יפה ענף על איכה רבה, פתיחתא ה

דשפכו דמים בגווה. כלומר שאין פירוש עיר הדמים כמו דכתיב בנינוה עיר הדמים כולה שרבו חלליה. ולכ"א כולה ולא ימיש טרף שהיו עושין כן תמיד. אבל הכא אינו אלא על דם זכריה כדלקמן. ולכ"א דשפכו דמים בגוה כלומר פעם אחת בלבד:

שבט ראובן ושבט גד גלו תחלה. כן הוא בדה"א ה' פסוק כ"ו ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור וגו' ויגלם לראובני ולגדי וגו' וע' ברש"י ישעיה על פסוק כעת הראשון בשם ס"ע:

אלא כעת שגלו שבט ראובן כו'. כלומר כמו בעת הראשון בגלות ראובן וגד לא היתה גלות שלמה. ורק שני שבטים גלו. ולכן נקראת גלות קלה. כן בעת הזאת לא היתה גלות שלמה ורק שני שבטים גלו משא"כ בפעם האחרונה שהכביד הגלות וכדמפרש:

בשעה שהפלתי קלסים כו'. נראה דזה מה דאיתא לקמן בפתיחא דר"י דסכנין התחיל מקלקל בחצים לשמה של רומי ולא עלתה לשמה של אלכסנדרי ולא עלתה. ולפי שהקב"ה נתן בלבו הדברים ההם לבשרו שיצליח נגד ישראל אמר שהפלתי. ומ"ש לא נפל עליה גורל יתפרש בתמיה. האם לא נפל עליה הגורל אשר לא היתה כן לשאר העמים. ומ"ט אלא משום כי דמה בתוכה היה:

ולא נהגו בדמו. בתמיה למה לא נהגו בדמו כמו שנוהגים בדם איל וצבי לפחות לכסותו והתשובה בזה כי מאת ה' היה להעלות חמה:

אלו הגליות. שכמו שהעצים מגדילים המדורה כן הגליות מגדילות את הפורעניות שנקראת מדורה משום דבגליות שהוא שבי אית ביה גם מות חרב ורעב כדאיתא בפ"ק דב"ב ויש גורסים אלו הלגיונות:

אלו המלכים של ישראל שהשחיתו את העם במעשיהם. וזה ע"ד כי בערה כאש רשעה: