ידי דוד עו

על גופו מכוין אלא על הדרכים שבו קא מכוי ולהכי הרמב"ם פסק להאי מתניתין:

איברא דהרמב"ם בפירושו לביכורים פירש למתניתין דשם דהוא משום ספק. וג"כ משמע מדבריו דג' ספיקות בכוי כמ"ש הרע"ב וז"ל שם או אם אמר על מנת שאין זה לא חיה ולא בהמה הרי זה נזיר בכולם מספק ע"כ הרי במה שאמר שאין זה לא חיה ולא בהמה הרי זה נזיר מספק דהוא ספק אם בריה בפני עצמה. ובאמת שתימא על רבינו דמניין לו דגם כבריה הוי ספק דבש"ס בחולין דף פ' משמע דבריה דהתם הוי אם מין בהמה אם מין חיה מדקאמר ולא הכריעו בו חכמים ובפ"ה מכריתות משמע דבריה בפני עצמה שאינה לא חיה ולא בהמה כמו שכתבו התוספות שם יעו"ש:

ונראה דרבינו דמפרש הכי בביכורים הוא משו' דמוכח' מלתא דמשו' ספקקא תני לה דקתני בתחלה הכותב חייתו ובהמתו לבנו לא כתב לו את הכוי דהוא משום ספק והמוציא מחבירו עליו הראיה וכתב בתרה אם אמר הריני נזיר וכו' דהוא משום דספיקא דאיסורא לחומרא וספיקא דממונא לקולא וכמ"ש הוא שם אבל הכא דקתני הרי כולם נזירים דמשמע דלאו משום ספק הוא להכי פירש דמשום דלא קאי על גופו אלא על הדרכים שבו וכו' ופסק כהאי מתני' דנזיר גמור הוא כיון דמתני' במס' נזיר ולא כהאיך דביכורים דמתניא אגב. ומה שסובר רבינו דג' ספיקות בכוי כמ"ש היא משום דמתני' בחולין דף פ"ג קתני ונוהג בכוי שהוא ספק וקאמר בש"ס דף פ' עלה אמר רב יאודה כוי בריה בפני עצמו ולא הכריעו בו חכמים אם מין בהמה אם מין חיה הוא רב נחמן וכו' תנאי וכו' ר' יוסי אמר כוי בריה בפני עצמה וכו'. ובדפ"ה דכריתות קאמר בש"ס דכל לאתויי דמו של כוי ופריך אצטריך קרא למיסר ספיקא אלא קסבר כוי בריה בפני עצמו ע"כ וס"ל לרבינו דאי איפשר לומר דהאי ברייתא דלא כמתני' הך דחולין דקתני ספק דא"כ הו"ל לש"ס לבאר דהאי ברייתא דלא כהך מתני' דחולין וכן ביומא קאמר בש"ס דף ע"ד דכל חלב לרבות כוי וקאמר כוי בריה בפני עצמה ולא קאמר דלא כהך מתני' דחולין. ובכמה משניות מוכחי דכוי ספק הוא ולא איפשר לומר דהאי ברייתות פליגי ולהכי מפרש דלא פליגי דמה שאמר רב יאודה כוי בריה בפני עצמה ולא הכריעו בו חכמים אי מין חיה אי מין בהמה וההוא דמרבה מן כל דהוא בריה בפני עצמה הכל אחד הוא והכוונה דאצטריך קרא לרבות דמו וחלבו משום דהוא בריה בפני עצמה דהוה אמינא דאינו לא ממין חיה ולא ממין בהמה ולא הוה אסרינן דמו כמו חיה ובהמה ולא חלבו כבהמה להכי אתא קרא לאסור דמו וחלבו אבל לא ידעינן טעמא דאסרה דמו וחלבו הוא משום דאתא קרא לומר דהוא מין בהמה שהרי חלבו אסור דודאי אצטריך קרא לבאר לן דבר שהוא משונה מן בהמה וחיה לומר שזה בהמה הוא או שמא דאסר לן הוא משום דאע"ג שאינו לא בהמה ולא חיה רצה הקב"ה לאסרו ואע"פי שהוא בריה בפני עצמו או נאמר ההוא מין חיה ורצה הקב"ה לאסור חלבו כבהמה דאם כוונת הקב"ה באיסור חלבו לומר לן שהיא בהמה למאי אצטריך לאסור דמו כיון שהוא בהמה ודאי דמו אסור אלא ודאי שאע"פי שהוא חיה רצה הקב"ה לאסור חלבו אבל אין זה ודאי גמור דאימא שהוא לא אחיה ולא בהמה אלא בריה בפני עצמה. ורצה הקב"ה לאסור דמו וחלבו כנז' ומה דקא פריך אצטריך קרא לאסור ספיקא הוא דקס"ד דלאו בריה בפני עצמה אלא דאנן קא מסתפק לן אי הוא מין חיה או מין בהמה. על זה קא פריך אצטריך קרא וכו' דהיינו דהיה הקב"ה מברר לן או חיה או בהמה אבל כשנאמר דהוא בריה בפני עצמו רצה הקב"ה לאסרו ולא אתא קרא לאסור הספק קמן. וזה מה שאמר רב יאודה כוי בריה בפני עצמו דלהכי אצטריך קרא לאסור דמו וחלבו אבל לא הכריעו בי חכמים אם מין חיה ורצה הקב"ה לאסור חלבו או מין בהמה ובשביל שהוא משונה מן הבהמה אצטריך לאסור דמו וחלבו או משום שאינו לא חיה ולא בהמה אצטריך לאסרו כנז'. ורב יאודה לא אצטריך לברר בדבריו הספק שמא לא זה ולא זה דשמעינן לה במה שאמר בריה בפני עצמו וקאמר ולא הכריעו בו חכמים דמשמע דאף בבריה עצמה שאינו לא זה ולא זה לא הכריעו והשתא אתי שפיר שהמשניות שנראה מהם שהוא ספק והברייתות הנז' כלם כאחד בסברא אחת עומדים. ולהכי בנזיר דאמר על מנת שאינו לא חיה ולא בהמה הוי נזיר מספק דשמא בריה בפני עצמו שאינו לא חיה ולא בהמה ובכיסוי הדם מכסין מספק שמא חיה הוא ואמ"פי שהוא בריה בפני עצמו הוא ממין חיה וכבר כתבתי דהכא בנזיר דקתני כלם נזירים דמשמ' דהוא נזירים בודאי הוא משום דלאו על גופו קאמרי אלא על הדרכים שבו ודלא כהך מאני' רביכירים דהיא משום ספק מתניא כמ"ש לעיל אבל קשה לי אכתי דתרי סתמי פליגי דחדא קא חשיב ליה ספק וטדא קא חשיב ליה ודאי. ונראה לי עיקר דלא פליגי דהך עסיקנן דאמרי על גופו בודאי ולא על הדרכים שבו והכא איירי דקאמרי על הדרכים שבו ואה"נ דלית הילכתא כהך מתני' דביכורי' דהוא ספק נזיר שהרי רבינו פסק דספק נזירות להקל והאי מתני' מתוקמא אפי' למאן דס"ל ספק נזירות להקל משום דעל הדרכים שבו קאמר דהשתא האי מתני' אליבא דכ"ע. והנה לפי דברי רבינו דהאי מתני' אתיא גם לב"ה ולמאן דס"ל דספק נזירות להקל לא משמע כן מסיפא אלא על גוף הכוי שהרי כל הנתלים בהם אח"כ קאמר שכולם נזירים דמשמעות דבריהם שעל שנחלקו בגוף הכוי זה אמר שאחד מכם נזיר דודאי כדבריו כן הוא והשני שאמר שאין