יפה ענף על איכה רבה, פתיחתא יב

בשמלה חדשה. שאע"פ שהיא חזקה וקשה לקרוע מ"מ כיון שזה תופס מכאן וזה תופס מכאן היא נקרעת. כן בעשרת השבטים ושבט יהודה ובנימין כיון שכל אחד החזיק בעבודת כוכבים שבידם לכן לא יכלו להשאר על מקומם ונקרעת ירושלים מידם והמה הלכו בגולה:

שקראו לעגל לפי שהעגל היתה תחלת תועבותם בפרהסיא. ומאז לא הניחו מידם וגם שאין לך פורענות שאין בו מעון העגל וכמ"ש וביום פקדי ופקדתי:

שלישית ומצאה חומץ אמר הא מסתיא דכולא בישא כצ"ל. ודריש חומץ על נתר כי גם הנותר הוא חומץ. והכוונה לכן הגלם ה' מעל אדמתם כיון דאין תקוה עוד להם שישובו מדרכם. אחרי שדור אחר החזיקו בתועבותם:

לא עייל באודניה דדקרא כצ"ל. ופי' כי המדוקר בחרב לא יכנס באזניו קול שירים וזה הוא פשטא דקרא של ושר בשירים על לב רע. ולפי הדרש הוא ושר בשירים כל המרבה להוכיח תמיד על לב בן טפש וסכל אך רע הוא לו כי לא יועיל. ולא ישמע לקול מוסר. ולכן הגלה ה' את יהודה ובנימין כי ראה אשר תוכחת הנביאים אשר הוכיחום למרבה לא תועיל להם:

כפרה זו שהיא מלחכת בפיה. גם זה קאי על וחומץ על נתר וחומץ הוא היין הנפסד והנשחת. ודורש על נתר שנשחת הכל עד שלא נותר בה טוב מאומה. וזה שמביא כפרה זו שהיא מלחכת בפיה ואוכלת הכל עד שמפסדת כל הירק בלי שארית וכמו דאיתא במ"ר על פסוק כלחוך השור:

לפי שהיו ליצני הדור כו'. ודריש ושר בשירים על לב רע כי ע"י שלבם רע לכן נדמו בעיניהם דברי הנביאים כמו ששר בשירים:

ת"פ בתי כנסיות כו'. ואע"ג דזה היה בבית שני והכתוב ואת כל בתי ירושלים בבית ראשון כתיב. מ"מ מסתמא גם בבית ראשון היו בתי כנסיות. וכן מה דדריש זה בית מדרשו של ריב"ז גם כן הכוונה בית חכם גדול הדומה לבית של ריב"ז. וכדאיתא בסוכה דף כ"ח רב חכמתו וגדולתו.

ששם מתנין שבחו של הקב"ה. פי' ששם היו עוסקים במעשה בראשית ובמעשה מרכבה שריב"ז היה עוסק בהן כדאיתא שם בסוכה. ואיתא שם דבר גדול מעשה מרכבה ולכן נקרא בית גדול וזה שבחו של הקב"ה ובמגילה בפרק בני העיר פליגי בה ר"י וריב"ל אם גדול מקרי תורה או תפלה ע"ש: