ידי דוד צט

שאין אסור בו כי אם הפיאות אבל הזקן יש בו איסור תמיד לכל אדם שהוא השחתה בתער כך כוונת דבריהם שאין מוכרח לפרש הברייתא שמה דקתני והזקן אסור הוא באופן דאיירי רישא דאסור גם במספרים ולהכי תקשו רישא אסיפא דמשום זה יש מי שמפרש דאיירי לר"א דס"ל דאף במלקט ורהיטני חייב ומפרש דמה דקתני רישא והזקן מותר הוא משום נזיר אך חייב משום השחתה עכ"ד. ודברים אלו קשים אצלי דהא דמה דקתני רישא והזקן מותר הוא משמע דמותר במספרים דווקא אבל בתער אסור משום נזיר וזה אי איפשר דמשום נזיר ליכא איסור בזקן כי אם בראש דתער לא יעבור על ראשו כתיב. ומוכרח לומר דמשום השחתת זקן קאי דאינו אסור אלא בתער ודלא כר"א ולהכי מוכרח דסיפא דקתני והזקן אסור בכל אדם הוא דכל אדם יש לו איסור של הזקן כמ"ש:

בד"ה ור"א עשה ודחי לא תעשה מנ"ל וכו' וכ"ת דמה להנך שכן לאו שאינו שוה בכל הוא דלאו דהקפה ליתיה בנשים פירוש דלאו דנזיר לאו שאינו שוה בכל אלא בנזירין וא"כ מראשו לא ילפינן לעלמא וזקנו נמי דר"א ס"ל דאצטריך דעשה דגילוח דחי לאו ועשה דכהנים דהוא חמור וא"כ מכ"ש לא תעשה דעלמא דזה ודאי לאו שאינו שוה בכל. דדווקא בכהנים אלא אפי' ממצורע שאינו כהן דדחי לאו דהקפה דראש וזקן גם הוא אינו שוה בכל דליתיה בנשים א"כ גם לרבנן תקשה דמנא להו לעלמא ואמי קא מקשה דווקא לר"א:

בא"ד ואמר הר"פ דמשה פריך לר"א וכו' קמ"ל ראשו ע"כ כוונת דבריהם הא דלא בעי הש"ס כי אם לר"א דווקא ולא רבנן הוא משום דר"א ממילא קא דריש ראשו בנזיר ומצורע דאיכא לאו ועשה דמשמע דללאו גרידא לא אצטריך דפשיטא ליה דדחי ליה ולהכי קא דריש קרא דראשו ללאו ועשה דאל"כ היה לו לדרוש כמו רבנן דאתי ללאו גרידא ומש"ה זקנו אתא ודאי לאשמועינן גם ללאו ועשה דאל"כ למאי אצטריך הא מראשו שמעינן ללאו גריד' וכיון שכן שפיר קא בעי הש"ס דמאיזה מקום יליף ר"א דהשתא לא נחית הש"ס משום לאו שאינו שוה בכל אלא מאיזה מקוה קא פשיטא לר"א דאתי עשה ודחי לאו תעשה וחרץ לו דר"א יליף מגדילים וכו':

