יפה ענף על איכה רבה, פתיחתא לד

על ההרים אשא בכי וגו'. עיקר הפתיחא היא לפרש איכה ישבה בדד כי נשארה בדד גם מכל בעלי חיים וכמו שמביא את הפסוק מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו:

עליו ולא על אומתו. פי' גם אם ירמיה יבקש ממך לתתם לרחמים לא תשמע לו. ורק בדבר הנוגע אליו תעשה את שאלתו:

מבעט ביסורין שאינו חושש אל הרעות והצרות ומביאים על עצמו כדרך מרי הנפש:

ולא קבל עליו לבוא בבל עם נבוזראדן מושגח מאתו ולא לשוב לא"י אלא רצה ללכת עם המוגלים בבלה בכבליהם כמו שנאמר בסוף הפרשה הזו ועודנו לא ישוב שפי' בכל זאת לא היה חפץ לשוב:

כביכול והוא אסור בזיקים כמצטער עמהם ע"ד עמו אנכי בצרה בכל צרתם לו צר:

עד היכן היתה נבואתו של ירמיה קיימת כ"ה הגירסא בילקוט. ופי' באיזה נבואה פסקה נבואתו כמ"ש בסוף ירמיה עד הנה דברי ירמיה א"א לומר שהנבואה ההיא היתה האחרונה שהרי אותה נבואה היתה בשנת ד' לצדקיהו והוא ניבא כמה נבואות אח"ז בין לפני החורבן ובין לאחר החורבן וע"כ הפירוש עד הנה דברי ירמיה בנבואת בבל וכמ"ש הרד"ק. ולפי שכללא הוא בידי חז"ל שהנביאים סיימו נבואתן בנחמת ישראל וכמ"ש בירושלמי פרק אין עומדין. לכן אמר האחד דנבואתו האחרונה היתה מזרה ישראל יקבצנו וגו' ובסופו הוא ועמי את טובי ישבעו וגם לפני זה מדבר בנחמות ישראל וחרינא אמר כי האחרונה היתה ויש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם:

והיה מלקטן כו'. אע"ג דירמיה כהן היה אפשר שלא היה בהן כזית בשר לטמא משום בשר המת. וגם לא היה בהן אצבע שלמה לטמא משום אבר מן החי:

על גאותיו של יעקב שנהפכו למדבר כצ"ל וכ"ה הגי' בילקוט. ודריש נאות מדבר נאות ישראל שנעשו מדבר:

ולא לקול דברי נבואה אלא מקנה שהיו מקנחים כו' כצ"ל וכ"ה בילקוט:

נ"ב שנה כ"ה בפרק חבית. ופירש"י משגלו בימי צדקיהו בחרבות ירושלים עד שנפקדו בימי כורש ואז עלו מהם ליסד את הבית י"ח שנים קודם גמר הבנין שהיה לסוף ע' שנה בשנת ה' לדריוש כדאיתא בפ"ק דמגילה:

עוף שט גרסינן שע"י שהיתה גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא מצא העוף מנוח שם א"נ לפי שכולם גלו לבבל כדלקמן:

קודם למ' שנה לגלותם כדי שתהיה פרנסתם מצויה שם ותהיה להם הכנה ללמוד תורה:

כמה היא חצופה. כלומר מה עז ואמיץ כחה של הארץ הזאת כי היא תעשה פירות גם אחרי שנהפכה לגפרית ומלח. וגם מה שמסיק כי מזבלים ומהפכים בעפרה מ"מ אם לא היה כחה רב אז גם הזיבול וההיפוך לא הועילו לה:

על שם. כלומר מפני:

אינן לא ממחלות הארץ כצ"ל ופי' כי העופות והבהמות שנדדו הלכו אינן בשביל תחלואי הארץ אשר חלה ה' בה גפרית ומלח שרפה כל ארצה ולא מפני שממות הארץ כי העופות אינן מצויות במקום שממה:

ולע"ל הכל חוזר. פי' שנאות יעקב הנעשות מדבר ובארץ אשר נהפכה לגפרית ומלח לעתיד תחזור הכל לקדמותה להיות ארץ מבורכת וכמו שמביא את הכתוב והארץ הנשמה. וכדי לסיים בנחמה נקט לה הכא.