ידי דוד פט

לוקה אלא אחד דאהני הפרט כדי ללקות מיהא אחת ואע"פי שאין זה משמעות הברייתא מ"מ אינו יכול דלותביה מינא לרבא ודו"ק:

אי הכי לילקי שש כתבו התו' וא"ת וניחשוב נמי התנא שכר וחומץ ע"כ ואנכי איש צעיר נ"ל הא דלא חשיב להו התנא ללקות לפי מה שכתבו לעיל דמתרגמנן וחמר חדת ועתיק דהם כלם יין דאם שתה יין חדש ויין ישן בהתראה אחת אינו לוקה אלא אחת כיון דהם מין אחד ושם אחד ומה שקרא אותו שכר לאו שם אחר שא לומר היין החדש אבל כלם שמם יין ולהכי אינו לוקה אלא אחת וג"כ אם שתה היין והחומץ אינו חייב אלא מלקות אחת משום דלא כתיב יין וחומץ אל ישתה דלא קאי הלאו אלא על החומץ יין אלא דממילא נשמע דהלאו קאי ג"כ על היין דמכ"ש הוא דאפי' אחר שנפסד הוא לוקה עליו וכך כוונת במה שאמר וחומץ יין דהיינו אפי' אחר שנפסד ואה"נ דאם שתה כל אחד לבדו הוא חייב עליו אבל אם שתאן בבת אחת אינו חייב אלא אחת דלאו אחד קאי אתרויהו דלא דמי לענבים לחים ויבישים דהתם הלאו מפורש בתרוויהו דכתיב וענבים לחים ויבישים לא יאכל חבל כחן לא כתיב יין וחומץ לא ישתה אלא חומץ יין להכי אינו לוקה אלא אחת אם שתאן בבת אחת. וכן ראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכ' נזירות דין ט' וז"ל נזיר ששתה רביעי' יין ורביעת חומץ אינו לוקה אלא אחת וכו' שאין כתוב יין לא ישתה וחומץ לא ישתה דהא ענבים לחים ויבישים לא כתיב לח ישתה בתרוייהו אלא כלומר יין וחומץ לא ישתה דקאי אתרוייהו אלא אמר חומץ יין לח ישתה ותשלום דבריו הם מבוארים כמ"ש ודוק:

בא"ד וי"ל דהא לאו שיורא הוא אלא משייר מיניה וכו' פירוש דקא מתרצי דודאי דלא קשה דלמה לא מיחשב להו לשכר וחומץ נמי דאפילו כדי שנאמר ששייר להו תנא לא אמרינן דודאי לאו שיור' הוא דלא אמרינן שיורא אלא דשייר ממין שהזכיר תנא דהיינו דבההוא דהזכיר התנא היה צריך למנות כל המלקיות שבהן דלהכי פריך רב פפא דלילקי שש דהיינו משום מכל אשר יעשה דהוא קאי על כל מה שהזכיר התנא אבל מלקיות אחרים לא קא רמי עליו דתנא לחשוב הכל אלא מה שהזכיר צריך להזכיר כל המלקיות שבהם. ונ"ל דקאמר. הכי משום דהש"ס לא אמר דשייר שכר וחומץ דמשמע דגם לשיורא לא קאמר אלא נקט לא יחל דברו דהוא שייך לכולהו דהזכיר תנא וכן דקא פריך אח"כ והא שייר דבין הביניים דכיון דהזכיר לענבים הו"ל לומר כל המלקיות שבו וא"כ שייר לבין הביניים אבל דבר שלא הוזכר כברייתא ליכא פירכא דלמה לא הזכירו ולא לומר דשיירו ודו"ק:

כי קתני מידי דלא איתיה בדוכתא אחריתי לא יחל דברו איתיה בנדרים ע"כ כתבו התוס' וא"ת וכי נאמר כן כדי להקשות לאביי וי"ל דקאמר הכי משום דלא תקשי לרבא מאי שייר דהאי שייר בל יחל אומר הגמרא כן ע"כ פירוש דהם מפרשי בדברי רבא כמו פירוש שני שכתב רש"י ז"ל דלרבא לוקה מכל השמות לבד משום מכל אשר יעשה וא"כ אם בל יחל מקרי שייר א"נ תקשי ליה לרבא מאי שייר דהאי שייר דבשביל דבר אחד לא משייר והוה ליה לתנא להזכירו לכן בכדי שלא תקשי לרבא קאמר הכי דבלא יחל לאו שיורא הוא וא"כ התנא לא שייר כלל וכך דרכו של תנא כמה פעמים שלא לשייר כלל וק"ל:

והא שייר בין הביניים כתבו התי' קושיא היא למ"ד דלא יחל לא הוי שיור אמאי שיירא בין הביניים ע"כ הנה פשטיה דש"ס דהקושיא היא לרב פפא דקא מקשה לאביי דלילקי שש ולא קא בעי לומר דתנא ושייר לא יחל דברו דהאי לא שיורא הוא כדי דליפרוך אאביי וכדי שלא תקשי לרבא על זה קא פריך ליה והא שייר דבין הבניים וא"כ הדרינן דאביי יאמר דתנא ושייר דשייר דבין הבניים נמי ומשום זה אמר אלא אמר רב פפא לא תניא מדי חמש וכיון שכן איכא לימדק אמאי הם מפרשי להקושיא כך. ונ"ל משום דלישנא דנקט הוא בתורת קושיא והא שייר דבין הביניים דאל"כ היה לו לומר אמר ליה רבינא מפרזקי' לרב אשי שייר דבין הביניים:

בא"ד וא"ת התינח לפירוש ר"ת דפירש דבין הביניים היינו ענבים קטנים וכו' ואכל ענבים בין גדולים בין קטנים משמע ושייר לאו של קטנים שלא מנאן הילכך פריך שפיר פירוש כיון דתנא תנא לענבים דהוא משמע בין גדולים בין קטנים ולא מנה אלא חמש משמע דשייר ללאו של הקטנים להכי פריך שפיר אמאי שייר ללאו דבין הביניים דקא מזכירו ולא מנא למלקות שלו ג"כ אבל לפירוש ב' שפי' לעיל דהביניים היינו גוף הענבים הרי לא שייר כלום דזהו לאו דענבים כן כוונת דבריהם ותמיהא לי על דבריהם אלו דאדרבה דלפירוש דבין הביניים הן ענבים הקטנים הוא דתקשי דמאי פריך והא שייר דבין הביניים דתנא קתני ענבים לחים דקרא דהוא איירי בגדולים ולהאי קא מני מלקות שבו דלכל מה שהזכיר הזכיר מלקות אבל ענבים קטנים דנפקי מועד זג לא הזכירו תנא כלל כמו שלא הזכיר חומץ ושכר ג"כ דלא רמי עליה דתנא למנות כל איסורי נזיר כמ"ש הם לעיל אבל לפירוש שני ודאי דלא תקשי דמאי פריך דשפיר פריך דשייר לבין הבינים לפי דענבים דקתני הוא דאכל הענבים בכל מין אכילה ובאכילת ענבים יש שני מינים אחד דאכל הענב כמות שהוא ואחד שלקיט האוכל שבין החרצן כדי כזית ואכלו דאיכא מלקות נמי להאי ולא מני ליה תנא למלקות שלו ומה מאוד תגדל התימא במה שאמרו כיון דבין הביניים היינו גוף הענבים