ידי דוד פג

אמר ר' יוחנן הואיל וזר לוקה עליה בכזית דמשמע דהיתר מצטרף לאיסור גם בשאר איסורין דהוא אי משום דיליף מנזיר לשאר איסורין נמי או משום דר"א דיליף כל בחמץ וילפי מיניה גם לשאר איסורין וקא דחי דמקפה אית כזית בכדי אכילת פרס דבכי האי גוונא גם לרבנן ס"ל דלוקה ועל זה אהדר אביי לימפרך וכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא לרבנן דודאי דרבנן דלא דרשי משרת כרע"ק ולא דרשי כל כר"א ס"ל דלאו דאורייתא וקא סמיך מדפליגי רבנן אר"א בכותח וקא דחי ליה דלרבנן דאורייתא ודא הוא טעמא דמקפה כמ"ש מעיקרא אבל משום היתר מצטרף לאיסו' ליכא כי אם בנזיר כמו שאמר ר' אבהו ולהכי חזר אביי להכריח מאי דאמר דכזית בכדי אכילת פרס לרבנן לאו דאוריית' ואמר אי הכי אמאי פליגי רבנן עליה דר"א בכותח הבבלי אלא ודאי דס"ל בכזית בכדי אכילת פרס לרבנן מדרבנן וא"כ ודאי טעמא דמקפה דאמר ר' יוחנן הואיל וזר לוקה עליה הוא משום דהיתר מצטרף לאיסור או משום דס"ל כר"ע דילפינן שאר איסורין מנזיר או משום ס"ל כר"א דדריש כל ויליף שאר איסורין מחמץ וקמה ליה קושייהו בדרבי אבהו דאמר דלר' יוחנן לית ליה היתר מצטרף לאיסור בשאר איסורין. ודאי ליה הנח לכותח הבבלי וכו' דהיינו דלרבנן ודאי כזית לכדי אכילת פרס דאורייתא וזהו טעמא דמקפה משום דאית ביה כזית בכדי אכילת פרס:

אלא הנח לתרומת תבלין דרבנן היא ע"כ וההיא דמקפה דשום נמי מדרבנן ופוסל מקום מגעו הוא כיון דהוא נגע בודאי עבדי רבנן כמו דין תרומה דאורייתא אבל הכא לא ידעינן להכי כיון שהוא דרבנן אמרינן שאני אומר וכו' אלא דהתם במקפ' כיון דהוא מדרבנן היה לן לומר שהוא בטל אגב מקפה אלא כיון שאילו היתה תרומ' דאוריית' דין הוא להשיב' ולא יתבטל אגב מקפה וכמו שכתבו התוספות לעיל ודו"ק:

איתיביה שתי קופות וכו' בשלמא לדידי דאמינא וכו' אלא לדידך דאמרת משום דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כי נפישי חולין מאי הוי כתב רש"י והא דפרכינן לעיל ממקפה ומדוכה אע"ג דנפישי חולין תבלין שאני וכו' והוי כמאן דנפישי וע"כ הא דקאמר והא דפרכינן לעיל ממקפה פי' דאביי קא מקשה מינה דהיתר מצטרף לאיסור גם בשאר איסורין והך כיון דנפישי חולין לדבריו אלו אין היתר מצטרף לאיסור ולדידיה נמי תקשה להכי אמר כיון דתבלין הם הוי כמאן דנפישי ונ"ל דכותח נמי כיון דלטעמא עביד הוי כמאן דנפיש איסור כמ"ש התו' בד"ה שתי קופית וכו' וא"כ טעמא דר"א נמי דאמר דהיתר מצטרף לאיסור הוא משום דנפיש איסור ומה שאומר לעיל אי הכי אמאי פליגי רבנן עליה דר"א הכי פירושא בשלמא לדידי דהיתר מצטרף לאיסור היינו טעמא דפליגי רבנן עליה משום דלא דרשי כל כר"א אלא לדידך דאמרת משום דאית ביה כזית בכדי פרס דהוא אליבא דכ"ע אמאי פליגי רבנן על ר"א כיון דאית ביה כזית בכדי אכילת פרס שלא כדברי התו' בפסחים בד"ה אלא מאי היתר וכו' דר"א דריש כל אפילו כשהאיסור מועט יעו"ש ודו"ק:

תו' בד"ה וכזית כדי אכילת פרס דאוריית' היא וכו' וע"כ קא מתמה וכי כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא אפילו בכי האי גוונא ע"כ פירש ואע"ג דאית לן מדאורייתא אם אכל וחזר ואכל אם יש מתחלת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין שאני התם דאכיל דכזית בעיניה אלא דנשתהא באכילתה אבל הכא שהיא מעורבת עם הפרס אם אכליה לא יתחייב שהיא מתבטלת בפרס ההיתר וק"ל:

בא"ד ותרץ דהשתא ס"ל לאביי דטעם כעיקר אינו חייב אלא א"כ אוכל כזית מן הטעם בבת אחת וכו' ואוכלו בבת אחת ע"כ דהא לקמן קאמר וממאי דילמא הוא דאיכא כזית בעינא והתם הוא מובלע בפת והוה ליה כטעה בעלמא ולהכי פירשו התו' התם במה דקאמר. וכי תימא מאי למימרא דאי טעם כעיקר אתא לאשמועינן וכולי אלמא מה דקא פריך דילמא הוא כזית בעינא הוא מקרי טעם כעיקר אלא דמשמע ממה שאמרו והשתא ס"ל אביי וכו' משמע אבל האמת דטעם כעיקר אפי' אינו אוכל כזית מן האיסור בבת אחת ולכאורה קשה א"כ היינו היתר מצטרף לאיסור ונ"ל כיון דפשט האיסור בכלו הו"ל כוליה איסור לא כן בהך דעל אחד במקומו:

בד"ה אית ספרים דגרסי וכו' וי"ל דלא ניחא ליה לאפלוגי תרי בתרי בהדי הדדי דאי הך כר"א הך נמי כילה ע"כ. דברים אלו אינם מובנים דמאי הכוונה תרי בתרי בהדי הדדי ועוד מה הלשון כולה דקאמר אח"כ ועוד דאי קאי אמתני' דמקפה ואברייתא דמדוכות למה לא ניחא ליה לאפלוגי בניהם והרי בכל מקום בש"ס אפלוגי מיפליג בכי האי גוונא. ואיפשר לפרש דקאמרי על מה שמפרש אח"כ להך דשתי קופות בשלמא לדידיה וכו' דהוא מפרש לה כר"א דאיך יאמר דהאי כרבנן דבתרוייהו איירי תרי בתרי דשתי כלים אחת של תרומה ואחת של חולין ולפניהם שתי כלים וכולי דודאי תנא אחד הם דאי הך דלקמן כר"א ג"כ הך דמדוכות היא כר"א דתרוייהו כר"א דדוחק לומר דפליגי בהדי הדדי ודו"ק:

דף ל"ז ע"א. אמר ליה אביי ממאי דהאי משרת להיתר מצטרף לאיסור דילמא ליתן טעם כעיקר הוא דאתא ע"כ פירוש דאימא דאתא אלא לטעם כעיקר דיש בו איסור שלם אבל להיתר מצטרף לאיסור שאין בו כזית של איסור לא איירי ביה קרא. ולפי זה לכאורה קשה מאי קא בעי לקמן רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי לר' עקיבא דקא מוקים ליה להאי וכל משרת להיתר מצטרף לאיסור ליתן טעם כעיקר מנ"ל והא במקום דליכא איסור שלם חייב משום דהיתר מצטרף לאיסור