ידי דוד עט

ליה למעוטי בתרא כמו רבנן דדרשי ליה לפרט בתרא לזה אמרו דלא דריש ליה למיעוטא בתרא דאצטריך לכדר' אלעזר בן עזריה וכו'. אלא דקשה דלקמן קאמרי דמאן דדריש בריבויי ומי ומיעוטי דמדה דמיעט וריבה לא דריש ליה יעו"ש. ונראה לי דהא דקאמרי למעוטי כרבנן אין הכוונה במדה מועט וריבה ומיעט אלא לפי מה שאמר הש"ס אח"כ דגם לר"א אית ליה פרט וכלל ופרט וכמו שכתבו התוס' דאיירי בהיכא דליכא למדרש פרט אחרון לדבר אחר אבל אי איכא למדרש ליה דריש ליה ודריש פרט וכלל הוא במיעוט וריבה וכיון דעדיין לא הוזכר מזה כתבו סתם למעט ודו"ק:

דף ל"ה ולרבי אלעזר בן עזריה וכו' פרטא מנא לה פיר"שי מנא ליה דפרט וכלל ופר' אי אתה דן אלא כעין הפרט ע"כ וקשה דאימא לר"א ב"ע לא בעי פרט אחרון דהא דלרבנן דבעי פרט אחרון הוא משום דאייתר ליה פרט דלהכי אמרינן עד שיפרוט לך הכתוב כמו שפרט לך בנזיר אבל לר"א ב"ע דלא אייתר ליה אמרינן כמו דהיה בעי לומר מעיקרא דפרט וכלל לבד אמרינן אי אתה דן אלא כעין הפרט ועוד קשה דהא הוא ז"ל פירש לעיל כד הקשה הש"ס ומאחר שסופינו לרבות כל דבר מה ת"ל מהחרצונים ועד זג וז"ל אי משום דר' אלעזר ב"ע ליכתביה גבי פרטי בתר כללא למה לי עכ"ל וכיון שכן כיון דידע להא מאי קמהדר הש"ס לומר פרטב מנא ליה עד דמתריץ ליה סבר לה כר"א דדריש מיעט וריבה דודאי דר"א ב"ע אע"ג דדריש ליה עד שיאכל שני חרצנים וכו' מדלא כתביה גבי פרטי משמע נמי דבעי פרט אחרון וג"כ ראיתי להקשו' על דברי רש"י אלו שכתב אי משום דר"א ב"ע ליכתביה גבי פרטי וכו' דא"כ לא אתי מה שכתב אח"כ בד"ה עד שיפרוט לך הכתוב וכו' ור"א סבר כר"א ב"ע דמוקים ליה להאי מחרצנים ועד זג עד שיאכל שני חרצנים וזג ע"כ. והא קאמר לעיל כיון דלא כתביה גבי פרטי דרשינן ליה לפרטא ומיהו לזה י"ל דהוא ס"ל כמו שכתבו התו לקמן בד"ה ור"א דדריש ריבה ומיעט וכו' הואיל דברוב מקומות לא ניתן כלל ופרט לידרש נח לו לדרוש פרט אחרון לכדר"א מלדרשו לפרט וכלל ופרט יעו"ש דהיינו דהיכא דאיכא למדרש ליה לא עביד ליה לפרט כלל ולא קאמר רש"י אלא לדעת רבנן דדרש בפרט וכלל ולא במיעוט ורבויי:

ועל הקושיא הראשונה יש לתרץ דודאי דמאן דדריש בכלל ופרט ולא בריבויי ומיעוטי ודאי דעביד כרבנן בפרט וכלל דבעי פרטא אחרינא לבסוף ולא סגי בפרט וכלל דא"כ זאת מחלוקת שלישית ואם ראב"ע ס"ל הכי הו"ל לאפלוגי ארבנן בהא וכיון דליכא פלוגתא אלא או דרשינן בכלל ופרט או בריבויי ומיעוטי דווקא להכי קא בעי הש"ס דלראב"ע אי ס"ל כרבנן דדריש בכלל ופרט א"כ פרטא מנא ליה דהא לדידיה אצטריך לגופיה ותרץ ליה דאה"נ דס"ל כר"א דדריש ברבויי ומיעוטי ואיבעית אימא כרבנן וכו'. ועל הקושיא השניה נמי יש לומר דהא דכתב רש"י לעיל אי משום דראב"ע ליכתביה גבי פרטי וכו' הוא לפי המסקנא דקאמר ואב"א וכולי והש"ס הוא דקאמר לכוליה מלתא ומפרש לן מלי מילי ודוק:

אמר ר' אבהו נפקא לן מהאי קרא וכי יתן איש אל רעהו וכו' פיר"שי ואפי' דובים ואריות לשמור וכו' יצאו דובים ואריות דלאו בני שמירה נינהו שאין להם תרבות ע"כ. וקשה לי על פירוש זה דהיכן מוזכר כלל זה הענין בכלל ופרט של מקרא זה והלא לא נזכר כי אם לענין לרבות דבר שמטלטל וגופו ממון ולהוציא דהתם שטרות ועבדים וקרקעו' כמו שמבואר בפרק הזהב דף נ"ז דהתס דרשי להאי קרא בכלל ופרט וכלל והכא קאמרי דר"א דריש ליה בפרט וכלל ופרט והכוונה כמ"ש התוספות דיתן לא משמע כללא לר"א וכו' ומה שנראה לי שמא שפירש כך הוא משום דגריס בש"ס כמו הגירסא שלפנינו וכל בהמה כלל לשמור חזר ופרט דמשמ' דלענין השמירה איירי דאיירי במה שהוא בר שמירה אבל גירסת החוס' וכל כלל בהמה לשמור חזר ופרט כמו התם דעביר בהמה לשמור דבר אחד ודו"ק:

רבא אמר נפקא ליה מהאי קרא וכו' כתב רש"י הצאן כלל ואפילו רובע ונרבע מוקצה ונעבד ואתנן ומחיר שכשירין לקרבן עכ"ל ואע"ג דבתמורה קא מפקי להו מקראי אחריני מן הבהמה להוציא הרובע והנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד וכו' אמרינן דלר"א קא מפיק להו מהאי קרא בפרט וכלל ופרט והנך דריש להו לדרשא אחריני אבל במה שאמר הצאן כלל ואפי' אתנן ומחיר שכשירין לקרבן איך איפשר לומר כך והא מקרא להדיא שפסולין לקרבן כדכתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וגו' וי"ל דאגב נקטינהו אע"ג דלא צריכי ולא אתא אלא בשביל הנך אחריני:

תו' בד"ה רבא אמר נפקא ליה מהאי וכולי לכך נראה דמן הפרט וכו' וכן בעל מום דכתיב בפרשה זכר תמים. והשתא שמעינן לכעין הפרט בעל מום ונרבי מהכלל אפי' ב' שנים עכ"ל דברים אלו אין להם שחר במה שאמרו והשתא שמעינן מכעין הפרט בעל מום למה צריך מכעין הפרט והא מפורש בקרא זכר תמים. ונראה דט"ס יש וצ"ל שמעינן מכעין הפרט טריפה ונרבי מהכלל אפי' ב' שנים ע"כ והכוונה מה הפרט מפורש דבר הכשר בבקר כשר בצאן דבבקר ג"כ כתיב זכר תמים אף כל הכשר בבקר כשר בצאן למעוטי טריפה שהיא פסולה בבקר. דהא ממעטינן ממן הבקר