ידי דוד פח

כמו פלוגתא דעלמ' וכן ללישנא אחרינ' והאיכא מקוה כדתנן שהשאיבה מטהרת ברביעית וכו' בר מההיא דבטלוה רבנן דהא קתני רישא שיש בה כ"א סאה ממי גשמים ע"כ:

תו' בד"ה דלית ליה צירוף וכו' ועוד תרץ נ"ע דשפיר אצטריך לצירוף דהא דקאמר כל שהו היינו כשהוא בעיניה וכו' מצריך קראי לעירובו ע"כ פירוש דמשרת אצטריך להיתר מצטרף לאיסור ואע"ג דהוא מחייב בכל שהוא היינו דהוא עומד בעינו שלא נתערב בהיתר אבל היכא דנתערב בהיתר כיון שאינו ניכר לא יתחייב עליו כיון שהוא פחות מכזית להכי אצטריך משרת לומר דחייב אע"פי שהוא מעורב דהיתר משלימו לאיסור דמשמעות משרת איירי במעורב ובש"ס דאמרי ורבי שמעון דלית ליה צרוף מכל אשר יעשה מאי דריש ביה הוא משום דכולהו איסור ובודאי דלא בעי צירוף כיון דאית ליה כל שהוא למכות והא כולהו איסור ודו"ק:

בד"ה אפי' אוכלין מרבי וכו' ור"א ס"ל דמשר' משמע דווקא יין והיכא דגלי גלי ע"כ פירוש דר' יוחנן ס"ל כיון דמשרת משמע מפת ויין דאית ביה דבר אכילה שהוא פת גם בכל דבר אכילה כגון חרצן וזג וענב מצטרף עמהן דבר אחר לכזית אבל ר"א ס"ל דמשר' שהוא האיסו' איירי ביין דווקא בין אם היה מעורב עמו מים בין אם היה שרוי בו פתו מ"מ הוא במשקין של האיסור איירי קרא דווקא דהוא מצטרף בהיתר אבל מדי דאכילה דאיסור נזיר לא איירי קרא להכי לא עבדינן אלא במדי דגלי קרא דהוא משקין דווקא:

ע"ב גמ' ור"ע כיון דכתב וענבים לחים וכו' כתב רש"י כיון דכתב ענבים לא יאכל לכל מלתא הוא דאתא דכשם שבזמן שהן ענבים מחייב עליהן בכזית אף כל איסור שבנזיר בזמן שהן יין בכזית ע"כ הנה לא כתב מהיכן דריש הכי ר"עק ואם הכוונה כמו שכתבו התוספות מויו דוענבים קא דריש דהוא מוסיף אדלעיל היה לו לבאר דזה הוא עיקר הדרשא. ונ"ל דכוונתו דר"עק ס"ל כיון דכתיב לא יאכל שהוא בכזית דהוא שיעור אכילה בכל מקום ודאי דאכולא מלתא הוא דאתא כיון דכולם איסורי נזיר לית לן לחלק ביניהו:

ת"ר וענבים לחים וכו' מכאן אתה דן לכל איסור נזיר והוא שני שמות כתב רש"י והוא שתי שמות לח ויבש ואמרי להו זג וחרצן ע"כ לא ידעתי מאי קאמר ואמרי להו זג וחרצן והלא קא מפיק ממה דכתיב לחים ויבישים דהוא קרא יתירא ועלה קאמר שהם שני שמות אבל זג וחרצן מאן דכר שמייהו ובודאי שט"ס הוא וק"ל:

אמר אביי אכל חרצן לוקה שתים וכו' פירוש אחת משום חרצן ואחת מכל אשר יעשה וגו':

רבא אימר אינו לוקה אלא אחת שאינו לוקה על לאו שבכללות ע"כ כתב רש"י ז"ל רבא אמר וכו' אף כי אכל זג וחרצן וכו' ולא לאתויי חמרא חדתא ועינבי ע"כ פי' דלפי מאי דמפרש בדברי רבא דאינו לוקה אלא אחת אפי' אכל זג וחרצן ורבא מתרץ לטעמי' כגון דלא אכל אחת וכו' א"כ לא אתי מאי דקאמ' בש"ס לעיל על הך בריית' לאתויי חמרא חדתא ועינבי דמשמע דע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע דברייתא איירי דאכלן בבת אחת להכי אמר דרבא לא ס"ל הא דאמר הש"ס לאתויי חמרא חדתא ועינבי ומה דקתני בברייתא מכאן אתה דן לכל איסורי נזיר וכו' אף כל שהוא מין אחד והן שני שמות חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו הוא לאתויי אם אכל זג לחוד או חרצן לחוד דלא תימא עד שיאכל תרוויהו ודו"ק. אלא דקשה לי דאיך שייך לומר פירוש זה דרבא ס"ל דאם אכל זג וחרצן בבת אחת אינו לוקה אלא אחת והא קא מותיב רב פפא אאביי מברייתא דקתני לוקה חמש דלילקי שש אחת מכל אשר יעשה ואם לרבא דאינו לוקה אלא אחת כ"ש דתקשה ליה ואפי' לפי מאי דאסיק רב פפא דלא תני מידי חמש ורב פפא דאותביה סבר דלא גמרא היא והדר ביה מ"מ פשיטא ליה לרב פפא דחמש לוקה וכד נחת לאקשויי אדברי אביי כ"ש דתקשה לדברי רבא. ועוד אפי' אחר האמת דלא קתני בברייתא חמש ואתיא כדברי אביי דמפרשינן לה דלוקה על כל שם ושם מלבד המלקות דמכל אשר יעשה וגו' לדברי רבא אי איפשר לאוקמא כוותיה דלוקה אחת דהא קתני לוקה סתם דמשמע דקמ"ל דלוקה ואם הכוונה אחת פשיטא דלוקה והוה לי לימתני אינו לוקה אלא אחת. ונ"ל. לתרץ דודאי דרב פפא דקא פריך לאביי מכ"ש דנפרוך לרבא דלא אתיא כוותיה מתניתא כמ"ש. אלא רב פפא כוונתו היתה כדי ליהדר אביי וליעביד כוותיה דהוא סבר חמש וכיון דלא אהדר ידע דגמרא הוא בידיה אבל לא עסיק כדי לותיב לרבא ומכ"ש דלא תיובתיה האי ברייתא כיון דלאו בפירו' מתניא דלוקה חמש אימא דהכוונה דלוקה אחת דווקא וכי תימא פשיטא כמ"ש יש להשיב דקמ"ל האי ברייתא דלא תימא כיון דאית בנזיר לאו שבכללות אין לוקין עליו כלל כגון לאו דלא תאכלו על הדם שכולל הרבה שהוא שלא לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה ושלא לאכול בשר קדשים ועדיין הדם במזרק. ושלא לטעום כלום קודם שיתפלל ואזהרה לבן סורר ומורה. ועוד כמה דברים שסמכו חז"ל בפסוק זה דעל לאו כזה אין לוקין עליו לזה אתא האי מתניתא לומר דלוקה אם אכלם יחד דהיינו דאם אכל שום אחד מהם לבד לוקה ואפילו אם אכלם יחד נמי לוקה אחת. לא יפטר לגמרי משום לאו שבכללות ולא דמי ללאו דלא תאכלו על הדם כיון דלא בפירוש נאמרו. אבל בנזיר אע"ג דכתיב לאו שבכללות מכל אשר יעשה וגו' הרי פרטם הכתוב אח"כ ועל כל אחד אם היה לבד לוקה ואם היו מקצתם או כלם אינו