ידי דוד צד

על כל שאר מעבירין וכו' פירוש כיון דמוכרח לומר דאתא לגופיה כמ"ש א"כ מוכרח לומר דלא משגחינן במה דכתב לשון העברה ולא מחייב אלא בתער והיכי קאמר ת"ק דחייב בשאר מעבירין ומשני ליה לעבור עליו בשני לאוין כתב רש"י על תער לא יעבור ועל לא יעבור כל המעבירין פירוש דודאי לגופיה אתא מדכתביה רחמנא הכי כמ"ש. והאי לגופיה אין הכוונה דדווקא תער דודאי מדכתב ולא יעבור ולא כתב ובתער לא יגלח הוא לחייב כל שאר המעבירין ולגופיה דאצטריך הוא דאם גילח בתער עובר בשני לאוין משום תער ומשום כל המעבירין:

שם אמר רב חסדא ללקות באחת וכו' ובתער כתבו התו' אבל הוא סותר כי נמי אינו כעין תער אלא ברוב ראשו סותר היכא דלא שיירו בו כדי לכוף אע"ג דלא הוי כעין תער ע"כ פירוש ואי איפשר לומר דהא דקאמר ובתער ומפריש לה כעין תער דקאי נמי לענין לסתור שא דלענין דליסתור אע"ג דאינו כעין תער סותר ברוב ראשו היכא דלא שיירו בו כדי לכוף אע"ג דלא הוי כעין תער. דהם ס"ל דכעין תער הוא דגלחו לשער מעיקרו דלא נשאר שער כלל. ונראה דכתבו כן מכח. הסוגיא דלעיל דאף אם נאמר דמלעיל רבי אם לא שיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו סותר דהם סברי דסוגיא הנז' קיימא גם אליבא דרב חסדא. וקשה לי דהא בסוגיא דלעיל אסיקו דמלתחת רבי וכיון שכן אף בשיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו סותר:

ואיפשר לומר דנקטו הכי לומר דאפי' דאם נאמר דמלעיל רבי מ"מ מוכר' לומר דבתער לא קאי נמי אסותר לפי שאף דמלעיל רבי קאמר דאם לא נשאר בו כדי לכוף ראשו לעקרו סותר אע"ג דלא הוי כעין תער והכא קאמר דבעי כעין תער אלא ודאי דלא קאי אלא ארישא דאינו לוקה אלא בתער ועוד נ"ל דמה שאמרו דלא שיירו בו כדי לכוף הכוונה משער שהיה בו בשעת קבלת הנזירות ולא קאמרי אמה שיש בו עכשיו כיון דאין זה מה שהקדישו וכן ראיתי שכתבו לעיל בד"ה לסתור וז"ל דהא הוכחנו דמלתחת רבי וא"כ לא נשאר משער שהיה בו משעת קבלת נזירות כדי לכוף ראשו לעיקרו ע"כ ובענין זה קאמרי הכא וזה עיקר ודו"ק:

כתב רש"י לישנא אחרינא והכתיב תער לא יעבור על ראשו כלומר היכי משמע ליה דאחר מלאת לא תהיה תגלחת אלא בתער והכתיב תער לא יעבור וכו' ואפי' במלקט וברהיטני לעולם אימא לך דלאחר מלאת אינו מגלח אלא בתער והא דכתיב בסמוך לא יעבור ומשמע לא יעבור תער ע"כ פי' דמשמע ליה להש"ס דלרבי תער אצטריך לגופיה דבעי תער דווקא ולתגלחת אחרונה אתיא מדקדוק הכתוב דכתיב כל מלאת וכו' ועל זהקא פריך דאימא דעד מלאת הוא דיוקא בתע' אבל לאחר מלאת אפילו במלק' וברהיטני ומשני ליה לעבור עליו שני לא ין דהיינו דגם רבי מודה לת"ק דחייב גם בשאר מעבירין והא דכתיב תער הוא לעבור עליו בשני לאוין אם גילח בתער. וכיון שכן אין לך לדייק דעד מלאת בתער דווקא הא לאחר מלאת אפי' במלקט וברהיטני כיון דגם בתוך מלאת חייב ג"כ בשאר, מעבירין ואין לדייק אלא הכי תער לא יעבור על ראשו עד יום מלאת שהוא צריך גילוח בתער דווקא דהאי ודאי דייקינן מדכתב רחמנא הכי דאי לאו הכי למה כתב הכי רחמנ' דאי איפשר לדייק כי אם הכי כן נ"ל ודו"ק:

מ"ד משום עבורי שער הוא ואפי' סך נשא נמי קמ"ל דלא ע"כ כתב רש"י קמ"ל דלא סגי אלא בתגלחת כדקתני דתגלחתן מצוה משמע מזה דבמה שקתני ותגלחתן מצוה הוא לומר דמעכב בהן תער וכיון שכן למאי אצטרי' למתני תו וכולן שגילחו שלא בתער לא עשו כלום הא מרישא שמעינן לה. ונ"ל דאצטריך סיפא משום דתער דרישא לא קממעט אלא סם. אבל בדבר אחר שעושה כגון במספרים ומחכך מקרי תגלחת קמ"ל דתגלחת עצמה בעי בתער דווקא וק"ל:

תו' בד"ה רבי אומר אינו צריך וכו' ופריך והא כתיב תער לא יעבור דמשמע שאר מעבירין נמי והיכי קאמר רבי דאתי לגופיה דמשמע דבתער דווקא מחייב וכו' דמדקאמר אינו צריך משמע דלא אתי לאפלוגי על ת"ק דידיה ע"כ פירוש דאין הכוונה דמקשה על רבי משום דכתיב לא יעבור דהיא לרבות כל המעבירין דמאי קושיא זאת דרבי יסבור כר' יונתן דאינו אסור שאר מעבירין דהוא לא דריש לא יעבור לשאר מעבירין וגם רבי כן לא ידרוש יעבור לשאר מעבירין אלא כוונת הקושיא כך דמדקאמר אינו צריך משמע דלא פליג את"ק בהאי דכך הוא נמי ס"ל וכיון שכן היכי קאמר רב דאתי לגופיה דמשמעות דבריו אלו בבתער דווקא מחייב. ומשני דמאי דאמר דאתיה לגופיה אין הכוונה דלגופיה אתי דבעי תער דווקא ולא שאר המעבירין אלא לגופיה אתי דאם גילח בתער עובר עליו בשני לאוין ובשאר מעבירין אינו עובר אלא אחר וק"ל ע"ב גמ' אמר ליה רבא בר משרשיא לרבא האי תנא מעיקרא אמר ללמדו ממצור' אי איפשר וכו' והדר אמר נילף מדינא ומדינא נמי לא יליף ע"כ מאי דקאמר האי תנא הוא תנא דברייתא דלעיל דקאמר ומאחר שסופינו לרבות כל דבר וכו' דהוא ודאי דברי ברייתא דעלה קאמר רבי אינו צריך הרי אומר תער וכו' דמשמע דהוא כלו דברי ברייתא אבל מאי דקאמר הש"ס והדר אמר נילף מדינא לאו הך ברייתא אלא דהש"ס הוא דקא בעי למילף מדינא כד אייתי הך מתניתין דנגעים שלשה מגלחים ותגלחתן מצוה וכו' ועלה קא בעי הש"ס בשלמא גבי נזיר כתב וכו' ומה שכתבו התוס' בד"ה והאי תנא וכו' ובהך ברייתא