ידי דוד ח

דבר הנידר וכמו שכתבתי ועוד דלא הוה ליה לש"ס לשתוק מלומר זה לדברי ר' יהודא דהוא משום דכתיב לה':

ועוד דא"כ למאי נפקא מינה קא דחי ליה לא לכ"ע בעינן דבר הנידר דאם ר' יהודא טעמיה משום דלה' מרבה לנזיר שמשון. ע"כ ר' יעקב דריש לה' דבכור ג"כ דריש לה' דנזיר כמו ר' יהודא וזה מה שהיה רוצה לומר דגם ר' יעקב ס"ל בנזיר דשמשון דמתפיס ומאי נפקא מינה אם משום דס"ל דלא בעי דבר הנידר או משום דכתיא לה שאין זה דרך הש"ס לומר לימא וכו' אלא שהוא משום דנפקא מינה לדינא בודאי:

ועוד דהא קא מקשה הש"ס גבי נזיר נמי הכתיב לה' דמשמע דקא פריך גם לר' יעקב ומאי פריך והרי ר' יעקב גם הוא דריש לה' כמו ר' יהודא ואין לפרש דקאי אר' יוסי דווקא דמשמע על מה דקאמר דבעי בעי דבר הנידר דהוא גם על ר' יעקב. ועוד דהתו' ורשי' מפרשי דקאי גם אר' יעקב:

ועוד. נ"ל לפרש דמה שאמר הש"ס לימא בפלוגתא דהני תנאי וכו' הכוונה דקא בעי הש"ס אם כפי פשט הנז"ל כיון דר"ש נקט טעמא משום דלא הוי דבר הנידר משמע דר' יהודא דפליג עליה הוא משום דס"ל דלא בעי דבר הנידר וא"כ הוי בפלוגתא דהני תנאי או איפשר לומר דמה דפליג ר' יהודא אר"ש לאו משום דס"ל דלא בעי דבר' הנידר אלא פליג עליה דקאמר דשמשון נזיר מבטן אמו דהמלאך הדירו אלא המלאך ציוה לאביו מנוח שידירו בנזיר דהאב מדיר בנו בנזיר. דזה ג"כ משמע בדבריו והש"ס השיב לו דהאי דפשיטא דר' יעקב ור' יוסי פלוגתייהו בהכי ולא נסתפק לך אלא בדברי ר' יהודא אני אומר דכ"ע גם ר' יעקב בעי דבר הנידר. וטעמיה דר' יעקב בבכור משום דכתיב לה' לרבות וגם ר' יהודא בעי נמי דבר הנידר וס"ל דהמלאך צוה למנוח שידרו כמו שעלה על דעתו בתחלה כשאמר לימא וכו' והש"ס לא עסיק אלא על מה דפשיטא ליה דר' יעקב דלא בעי דבר הנידר. ויצא דבנזיר שמשון לא נזיר הוא על זה אמר לו דגם ר' יעקב ס"ל דבנזיר שמשון לאו נזיר וכר"ש ס"ל ועל זה הקשה גבי נזיר נמי הכתיב לה' דקא פריך בין לר' יעקב בין לר' יוסי לפי סברת הדוחה דאמר דכ"ע בנזירות לא חיילא עליה נזירות שמשון:

והשתא אתי שפיר דמצינו לר' יהודא דבעי מתפיס בדבר הנידר דהכי אמר בפ"ק דנדרים אמר בירושלים לא אמר כלום עד שידיר בדבר הקרב בירושלים והוה מצי ליפרוך עליה כד אמר לימא וכו' דר' יהודא בר' יעקב ס"ל דלא בעי דבר הנידר אלא דניחא ליה לומר דגם ר' יעקב ס"ל ד בעי דבר הנידר:

וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' נזירות דין י"ד דפסק כר' יהודא דמי שאמר הריני נזיר כשמשון הרי זה נזיר והוא פסק דבעי דבר הנידר ולכאורה תרתי דסתרן אבל לפי מה מה שפרשתי דר' יהודא בעי דבר הנידר אלא הא דשמשון המלאך צוה למנוח שידיר בנו בנזיר אתי שפיר דהוא נמי דבר הנידר כן נלע"ד ועיין מ"ש הכ"מ:

שם ור' יעקב אמר לך בכור נמי מתפיסו בנדר ע"כ פירוש כשאתה מרבה חטאת ואשם גם הבכור לירבי ליה דבכור נמי מתפיס בנדר הוא דתניא של בית רבינו אמרו וכו':

שם. גבי נזיר נמי הכתיב לה' איכא לימדק כיון דהקושיא היא לר' יעקב ור' יוסי כמ"ש רשי' ז"ל ולדברי התו' הקושיא לר' יעקב מאי קא פריך והרי ר' יעקב לא אמר דמרבי מלה' אלא בכור דמתפיסו בנדר נמי כמו דתניא של בית רבינו וכו' ור' יוסי גם בזה לא מרבה מלה'. וא"כ נזיר שמשון דליכא ביה שום התפסה בנדר לא לרבו ליה:

וי"ל דאה"נ אם יש במה לדרוש אותו לרבויי כגון דנדרים יש דנדרוש ביה לרבו' חטאת ואשם לר' יוסי ולהכי לא דריש ליה לבכור דלא דמי להו ולר' יעקב חשיב ליה דדמי ליהו. אבל גבי נזיר דליכא למדרש ליה על כרחין נדרוש ליה לרבויי נזיר שמשון דאל"כ למאי אתא:

שם אמרתי לו בני מה ראית לשחת שער נאה זה פירוש דשמעון הצדיק יודע דשערותיו אלו היה מקודם נזירותו ולא גדלם מחמת נזירות ולהכי אמר לו מה לך לקבל נזירות שעל ידה צריך אתה לשחת שער זה כשתשלים זמן נזירות בהכרח ואמר לו רועה הייתי וכו' העבודה שאגלחך לשמים. דהיינו שקבל נזירו' כדי שלבסוף יגלח שער זה לשם שמים דאע"ג שהיה בידו לגלחו להסיר ממנו הרהוריו הוא רצה שהגלח יהיה לשמים:

שם ושמשון לאו נזיר הוה פירוש דלר"ש קא פריך דאמר שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מעיו והכתיב כי נזיר שהים וגו' דקס"ד דהמלאך אמר לאביו שידירינו לכשיולד וא"כ אפי' שלא יצאת נזירות מפי שמשון הרי אביו הדירו וקי"ל דהאב מדיר את בנו בנזיר וא"כ שמשון נדור הוה ותרץ לו דמלאך הוא דקאמר ולא יצאתה נזירות לא מפיו ולא מפי אביו ואין להקשות ממה שאמר שמשון עצמו לדלילה כי נזיר שהים אני וג'. דבהאי לא קבלת נזירות הוא שהוא מספר לה ואמר לה שאני נזיר מן הבטן על ידי המלאך שצוה עלי כך אבל הוא לא יצאתה נזירות מפיו:

שם. דתניא ר' אומר וכו' ומגלח אחד לשנים עשר חודש וכו' כתב רשי' ז"ל ומגלח