יפה ענף על איכה רבה, פתיחתא כג

פתח וזכור את בוראיך בימי בחורותיך. משום דדריש איכה ישבה בדד על סילוק השכינה וכמ"ש לעיל לכן מביא האי דרשא לפתיחא דמסיים והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה זה רוה"ק:

ויקום לקול הצפור זה נבוכדנאצר הרשע [ונקרא צפור כמ"ש בויק"ר סוף פל"ג ובחזית על פסוק יונתי בחגוי הסלע נצר צרצור וזה שם עוף וצפור]:

ויעמוד מעל לעם וכי מעל ראשי העם היה כו'. ומה דכתיב בנחמיה ח' ה' ויפתח עזרא הכפר לעיני כל העם כי מעל כל העם היה לא קשה כי שם פירושו שעמד במקום גבוה כדכתיב ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ וגו' וכן כתיב ויקם על מענה הלוים. אבל בזכריה לא כתיב שנעשה לו מגדל גבוה. לכן מקשה וכי מעל ראשי העם היה. ובקה"ר הגירסא וכי מעל ראשי העם היה הולך כלומר שנראה שדרך הילוכו תמיד היה על זה הענין. ולכן דריש שראה עצמו גבוה ופי' ויעמוד מעל לעם שסמך על עצמו שהיה מעולה מכל העם. ומלאו לבו לדבר גדולות:

הה"ד ויאמר מדוע אתם עוברים וגו'. באמת אין בזה גדולות אחרי כי כן היה האמת ולא נחשב לעון לנביא אם יוכיחם על פשעם וכאשר מצינו כמה פעמים בנביאי ה'. אבל הגדולות היתה במה שאמר ויעזוב אתכם כאילו אין להם תקוה עוד. שה' עזבם לגמרי:

ולא נהגו כו'. עי' מ"ש בביאור הדברים למעלה בפתיחא סי' ה':

ויום השבת ויום הכיפורים היה. ואף על גב דלפירוש זה יהיו יותר משבע. אבל באמת לענין חילול שבת ויום הכיפורים אחד הוא כיון דשבת חמורה דהיא בסקילה גם יום הכיפורים דקילא שאינו אלא בכרת בכלל זה: