ידי דוד עז

אחד מכם נזיר שודאי אינו כדבריו בענין הכוי שאמר על ענין הדרכים דמאי שייך האי דקאמרי הלא ודאי כל הדרכים האלו בהם להכי רבינו ז"ל פירש לסיפא דלא קאי ארישא אלא מתני' קמ"לן ענין אחר הדומה לזה וז"ל הביא מה שהוא דומה לזה וכו' לפי שכבר אמר אמת במקצת כמו שאמר בכוי וכו' יעו"ש ובחיבו' במקום זה הביא הך דאנדרוגינוס ופקחים וסומים וכו' יעוי"ש. חוזרני על פירוש הרמב"ם בהך דבכורים דמדבריו משמע דשלש ספיקות בכוי וכתבתי מה שכתבתי כנ"ל. ואח"כ ראיתי שכתב שם במשנא ח' וז"ל הכוי מורכב מן העז ומן הצבי וכן אמרו הכוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בו חכמים וכו' דנמצא דמה שכתב למטה במשנה הנז' אם אמר הריני נזיר וכו' דהיא משנה י"א הוא אליבא דכוי בריה בפני עצמו דמשמ' דלא פליגי והא ודאי פליגי לפי מ"ש לעיל ומכ"ש דבש"ס אמרו דפליגי דהא אמרו כתנאי שהאביאתי לעיל. וראיתי להתי"ט שם שהקשה קושיא זו ועוד הקשה דבחיבו' פרק ט' מהל' ביכורי פסק דכוי בריה בפני עצמה יעו"ש. ונ"ל לפרץ דמה שכתב כנז' לאו למימרא דלא פליגי אלא לומר ריש מחלוקת בכוי דיש מי שאמר שהוא מורכב משני מינים ויש מי שאמר שהוא בריה בפני עצמה ואליבא דכולהו אתי האי דקאמר התם בביכורים אבל הוא ז"ל בחיבור פסק דבריה בפני עצמה ודו"ק דף ל"ד ע"ב משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין וכולי כתב רש"י במשנה ראשונה היו שונין שאינו חייב עד שישתה רביעית יין ובא ר"עק אפי' שרה פתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כזית חייב עכ"ל פירוש דמשנה ראשונ' ס"ל דבאכיל' בכזית ובשתיה ברביעי' כדין איסורין דעלמא ובא ר"עק ופליג דכל איסורי נזיר ואפי' שתיה היא בכזית ואפילו מובלע בתוך הפת דנמצא דמה דקתני במתני' בתחלה עד שיאכל מן הענבים בכזית היא אליבא דכ"ע ולקמן גריס בש"ס ת"ק לא מדמי להו לכל איסורי נזיר לשתיה ופירושה דאילו ענבים בכזית ויין ברביעית יעו"ש אלא דלכאורה קשה במה שאמר ויש בו יין מובלע בתוך הפת כדי זית דאם יש בו כדי זית מאי צירוף איכא כיון דדינו בכזית והא איכא כזית יין וי"ל כיון דכזית היין הוא בלוע בתוך הפת צריך צירוף לאוספו יחד אלא דאכתי קשה כיון דבברייתא קאמר בפירש ר"עק אימר נזיר ששרה פתו ביין ואכל כזית מפת ומיין חייב משמע להדיא דליכא כזית מיין לבד וא"כ במתני' הכי קאמר ואתי שפיר לישנא דליצריף כזית כמשמעות' דהוא על ידי צירוף פת אמאי פירש הכי במתניתין. וי"ל דפירש הכי לפי מה דקא דחי ליה בש"ס לקמן דף ל"ז ע"א דאמר וממאי דילמא היא דאיכא כזית בעינן וכי תימא מאי למימרא לאפוקי מת"ק דאמר עד שישתה רביעית יין. ואיפשר עוד לומר דהוא מפרש במה דקאמר התם אלא ר"עק דברייתא וכו' דהיינו אבל במתני' לא קאי אלא בכזית יין דלא כמו שפירשו שם התוספות וז"ל ומעתה גם במתני' פירש הכי עכ"ל. ר' אלעזר בן עזריה אומר אינו חיב עד שיאכל שני חרצנים וזג פירוש דראב"ע ס"ל כיון דכתיב מחרצנים לשין רבים משמע דבעי שנים דמיעוט רבים שנים ויש להם זג אחד דעליהם ביחד חייב הכתוב אבל אם אכל ממין אחד אפי' אכל כזיית פטור וזה שאמר עד שיאכל וכו' דמשמע דבא להקל אלא דמשמע מדבריו דבשני חרצנים וזג אחד לבד חייב אפי' אין בו כזית וזה חומרא היא ולא אתי עלה לישנא עד שיאכל וכו' ואע"ג דהיא קולא במין אחד שאפי' אכל כזית פטור מ"מ היא חומרא דבשני חרצנים וזג אחד חייב. וראיתי להרע"ב שפירש כמ"ש ובאמת דקשה לי כנז' דהוא משמע דבא להקל לגאורי ומה שנראה לע"ד דראב"ע בא להקל לגמרי דהיינו שבנזית שאכל בעי שיהיה בהם שני חרצנים וזג אבל מ"מ בעי כזית כדין אכילה דעלמא שאם אכל שני חרצנים וזג לבד ודאי שפטור הוא. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפירושו וז"ל ראית ראב"ע מה שאמר מחרצנים ועד זג ופחות רבים בלשון עברי שנים וכו' ואין הלכה כראב"ע אלא כשאכל החרצנים או הזגין כזית חייב ע"כ דאם הוא מפרש בדברי ראב"ע דבשני חרצנים וזג אחד חייב הו"ל עוד ובשני חרצנים וזג אחד פטור כיין דליכא כזית כיון דבדברי ראב"ע להקל ולהחמיר הו"ל להרמב"ם לבאר שאין הלכה כמותו בשני דברים אלו אלא ודאי דמשמע ליה דראב"ע מודה דגם בשני חרצנים וזג בעי כזית אלא דבא לאפלוגי דאם בכזית ליכא שני חרצנים וזג פטור ועל זה אמר כל שאכל החרצנים או הזגין כזית חייב וכן משמע נמי מדברי התוס' שכתבו וז"ל ונראה דעיקר חידוש לת"ק בא לומר חייב על הזגין בפני עצמן אם אכל לבד מן הזגים ואההיא אתא לאפלוגי ראב"ע ואמר דאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג ע"כ דמשמע בכזית צריך שיהיו בצירוף שני חרצנים וזג דזה פלוגתייהו. וכן נראה מדבריהם לקמן בד"ה שני חרצנים וכו' שאם אכל כזית מן החרצנים או כזית מן הזגין אינו חייב עד שיאכל הגרעינן והקליפה החיצונה ע"כ ודו"ק:

ר"א דריש רבויי ומיעוטי וכו' מיעט וריבה ריבה הכל מאי ריבה ריבה כל מלי מאי מיע' מיעט שיבשתא פירוש דמאן דדריש בריבויי ומיעוטי באשר אנו אומרין מרבה כל מלי א"כ כאשר בא המיעוט הוא ממעט דבר הגרוע לגמרי דכל דבר דמצינן לאוקומי המיעוט מוקמינן כיון דהוא בא למעט דווקא אבל למאן דדריש בכללי ופרטי א"כ כאשר