יפה ענף על איכה רבה א:נא

מעשה בדואג כו'. עי' ביומא פרק הממונה וברש"י שם:

זה זכריה בן יהוידע כדאיתא בד"ה והיה נביא דכתיב ורוח לבשם את זכריה בן יהוידע והעון הזה היה נשמר לך כמה דורות כדלעיל בפתיחתא :

על סילוק דעת כו'. כי בתר יאבד לב המלך כתיב דרכך ומעלליך עשו אלה לך ומסיים ביה זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך והיינו סילוק שכינה כדאמר לעיל בפתיחא כי נגע עד לבך זה הקב"ה:

ולא הי"ל דעת להטיח ראשו. ואע"ג דאסור לחבול בעצמו מ"מ כדי שלא יתעללו בו הכשדים מותר וכענין שאול שנפל על חרבו כדי שלא יתעוללו בו וקאמר בב"ר אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש להביא החונק עצמו יכול כשאול ת"ל אך:

אלו אהרן ודוד. שנמשחו בשמן המשחה ואהרן תובע ומבקש רחמים לפני ה' על כהונתו שנטלה בעת החורבן שתחזור למקומה:

על ביטול תורה. כי זה גרם הגלות כדלעיל בפתיחא סי' ב' וכן האומר בשביל עבודת כוכבים שזו גרמה הגלות כדלעיל בפסוק גלתה יהודה מעוני. וכן האומר בשביל ביטול הקרבנות כי כל זמן שהקריבו קרבנות לא שלטו בהם האויבים כדאיתא במרובה גבי מצור בית חשמונאי ובירושלמי פרק תפלת השחר. וכן האומר על ביטול המשמורות הוא ג"כ הטעם שלצורך הקרבנות היו:

אין מתענין על שני דברים דלאו אורח ארעא למיבעי רחמיה ברישא אלא במלתא פורתא כדרך הכותי שאמרו בויק"ר פ"ה. א"נ משום דמשמע דאית להו זכותא טובא ומיפקד דינא עלייהו :

על עצירת גשמים וגובאי כצ"ל וכ"ה בירושלמי וטעמא כיון דתרווייהו על התבואה קאתי הו"ל כחדא מילתא וה"נ הצלת נפלים ויונקי שדים חדא מילתא היא דהיינו הצלת התינוקות :

מפני כבוד השבת. זה קאי על ערב שבת ועל מוצאי שבת יש בגמרא טעמים אחרים:

עיני תבכה על עיני. בא לישב בקרא הכופל של עיני עיני:

מה שמו של מלך המשיח כו'. עיקר הכוונה לדרוש כי רחק ממני מנחם זה הוא משיח אשר שמו הוא מנחם ואגב זה הביא כל הדעות משם של משיח:

עובדא הוה בחד בר נש. מייתי הך עובדא דמינה ילפינן דמנחם שמו ובירושלמי איתא ר' יודן בריה דר' איבו אמר מנחם שמו כו' ודא מסייעא להו דמר ר' יודן בריה דר' איבו מובדא הוה וכו':

מן געייתא דתורך. הערבי היה בקי בזה כמו שמצינו בפרק השולח אתא יונה קא קריא א"ל עיליש ברח וביק"ר פל"ב חכמת טייארין דהיינו שבקיאין בצפצופי העופות:

שנאמר עד כי יבא שילה. והא דנפסקה מלכות בית דוד זה כמה שנים כבר תירצו ע"ז בסנהדרין פ"ק ועי' ברמב"ן:

לפני שמש קודם שנבראת השמש כי קודם שנברא העולם נברא שמו כדאיתא בב"ר פ"א :

אי מתייא הוא דוד שמיה. משום דאיכא פלוגתא אם עולם המשיח קודם זמן תחיית המתים וכדעת האומרים אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות או אם הוא אחר תה"מ כדמשמע בפ"ק דיומא גבי כיצד מלבישן. לה"ק אי מחייא הוא דהיינו מאותן הנמצאים בחיים אז וזה כדעת האומר שהתחיה אחר זמן ימות המשיח. אי ממותייא הוא שיהיה מהקמים בתחיה עם הדור ההוא וזה כדעת האומרים שימות המשיח הם אחר תחיית המתים:

בהדא אפתא דקרא. מפרש לכן היו בני שוממין בשביל שגבר האויב וכמו הדלעת שכל זמן שהיא מתגדלת העיקר שבקרקע מתקמט ונקטן. ופי' של אפתא הוא כמו אופיא דמתפרש תכונה וטבע. וי"ג כהדא גומתא דקריאן כל מה דקריאן קשיין גומתא קטנה. ויתפרש כמו שהגומא מתקצרת בשביל שמתקטן בתוכה העיקר כן ישראל יקטן אם יגבר כח מתקוממיהם כי כשזה קם זה נופל. וכן יתפרש במשל של ריב"ם: