יפה ענף על איכה רבה א:נ

שכתוב בתורה כי לא תשתחוה לאל אחר. בהנזקין קאמר וידעת היום והשבות אל לבבך. ובשביעי לא מייתי אלא את ה' האמרת היום. ומה שמייתי במדרש בששי את הכתוב כי ה' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא קשה דהכתוב הזה לא מיירי כלל באיסור עבודת כוכבים. רק מרוממות האל ועוזו אשר רבים הם הכתובים בתורה לענין זה. ואולי היתה תשובתו כי מפני שאל גדול ונורא הוא לכן מוראו מפני ה' חזק ואמיץ הוא ולא ישים לבו אל מורא בו"ד. אמנם מה שהביא כל אחד פסוק אחר ולא הביאו כולם מקרא אחד. י"ל כי להפליג בדבר באו לומר כיון שיש כמה אזהרות כנגד זה לכן לא ישמעו בקולו. ומה שהביא השלישי את הכתוב לא תשתחוה לאל אחר הכתוב בתשא ולא הביא את הכתוב בעשרת הדברות לא תשתחוה להם ולא תעבדם י"ל דלא תימא כי רק העבודה אסורה אבל בהשתחואה לחוד אין איסור לכן מביא הכתוב הזה כי בהשתחואה לבד אסור וכדאיתא בפרק ד' מיתות. אבל יותר נראה כי כל אחד בא לבטל אחת מהטענות אשר בהן חפץ להתעותן. ואף שהמדרש לא הזכיר את טענותיו אבל מובנות הנה מתשובותם. והנה אחר שהשיב לו הראשון מהכתוב אנכי ה' אלהיך בעשרת הדברות טען כי זה רק ליוצאי מצרים כדכתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא הנולדים אח"כ לכן השיב לו השני מן לא יהיה לך אלהים אחרים הנאמר סתמא לכל ישראל כי גם המה נחשבו כיוצאי מצרים וכמ"ש ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו וכו'. וכבר נאמר במכילתא במה דכתיב על פני לומר לך מה אני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים אף אתה לא בנך ולא בן בנך וכו' עד סוף כל הדורות. והשלישי בא לבטל כי גם השתחואה בלי עבודה אסורה וכמ"ש לעיל. והרביעי בא לבטל טענתו אשר בה חפץ להתעותו כי לעבוד את הכוכבים וליראה גם את אלהי שמים וארץ אין איסור וכמ"ש גבי כותים את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים לכן הביא את הכתוב זובח לאלהים יחרם דכתיב אח"ז בלתי לה' לבדו וכן איתא במכילתא על כתוב זה ע"ש. והחמישי בא לבטל טענת קצת הטועים לומר כי כ"י תש כחו ח"ו וכמאמר המן שאלהיהם הזקין כדאיתא באסתר רבתי לכן הביא את הכתוב שמע ישראל וגו' ה' אחד שאין בו שינוי ועי' קה"ר על פסוק יש אחד ואין שני לו ותמצא ראיה לזה. והששי בא לבטל טענתו כי אונס רחמנא פטריה. וחי בהם כתיב ולא שימות בהם לכן הביא את הכתוב אל גדול ונורא וכתיב שם לא תערוץ מפניהם כי אין לנו לחוש מפני מורא בו"ד וכמ"ש לעיל. והשביעי בא לבטל הטענה שלא יאמר כי החוב לעבוד את אלהי ישראל הוא רק בא"י ולא בחו"ל דשם מותר לעבוד לצבא השמים לכן הביא את הכתוב כי בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד:

ראה אחיך הרוגים לפניך ואלהיך לא הושיעם ולמה תבטח בו. וגם אין חפצי רק להרים את הטבעת.

אם יש בו כל המדות הללו. שאחר שהוא יודע ומשיג גם בפרטים ומבחין בין צדיק לרשע ויכול לעשות כרצונו היפך הטבע למה הוא מונע הצלחתכם מידי. ומ"ש כמו שהציל לחמו"ע לא שהאמין בזה דא"כ לא הסתפק ביכלתו ית'. אבל לשחוק אמר כן כי הוא לא האמין בנס זה:

ונבוכדנאצר מלך הגון היה. פי' הגון יותר ממנו שהיה בו חכמה וג"ח והגדיל את דניאל וגם הכיר את ה'. ולא כמו זה אשר כחש גם בה'. ואין בו מדה טובה כלל. אבל באמת גם נ"נ היה רשע עריץ ואכזר:

הרגני תחלה. ואף שאסור למסור עצמו למיתה ברצון טוב. ובפרט לפי מה דאיתא בפרק הניזקין שאף היא עלתה לגג ומתה שנראה ששלחה ידה בנפשה. י"ל מפני שחייה מר לה ממותה הותר לה להמית את עצמה [וחלילה לפסוק כן לדינא. והיא אמרה הרגני רק בלשון גוזמא כי בחרה יותר במות מראות מות בנה האחרון אבל עוד קותה נפשה כי לא יתאכזר עוד להרוג גם אותה. וגם בגמ' גיטין אולי אחזתה רוח רעה מרב צערה ויגונה וכמשתגעת עלתה לגג ונפלה. וכמ"ש לקמן ונשתטית וכן יתפרשו דברי הגמ' ולא כהמ"כ ובפרט כי אין למדין דין מדברי אגדה. אבל דרך כלל הוא כי אסור לאדם לשלוח ידו בנפשו גם אם ישתה וימוץ כוץ היגונים עד הקבעת. וה' הטוב יעשה כחכמתו עם יצוריו]:

ונמצא בן ב' שנים כו'. אע"פ שהדבר תימה שתינוק קטן כזה יחכם להשיב דברי חכמה כאלה. מ"מ אין להוציא הדברים מפשוטן ולפרש כי היה נקי מעון כתינוק וע"ד בן שנה שאול במלכו. כיון דדקדקו גם בחדשיו ובשעות וגם אמרו שהניקתו חלב ע"כ הדברים כפשוטן: