ידי דוד צה

בעי למילף מצורע דבעי תער מדינא אין הכוונה דבברייתא קתני הכי דליכא ברייתא דקתני הכי אלא הכוונה דהש"ס קבעי למימר הכי על הך ברייתא ואע"ג דזאת היא במשנה בנגעים נראה דהם גורסים בש"ס תניא. וכן נראה שהרי כתבו לעיל בד"ה תנן התם פירוש בת"כ דנגעים אבל קשה לי דהיא מתניתין להדיא בנגעים ואמאי מייתי לברייתא ועוד דאין הלשון שכתבו תנן התם לא אתיא עלה פי' בת"כ לכן נראה לי עיקר דט"ס לעיל וצ"ל בפי"ד דנגעים ובדיבור השני צ"ל ועל הך מתניתין וכו' ותרץ ליה ההוא אליבא דרבנן. דהיינו הך ברייתא דפשיטא ליה דמצורע בתער היא רבנן והא דמהדר הש"ס להביא מדינא הוא אליבא דר"א:

ואינו חייב עד שילקטנו בתער כתב רש"י ואינו חייב על הקפת הראש וכו' ט"ס וצ"ל על הקפת הזקן:

מאי טעמייהו דרבנן וכו' כתב רש"י ואמרינן מ"ט דרבנן דלא מחייבי בהקפה אלא בתער ע"כ פירוש מאי טעמייהו דס"ל דבפאת זקן הוא דווקא בתער וילפי למצורע מינה לפי כשאמר ההוא אליבא דרבנן דתנן ואינו חייב עד שילקטנו בתער משמע ולהכי יליף למצורע מניה להכי אמר דתניא זקנו מה ת"ל לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפילו מצורע כן ת"ל זקנו דהיינו מדאצטריך קרא למשרי תגלחת זקן במצורע וקיימא לן דהקפת זקן הוא דווקא בתער אלמא דתגלחת מצורע בתער ואח"כ אמר דמהיכן פשיטא לן דתגלחת זקן דאסור הוא בתער דתניא ופאת זקנם לא יגלחו וכו' אלמא דהקפת זקן הוא דווקא בתער ושרי ליה קרא למצורע הן אמת לא אתי שפיר לישנא דש"ס לפי האי פירושא ופירוש התו' עיקר:

ממאי דילמא לעולם אפי' לקטו במלקט וברהיטני נמי מצוה קא עביד והא קאתי לאשמועינן דאפי' בתער לא מחייב עליה ע"כ לכאורה קשה דאיך שייך לומר דבמצורע אפי' ליקטו במלקט וברהיטני מצוה קא עביד והא כתיב ביה גילוח והם אינם קרויים גילוח כמו דקתני בברייתא ולא תשחית יכל לקטו במלקט וברהיטני יהא חייב ת"ל ופאת זקנם לא יגלחו וכתבו התו' על זה והם אינם קרויים גילוח שאינם רגילים לגלח בהם:

ונראה דכיון דלא בעי תער א"כ מאי דקאמר קרא גילוח לא דווקא בדבר המגלח אלא כל דבר המשיר השער שהרי לא מצינו שיש חילוק בדבר שאינו צריך תער בין דבר גילוח בין דבר שאינו בר גילוח ואיפשר לומר עוד דבמלקט וברהיטני דקאמר לאו דווקא אלא הכוונה דלאו דווקא תער:

אמרי אי ס"ד כי עביד נמי במלקט וברהיטני שפיר דמי וכו' כתב המפרש אי ס"ד וכו' לישתוק קרא מניה ולא ליכתוב זקנו ואמינא לקטו במלקט וברהיטני שפיר דמי דמייתינן לה מדינא ע"כ גירס' זו ט"ס דלענין דלילקטו במלק' וברהיטני לא צריך לאתויי מדינא כיון דלא כתיב תער ודאי בכל דבר מגלח ועוד הא דרצה לעשות מזקנו הוא לענין תער איירי ועל מה שדחי לו דאימא דקאתי לאשמועינן דאפי' בתער לא מחייב עליה על זה קא משיב לו דלהכי לא אצטריך זקנו לתער דאייתינן לה מדינא ועוד דלהאי לא אתי הק"ו שעשה לכן נראה שכך צ"ל ולא ליכתוב זקנו ואמינא כיון שלקטו במל קט וברהיטני שפיר דמי תער מייתינן ליה מדינא וכמו שכתב בסוף דבריו וז"ל לא כל שכן שבכל דבר מותר לגלח ואפי' בתער עכ"ל וכוונת דבריו כך הוא ומה גבי נזיר דעביד איסורא דרחמנא אסר לו לגלח בתער עוד החמיר עליו הכתוב גם בשאר מעבירין דגם לקטן במלקט וברהיטני חייב הכא דמצוה קא עביד לגלח כ"ש שיהיו שוין שאר מעבירין לתער דגם בתער מצוה לגלח ולאו דווקא שאר מעבירין. כך נראה כוונת דבריו. ותמיה אני על זה דמה ק"ו זה דשאני נזיר דליכא איסור מצד אחר תאמר במצורע דאיכא איסור תער משום השחתת זקן דודאי לא יגלח בתער:

תו' בד"ה ודאי טעמייהו דרבנן וכו' שאין עשה דגילוח דוחה לאו דהשחתת זקן הכהנים ועשה דקדושים ע"כ משמע דאין עשה דוחה לאו ועשה דכהנים וכיון שכן מאי האי דקאמרי אח"כ כיון דכתב זקנו דחי לאו דלא יגלחו וכו' דהאי לאו עשה שאין שוה בכל דא"כ גם עשה דוגילח דחי להאי לא תעשה ועשה משום שאינו שוה בכלי וכי תימא דעשה דוגילח את כל שערו שאני דהא יכולני לקיים אותו בשאר שערו לבד מזקנו אבל כד אתי עשה דזקנו דהוא מפורש לזקנו אמרינן דאע"ג דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה בעלמא הכא דחי דהא לאו ועשה שאינו שוה בכל היא א"כ עשה דוגילח את כל שערו לא אמרינן ביה אתי עשה ודחי לא תעשה משום דמפרשינן לעשה דוגילח וגו' לא קאי אזקנו דבזקנו ליכא עשה כלל וכיון שכן קשה הא שאמרו שאין עשה דוגלח דוחה לאו דהשחתת זקן הכהנים ועשה דקדושים יהיו דמשמע דהוא מקרי עשה אלא שאינו דוחה ללאו ועשה והא לא עקרי עשה כלל דעשה דוגלח לבד מזקנו קאמר כמ"ש. ונ"ל דודאי דעשה דוגילח את כל שערו אי לא דאתא קרא לומר גם זקנו לא הוה מגלח לזקנו אפי' במצורע ישראל דלי' ביה אלא לא תעשה גרידא דאין זה בכלל דאתי עשה ודחי לא תעשה דהנך העשה מבוא' לזה הענין והיכא דאיתרמי בהך עשה לא תעשה כמו מילה בצרעת אמרינן דאתי עשה דמילה ודחי ללא תעשה דשמר בנגע בצרעת אבל הכא עשה דוגלח את כל שערו כיון דאית לן דאסור להשחית הזקן אמרינן דקרא קאמר כל שערו המותר להעביר לאפוקי זקן דאסרו להשחיתו זה