יפה ענף על איכה רבה, פתיחתא ד

והמה כאדם עברו ברית זה אדה"ר. הנה הכתוב מדמה את ישראל לאדם רק במה שעברו ברית ומאין לקח להדמותם בהכנתם לארץ וגירושיהן וקינתם. אבל עיקר הדרש הוא מסיפא דקרא דכתיב שם בגדו בי משמע במקום אשר בגד אדם בגדו גם המה. ולהכי מדמי להו להכנסת ג"ע ושחטאו במקום שהוכנסו ואחר שנדמו בחטא ובמקום הביא ג"כ העונש הדומה בשניהם שהוא הגירושין מהמקום. והביא ג"כ הקינה על המקום שנשאר בדד מהם וגם באדה"ר נשאר הג"ע בזולתו. ועוי"ל משום שכל חוטא יוכל להתנצל על חטאו או שרוב הצורך הביאוהו לזה וכמ"ש הכתוב לא יבוזו לגנב כי יגנוב וגו'. או שלא ידע שזה נחשב לחטא כי לא התרו בו וגם בדבר המפורסם לגנאי יש לחוטא להתנצל ולומר לאו אדעתאי. אמנם חטא אדה"ר היה בתכלית הרוע. כי לא יכול להתנצל אשר עשה כזאת למלא נפשו כי ירעב הלא בג"ע היה מושבו אשר כל מעדני תבל היו לפניו ולמה אכל עוד את עץ הדעת. וגם לא יכול להתנצל ולומר לא ידעתי כי זה נחשב לחטא. הלא הקב"ה צוהו מקודם שלא יאכל. ולכן נידון בגירושין שיהיה נודד ללחם איה. וקוננתי עליו אַיֶכָּה שנופל על דבר מתמיה כלומר איך הסכלת עשה. האם סר לבך ממך וכמ"ש בפ' אחד דיני ממונות איכה אין נטה לבך. וכ"ה הכוונה בלשון איכה על דבר המתמיה ולפ"ז הקרי והכתיב של איכה אחד הוא. וכן קרה לישראל שנכנסו לארץ אשר לא יחסר כל בה. והקב"ה צוה להם מראש כי ילכו בדרך התורה. ובכל זאת חטאו וכאדם עברו ברית ולכן נענשו להתנודד ברעב ובצמא בארץ לא להם תחת אשר לא שמעו בקול ה' מרוב טוב. וגם קונן עליהם איכה כלומר איך סר לבם ונואלו לְהִתָּעוֹת כשכור אחרי תועבותיהם. ולכן מדמה חטא ישראל לחבוא אדה"ר מכל הצדדים:

ודנתי אותו בגירושין. ודנתי אותו בשילוחין. ע' בב"ר פכ"א על פסוק ויגרש את האדם כבת כהן שנתגרשה ואינה יכולה לחזור ולפ"ז גירושין דאין לה חזרה עולמית הוא קשה משילוחין רק דגירושין קאי על עשרת השבטים וכר"ע בפרק חלק דאמר אין עתידין לחזור. ושילוחין קאי על יהודה ובנימין דישובו שנית לארצם. וי"ל עוד כי גירושין הם בבחינת הארץ וג"ע שגירשו משם. ושלוחין הוא בבחינת הסתרת הרצון האלהי והשגחתו מהם. ע"ד פני ה' חלקם וגו' וז"ש שלח מעל פני:

וקוננתי עליו איכה ישבה בדד. עמ"ש בב"ר פי"ט בביאור הדברים: