ידי דוד צו

כוונתם במה שאמרו שאין עשה דגילוח דוחה לאו וכו' דהיינו שאין זה כמו עשה דעלמא דאמרינן ביה דאתי עשה ודחי לא תעשה כיון דמוקמינן ליה לכל שער גופו לבד מזקנו כיון דאין מפורש לזקנו נמי אי לא כתיב זקנו והא דנקט לאו דהשחתה ועשה דקדושים הוא לרבותא נקטו דאיתנהו תרתי אבל ודאי דגם ללאו גרידא לא דחי כיון שאין מפורש כמ"ש אבל כד כתיב זקנו בפירוש דרחמנא אמר דאתי עשה ודחי לאו דהשחתת זקן כהנים דאית בהו לאו ועשה א"כ נאמר גם בעלמא נלמוד מכאן דרחמנא אמר דאתי עשה ודחי לא תעשה ועשה להכי אמרו דהכא שאני דהוא לאו ועשה שאינו שוה בכל. ותדע דכך כוונתם שהרי אח"כ הקשו וא"ת ודילמא אתי למשרי לאו גרידא דלא תשחית את פאת זקנך ע"כ דהיינו דגם עתה דכתיב זקנו אימא דאיירי בישראל דווקא דלית ביה אלא לאו גרידא ואם כוונתם דוגילח וגו' הוא מקרי עשה גם ללאו גרידא אמאי אצטריך זקנו והא דמוגילח את כל שערו נפקא אלא ודאי דוגלח הוה מוקמינן ליה לכל שער גופו לבד מזקנו. אלא דקשה לי על דבריהם בקושיא זו והא לקמן קאמר הש"ס למה לי למכתב ראשו ולמה לי למכתב זקנו צריכי וכו' משמע תרתי דאתי עשה ודחי את לא תעשה וכו' להכי כתב רחמנא תקנו דהיינו דמראשו שמעינן דאתי עשה ודחי לא תעשה ואצטריך זקנו ג"כ וכיון שכן מאי מקשו דאימא דאתי למשרי לאו גרידא מזקנו והא נפקא מראשו כדאמר בש"ס. וי"ל דהתוספו' נקטי על דברי הברייתא דאיירי בכהנים דאמאי ס"ל דזקנו קאי אכהנים ונתנו טעם לזה אבל מדברי הש"ס לקמן גם אם זקנו לא איירי בכהנים אתיא הך צריכותא ועיין מה שאכתיב לקמן:

בא"ד ועי"ל והוא העיקר וכו' דנפקא להו מראשו וכו' דבריהם אלו לא אתו לפי מ"ש לקמן בד"ה ואי כתב רחמנא ראשו וכו' וז"ל הכל. נפקא להו מראשו וכו' לא שנא נזיר ולא שנא אינו נזיר ע"כ דהיינו דדחי נמי תרי לאוין ועשה ולא כתבו כך הכא לפי תירוץ האחר ועוד כיון דגלי וכו' יעו"ש ודו"ק:

בד"ה ה"ג ומה נזיר דאיסורא קעביד וכו' פי' מחייב לגלח כל ראשו ולדחות לאו דהקפה מצורע לא כ"ש ע"כ פירוש מצורע לא כ"ש דיכול לדחות לאו דהקפה דיכול לגלח בתער נמי וא"כ ודאי דלהאי לא אצטרי' זקנו אלא דמה דאצטריך זקנו הוא כדי לומר דבעי תער דווקא. ואין להקשות כיון דאיכא האי ק"ו עבדינן מניה דחייב בתער ק"ו מנזיר דחייב בתער. ולמאי אצטריך נקט לחייבו בתער דודאי דלחייבו תער אי איפשר מק"ו זה משום דאיכא למיפרך דמה לנזיר שכן קרבנו טעון לחם כדפריך לעיל אבל הכא שלא בא להחמיר עליו להטעינו תער רק שהרשות בידו להעבירו בתער עבדינן ק"ו וכמו שכתבו התוספות בדיבור הסמוך ודו"ק בד"ה דמצוה מצות המקרא וכו' אלא מכל מקום תימא הוא והא הך סוגיא כרבנן וכו אי לאו ק"ו דמנזיר לא אתי להו תער במצורע ע"כ כוונת דבריהם דלפי האי תירוצא דש"ס דאע"פי דכתיב זקני במצורע אי לאו דאיכא ק"ו מנזיר הוה אמרינן דזקנו לא אתי לומר דבעי תער דווקא. אלא למשרי תער הוא דאתא ואה"נ דבמלקט וברהיטני למצוה קא עביד אלמא דלא אמרינן דבתער דווקא עד שיהא דבנזיר הוא בתער. דאז עבדינן ק"ו ומוקמינן דזקנו אתא לחייב תער ולהך ברייתא דקתני ללמדו ממצורע אי איפשר משמע דפשיטא להו תגלחת מצורע בתער מקמי דידענן בנזיר ואיך שייך לומר תירוץ זה. ואני בעניי נ"ל דלא קשה דהתנא ס"ל בודאי דעיקר זקנו להכי אתא דבעי תער אע"ג דאיכא למיפרך עלה דאימא למשרי תער היא דאתא ולא לחייבו תער ואצטריך להביא ראייה ולדחות האי פירכא הרי מ"מ לא מניה קא יליף לחיוביה תער אלא לגלויי על כוונת הכתוב שלא תתעה בפירושו להכי פשיטא ליה תגלחת במצורע מקמי דידע דנזיר כיון דודאי כך כוונת הכתוב במ"ש זקנו ושאם יקשה דאימא דלאו לחיוביה בתער הוא יכול לתרץ קושיא זו בנקל כיון דפשיטא ליה דכך הוא כוונת הכתוב ודו"ק:

דף מ"א ע"א גמ' ותו אי ס"ד כי עביד במלק' וכו' כר"ל דאמר כל מקום שאתה מוצא וכו' וידחה את לא תעשה ע"כ פירוש כיון דלא בפירוש אתא להתיר תער אלא זקנו כתיב דווקא א"כ אינך יכול לפרש לה לומר דאע"ג דגם במלק' וברהיטני איכא מצוה יכל למעבד בתער דכלל איכא בידינו כר"ל דאם אתה יכל לקיים את שתיהן מוטב והכא יכל לקיי' את שתיהן וא"כ ודאי דאין כוונת הכתוב כך אלא דבא זקנו לומר דבעי תער דווקא ולא מהני במלקט וברהיטני דהוא אי איפשר לקיים את שתיהן וק"ל:

ור"א מאי טעמא וכו' פירש המפרש כלומר הואיל ומוקמת להא דתני לעיל וכו' פי' דודאי דאי דלא מוקים לעיל דהא שרצו לומר בש"ס על הך ברייתא דמצורע יליף מדינא היא כר"א הוה אמינא דר"א דאית ליה דבהשחתת זקן מחייב גם במלקט וברהיטני לא מצריך תער לתגלחת מצורע דזקנו ואתא לומר דדחי לאו דהשחתת זקן אבל עכשיו דמוקמת דגם לר"א בעי תער לתגלחת מצורע מנא ליה הא וק"ל:

יליף מראשו וכו' כתב המפרש ה"נ מאי דאסירי גבי נזיר. משתרי גבי מצורע ע"כ:

פירוש דחייב בתער דהא קרא אתא לומר שאתה דחי לא תעשה בתער לא יעבור על ראשו ועל זה