יפה ענף על איכה רבה, פתיחתא יג

מפיץ וחרב וחץ שנון וגו'. גם הוא בא לתת טעם למה ישבה בדד העיר והעם הלך בגולה בשבי שהוא מפיץ. ובשבי יש גם חרב ורעב. ולמה לא האריך ה' אפו להם ונותן טעם משום שענו עדות שקר באלהי ישרחל ואמרו לעגל אלה אלהיך ישראל. ותלי מילתא בעגל משום שהוא היה התועבה הראשונה אשר נתעו אחריו ישראל. ודריש עונה ברעהו על הקב"ה ע"ד שדרשו רעך ורע אביך על הקב"ה:

כשבאת לרעות אותנו כשן אכלה ומדקה כו' כצ"ל. ופי' לפנים היית לנו לרועה ואמרת לנו ואכלת את כל העמים ועתה למה ארבע מלכיות אשר כתיב בהן אכלה ומדקה אוכלות אותנו. ודריש שן רועה בין על לשעבר ובין על הגלות:

מפני בטחונה של עבודת כוכבים כו'. פי' הדברים דמקשה ולמה שן רועה אוכלת אותנו כו' הלא רבים מהעמים עבדו אז את הכוכבים ומזלות ולמה חרה אן. ה' בנו לבד. ומשני מתרי טעמי. הא' כי ישראל בגדו בצורם אשר היה להם מעולם למחסה ועד"ה רק אתכם ידעתי וגו'. והב' כי את ישראל התרה תמיד ע"י נביאיו משא"כ בשאר העמים. וז"ש שבגדנו בצורנו ומביא ע"ז הקרא מעדה בגד ביום קרה ומדריש לשני הטעמים. האחד כי כמו המסיר בגדו ביום קרה. כן היו ישראל שהסירו את הצור אשר היה למו למחסה. וכן מדריש ביום קרב שקרא להם והתרה בהם ולא שמעו:

שן מערערא כו'. פי' כי רע היה לשיניהם וזה הרעב או ע"ד ויגרס בחצץ שני ורגל ממטמטא זה מה שהלכו בגולה. וזה שדורש מבטח בוגד ביום צרה תחת אשר אנכי הייתי לכם למבטח ראיתי בוגד כי בגדו בי ובטחו באחרים. וזה בעבודת כוכבים אף כי אנכי צויתי להם לבגוד בה: