ידי משה על שיר השירים רבה א:א:י

ורבנן אמרי יבמות היו. פי' שהיו זקוקות ליבום והיתה כלה וחמותה וסתם חמותה סני' לכלתה וזה היה החילוק שביניהם שהחמותה אמרה שהילד החי הוא בנה וא"כ כלתה היא זקוקה ליבום וכלתה אמרה שהילד החי בנה ופטורה מן היבום לפי שהיה קשה לרבנן על שאמרה למלך גזרו את הילד גם לי ולך לא יהיה וקשה מי פתי יסור הנה לדבר כן הלא מתחלה היתה מתקוטטת לאמר ליתן לה הילד אלא ע"כ שהיה כלה וחמותה וא"כ כשראתה שהמלך אמר להמית הילד החזיקה היא פסק המלך כדי שיהיה פטורה מן היבום וכלזמן שיהיה הילד קיים אצל חמותה יחזיקו העולם אותה ליבם ולא תשא אותה שום אדם מחמת שהיא זקוקה ליבם ע"כ הסכימה לפסק של מלך וקראן כאן יבמות ובירושלמי ובמדרש ש"ט איתא הלשון מפורש כלה וחמותה היה ודו"ק.

ר"ח אמר הדיוט מלך וכו'. עיין קהלת בפסוק אני קהלת מה שכתבתי שם: הג"ה לאהבה הכתוב בשלמה פירוש לזנות אבל לא התחתן בהם אבל לזנות מיהא אהבן וק"ל לאפוקי מפי' מ"כ:

ג' שטנים נזדווגו לו וכו'. פי' לפי דאיתא בספר גליא רזיא שכוונת שלמה היה במה שנשא נשים נכריות כדי להכניע האומות ע"י זה והראה לו הקב"ה שלא טוב עשה ואדרבה העמיד לו ג' שטנים היפך סברתו: