ידי דוד צח

אתם גילוח, דמצוה דידיה אבל לא ידחה לאו אחר דהיכר גלי גליולא עבדינן ק"י מנדון לנדון:

ועוד תמיה אני על קושייתם זאת דהרי הם כתבו בדיבור הקודם דמה דלא מוקים ר"א ראשו בראשו של כל אדם ומדחי לאו גרידא דהוא דהקפה אי משום דס"ל דהקפת כל הראש לאו שמה הקפה אי משום דס"ל דלענין דעשה דחי לא תעשה גרידא נפקא ליה לר"א מגדילים דבסמוך וא"כ כיון דידעי להאי איך שייך האי ק"ו והא ליכא לאו דהקפא לטעם ראשון ולטעם שני נמי שאני התם דליכא אלא לאו גרידא וזה הוא מה שתירצו אח"כ ומיהו לזה יש לומר דלא כתבו כך בדיבור א' אלא לפי המסקנא לאמר מה שהקשו ותרצו בדברי ר"א והכא קאמרי דק"ק דאמאי בשקלא וטרייא דקא עביד הש"ס אמאי לא מסיק לשינוייא דלעיל:

בא"ד וי"ל דהא שאני למימר דשאני נזיר דליכא אלא חד לאו וכו' ועוד עשה דגידול פרע ע"כ תירוצם זה קשה אצלי דגם לעיל איכא למימ' דשאני נזיר דליכא אלא חד לאו דהקפת הראש תאמר בכהנים דאיכא לאו ועשה לאו דהשחתת זקן ועשה כמו שכתבו הם לעיל בד"ה ה"ג ומה נזיר וכו' דאיכא לימפרך הכי ומשום הכי אמרו דעיקר הפירכא אחרונה סמיך א"כ ג"כ הכא הו"ל למעבד הך ק"ו ואע"ג דאיכא לימפרך עלה דעיקר הפירכא אחרינא סמיך ג"כ:

ע"ב גמ' ור"א דאתי עשה ודחי לא תעשה מנליה ע"כ כתב המפרש בשלמא לרבנן דילפי מצורע מזקנו וכו' דבריו אלה קשים והא רבנן נפקא להו מראשו כמו שמבואר בש"ס להדיא ועוד דמאי דכתב בסוף הדיבר דאיכא למיפרך דמכהן לא ילפינן שכן לאו שאינו שוה בכהן וכו' ג"כ הכי ליפרוך לרבנן דקרא איירי בכהן מצורע לפי פשטא דבריית' ואתא לומר דעשה דמצורע דחי לאו ועשה דכהנים ומניה ילפינן נמי דמצורע תגלחתו בתע' וכמ"ש התו לעיל בד"ה ומאי טעמייהו דרבנן וכו' וי"ל דכוונת דבריו דלרבנן דגם מזקנו נפקא אבל לר"א אי איפשר דנפקא ליה מזקנו דלא דחי אלא פלגא וזה כמצרע שאינו כהן דגם הוא בכלל זקנו ולבסוף אמר ואם מזקנו דכהן מצרע דלהכי אתא קרא מלבד הך דלא דחי אלא לפלגא איכא למפרך נמי דמכהן לא ילפינן וכו'. תו' בד"ה ואי כתב רחמנא ראשו וכו' לכל הנהו וצ"ל הכל נפקא להו מראשו דמקרא מלא דבר הכתוב לא שנא הוא נזיר ולא אינו נזיר ע"כ ואע"ג דרבנן כך ס"ל דמקרא ואיירי בין בנזיר בין בשאינו נזיר אפ"ה נמי אצטריך זקנו להטעין תער במצורע דלא מראשו שמעינן לה מה שמתיר תגלחת בנזיר ג"כ לפי שאיסור תגלחת בנזיר גם בשאר מעבירין נמי וכיון שכן מה שהיתר הכתוב מקרא דראשו הוא כדי להתיר גם כן לכל מעבירין למאי דאסור בנזיר ולא להטעינו תער אתא דבשלמא לר"א דמטעינו תער מראשו הוא משום דס"ל כר' יונתן דס"ל דאיני חייב אלא בתער וא"כ מה שמתיר מראשו בנזיר מצורע היא מה דהיה אסור בנזיר דהוא תער דווקא אבל לרבנן ודאי אצטריך זקנו נמי להטעין אותו תער כמ"ש:

אלא דאיכא לימדק כיון דזאת סברא היא דמקרא מלא דבר הכתוב לא שנא הוא נזיר ולא שנא אינו נזיר א"כ לעיל אמאי אצטריכו לתרץ עה שהקשו על ר"א דאמאי לא מוקים ראשו בראשו דכל אדם ולא בנזיר ולמדחי לאו דהקפה גרידא דהוא משום דס"ל דהקפת כל הראש לא שמה הקפה וכו' הו"ל לתרץ כמו הכא דמראשו משמע בין שהוא נזיר בין שאינו נזיר. ומיהו מהש"ס דלקמן הכי נראה דלר"א לא ס"ל הכי והוא ממה דקאמר ור"א דאתי עשה ודחי לא תעשה מנ"ל דאם מראשו משמע בין נזיר בין שאינו נזיר אזי ליכא למימר עוד מנ"ל דהכיוה דאם לית ממקום אחר היה לו למוקים קרא בשאינו נזיר דלא אית ליה אלא לאו גרידא ואמאי והא ראשו משמע בין נזיר בין שאינו נזיר אלא ודאי דפשיטא ליה להש"ס דלר"א לא ס"ל כך ואי ליכא קרא אחרינא הוה מוקמינן ליה דווקא במצורע שאינו נזיר ולהכי קא בעי מנ"ל דאתי עשה ודחי לא תעשה וכמו שפירשו התו' יעו"ש ודו"ק:

בא"ד וא"ת לר"א ביון דמוקי ראשו וכו' מאי אצטריך זקנו לר"א וכו' תיפוק ליה מראשו ע"כ פי' דבשלמא לרבנן אצטריך זקנו בין למה שתרצו לעיל דמראשו משמע בין נזיר בין שאינו נזיר ודחי שני לאוין ועשה מ"מ אצטריך זקנו כדי ללמוד תגלחת מצורע בתער וגם לתירוץ שני דאין לחלק בין לאו אחד לשני לאוין וילפינן תער מזקנו אצטריך ראשו דהקפת כל הראש שמה הקפה כדאמר בש"ס דתרוייהו צריכי אבל לר"א דדריש ראשו לנזיר ומצורע דילפינן הכל מניה למאי אצטריך זקנו ותירצו דמוכרח לומר דלר"א ס"ל דאיכא לימפרך וכו' להכי איצטריך זקנו:

בד"ה השתא משמע הכא וכו' וההיא דת"כ איכא למדחי וכו' אלא בנזיר דאסור וגלח ראשו תוך ימי נזרו ואף במספרי' למ"ד לעיל לרבות כל מעבירין ע"כ דקאמר על הנזיר דאסור לגלח ראשו אפי' במספרים אבל בזקן אינו אסור במספרים כי אם בתער דהנזיר אינו אסור אלא בגילוח הראש אבל בגילוח זקן הרי הוא ככל אדם דעלמא דאינו חייב בתגלחת הזקן במספרים. וקאמרי והכי מוכחא סיפא וכו' אלמא בנזיר מיירי וקאמר דתגלחת מותר בכלן ואם שאינם נזירים בין בתער בין במספרים שאין שום אישור בתגלחת הראש מצד הראש כמו הנזיר