בא"ד והר"מ אמר וכו' ואל תתמה דהלא שפיר אצטריך ראשו לאשמועינן דהקפת כל הראש שמה הקפה דאיכא למימר מסברא נפקא ליה ע"כ פי' דלרבן דדרשי זקנו לכהן מצורע. דאפי' לאו ועשה דחי כשאינו שוה בכל א"כ מאי דדרשי ראשו ללאו גרידא ודאי דלאו דווקא בלאו דשאינו שוה בכל כמו לאו דהקפה דליתנהו בנשים דהא נפקא ליה מזקנו דאפילו ללאו ועשה דחי כיון שאינו שוה בכל אלא מוכרח לומר דס"ל דאם אינו ענין לשאינו שוה בכל תנהו ללאו השוה בכל. דלגופיה לא אצטריך כיון דכתיב זקנו והוא משמע דזקנו סתם בין כהן בין ישראל דגם בכהן דאית ביה לאו ועשה, דחי. וקאמרי ואל תתמה וכו' דהיינו דהא אצטריך לגופיה כדי לאשמועינן דהקפת כל הראש שמה הקפה לזה אמרו ואל תתמה וכו' דלזה אתיא מסברא דשמה הקפה. והוא דאטו משום דהוסיף לגלח לא יתחייב על הפאות ומה שאמר הש"ס מעיקרא דאתי לומר דהקפת כל הראש שמה הקפה לרווחא דמלתא אמר דהיינו דאם את"ל דנפקא לן דעשה דוחה לא תעשה מגדילים א"כ ראשו אתא לאשמועינן דהקפת כל הראש שמה הקפה ואי גדילים אתי לכדרבא ולאו להכי אתא שפיר נפקא להו רבנן מראשו דאם אינו ענין דלהקפת כל הראש אמרינן מסברא דשמה הקפה. זה דעת הש"ס במה דלא בעי לרבנן ג"כ מנ"ל וקאמרי אבל לר"א דמוקי ראשו לנזיר מצורע וגם זקנו אתא לכהן אי גמרינן מנייהו נאמר דפליג דעשה דוחה לא תעשה ועשה וכולי פירוש אבל לר"א שפיר דבעי הש"ס מנליה משום דהוא מוקי ראשו לנזיר מצור' וזקנו לכהן דבתרוייהו איכא לאו ועשה מי גמרינן מנייהו לעלמא מאי דאית לן אתי עשה ודחי לא תעשה והיה צריך ללמוד ג"כ דאתי עשה ודחי לא תעשה ועשה ונאמר דר"א פליג על מה דאית לן דאינו דוחה אלא לא תעשה גרידא אבל מוכרח לומר דר"א אית ליה קרא אחרינ' דנפקא ליה מניה דעשה דוחה לא תעשה גרידא בכל לאו אע"פי שהוא שוה בכל כמו האי דהוא לאו דנזיר דהוא שוה בכל מקרי דאי לית ליה קרא אחרינא מנ"ל דבעי תער בתגלחת מצורע דאי מראשו דמיניה דריש כדלעיל בש"ס דילמא דראשו לא אתא אלא למדחי לאו דהקפת הראש דווקא ולא אתא נמי לנזיר דאית בהו תרי לאוין אבל אי אית ליה קרא אחרינא לדחות לאו אחד ודאי מה דאצטריך ראשו הוא הוא לנזיר ומצורע דדחי תרי לאוין. דעל זה קא בעי הש"ס מנליה וחזרו התו' ואמרו דהאי לאו הכרח הוא דס"ל השתא להש"ס דר"א פליג וס"ל דהקפת כל הראש לא שמה הקפה וכיון שכן מוכרח לומר דראשו אתי לנזיר מצורע וא"כ שפיר דגמרינן מינה אלא ההכרח העיקר הוא משום דאי איפשר לילף לעלמא מנייהו דאיכא למיפרך דאם מזקנו דכהן שכן אינו שוה בכל ואם נזיר יוכיח שכ ישנו בשאלה דמשום זה אצטריכו תרוייהו ולעלמא לא ניגמר מנייהו וא"כ מנליה לעלמא זה כוונת דבריהם ז"ל. אבל ראיתי כתוב מי שמקשה על מה שאמרו דאי לא תער מנא ליה במצורע וכו' כתוב על זה וזה לשונו תימא דאכתי ת"ל מראשו דתער דאסר גבי נזיר התיר וחייב במצורע ונזיר הוא דבר השוה בכל כמ"ש. ולא ידעתי מאי קאמר דאם מוקמינן ליה בנזיר מוכרח להיות בו תרתי לאוין אבל אם