ידי דוד עא

פריך אר' יוסי דאמר דבעי עכ"פ שלשים יום בהיתר בין אם נפרש דכוונת רבי יוסי דת"ק הכי ס"ל קא פריך אר' יוסי דאמר דת"ק הכי ס"ל בין אם נפרש דר' יוסי דאמר דבעי ל' יום לא קאי את"ק אלא הוא דס"ל אתיא הפירכא שפיר ואי ר' יוסי קשיא נזירות מרובה דהוא קאמר דבעי ל' יום ומתניתין דקתני דלא בעי למנות כלל מהימים שמנה באיסור ודוק ועיין למטה דאיך אתי לפי לישנא דא מה שאמר הש"ס ואיבעית אימא ר' יוסי:

וראיתי להתוספות שכתבו וה"ג אי רבנן קשיא נזירות מרובה פירוש אפי' מרובה וכו' ומתניתין משמע דמונה משעה שנדר כלומר מקצת ימים שנדר שאינו סותר הכל רק שלשי' יום ול' יום האחרים יעלו לו והיינו נמי כר' יוסי אבל בנזירות מועטת קשיא שאפי' לר' יוסי סותר כלו ובמתניתין משמע שעולה לו למנין ע"כ. קשה לי דהרי הם פירשו במתניתין וז"ל מונה משעה שנדר וכל הימי' שעבר בהם עולין לו לימי נזירותו וכו' פשטיה דמתני' משמע דקתני מונה משעה שנדר על הימים שעבר בהן עלו לימי נזירותו ע"כ וכן כתבו בדף ל"ג ע"ב מונה משעה שנדר דמשמע דכל הימים שעבר על נזירותו עולין למנין ע"כ וכיצד אמרו כאן ומתני' משמע דמונה משעה שנדר כלומר מקצת ימיה שנדר שאינו סותר הכל אלא רק ל' יום והלא לפי דבריהם ראשונים אינו סותר כלל:

ונראה דכתבו כך משום דמשמע לפי גירסתם דלר"י לא פריך אלא מנזירות מועטת אבל מנזירות מרובה לא תקשי להכי פירשו הכי דכוונת הש"ס לומר דלר"י לא תקשי שא מנזירות מועטת דאיכא לפרושי מתני' מונה משעה שנזר לכל הימים שעבר חוץ מל' וזה במרובה אבל בנזירות מועטת מוכרח דמה דקתני מונה משעה שנדר דאינו סותר כלל דכל הימים שעבר עולין לימי נזירותו ו'א"כ תקשי מיהא לר' יוסי נזירות מועטת דמשמע דסותר כלו אם שתה בכלן יין כמו שפירשו בתחלת הדיבור והכוונה דהש"ס אמר דלר"י דאף דנדחוק עצמנו ולפרש מתני' דלא כפשטה ולא תקשי מרובה בנזירות מועטת מיהא תקשי ומשני איבעית אימא ר' יוסי בנזירות מרובה דהיינו דמתני' לא איירי אלא בנזירות מרובה דווקא ומה דקתני מונה משעה שנדר הוא מקצת הימים שנדר שאינו סותר הכל שעולין לו הימים שעבר חוץ מל' יום ומה דקאמר ר' יוסי ל' יום דמשמע דאיירי בסתם נזירות קאמר שלשים ואה"נ דבנזירות מרובה סותר הכל לאו הכי דודאי ר"י לא ס"ל בנזירות מרובה דיסתור הכל אלא דבנזירות מרובה לא יסתור אלא שלשים יום מדקאמר דיו דמשמע דבא לאפלוגי את"ק דאמר דסותר הכל גם במרובה קאמר ליה דדיו ל' יום דאי לאו הכי במאי פליג את"ק ומודה לתנא קמא במוועטת. אלא דאכתי איכא לימדק דאמאי קאמר הש"ס דר' יוסי איירי במועטת דהיה לו לומר דמתניתין ור"י איירי בנזירות מרובה דדברי מתני' כדברי ר' יוסי דמתני' לא איירי בנזירות מועטת וג"כ ר' יוסי אבל בנזירות מועטת בין למר ובין למר עולין לו מן המנין בין אם שתה בכלן יין או במקצתן אותם הימים עולין וכפשט דברי הברייתא דאיירי במרובה דאמר ר' יוסי עלה דיו שלשים יום דמשמע דאיירי במרובה. וי"ל דודאי דת"ק דהברייתא איירי גם במועטת משום דאם במרובה ס"ל דסותר הכל ב"ש במועטת דסותר הכל דהא ס"ל דאב בנשארו ל' יום בהיתר קאמר דסותר. כ"ש בנזירות מועטת דהיא ל' יום ושתה בהן או במקצתן דסותר להן אלא דר"י בא להקל במרובה ואמר דיו שלשים יום שלא שתה בהן דבא ליפלוג במרובה דאינו סותר הכל כיון דיש לו שלשים יום שלא שתה דהוא סתם נזירות ומשמע דבנזירות מועטת אינו עולין לו מן המנין אלא דצריך לעשות עוד מה שעשה באיסור כמו דברי ת"ק כיון דליכא ל' יום באיסור יין לא מקרי נזירות ומעתה לפי דברי תוספות שו דתנא דמתני' הוא ר' יוסי ואיירי מתני' בנזירות מרובה ול' יום סותר ול' יום יעלו למנין אבל בנזירות מועטת סותר לפי מה ששתה בהן יין משום דעכ"פ בעי ל' יום בטהרת נזירות. וג"כ לפי לישנא אחרינא דכתב רש"י כד אמר ואיבעית אימא רבי יוסי כאן בנזירו' מרובה כאן בנזירות מועטת הכוונה דמתני' איירי בנזירות מרובה והכי קאמר דמונה משעה שנדר שאינו סותר הכל אלא רק ל' יום כדין נזירות סתם כמו דברי ר"י כאן בנזירות מועטת דר"י דאמר דיסתור הכל הוא בנזירות מועטת כמו דברי התוספות הנז' שהרי לפי לישנא דא דר' יוסי קאמר בתוספתא בפירוש דינהוג איסור כימים שנהג היתר בנזירות מועטת ובנזירות מרובה ינהוג ל' יום וא"כ כד מוקי למתני' כרבי יוסי תהיה כך מתניתין ודוק היטב:

אמר ליה רבא לרב נחמן וכו' לימרו להו מה למעשר שכן אינו קדוש בכוונה פי' דודאי דלא נילף טעות דהקדש מטעות דמעשר דמה למעשר שכן מצינו בו דהכוונה בו היא גורמת שלא יחול ההקדש והטעות בו הוא עדיף תאמר בהקדש דעיקר מעשה שלו הוא בכוונה יהיה טעותו הקדש דודאי דלא נילף ליה מטעות דמעשר אלא צריך שיהא בכוונה שכל מעשה שלו צריך שיהיה בכוונה ומדלא קא מהדרי הכי ב"ה ש"מ דאית להו טעותו וכ"ש כוונתו דודאי היה לנו לילף טעות דהקדש מהעות דמעשר ואמר רב שימי דלעולם טעותו ולא כוונ' ואעפ"כ אינם יכולין לב"ה להשיב כך משום דהיו יכולין להשיב ב"ש בק"ו כך ומה מעשר דגרע כחו בכוונה אפ"ה יפה כחו דקדוש בטעות הקדש שיפה כחו דקדוש בכוונה אינו דין שיפה כחו בטעות. ואמרו ולא היא וכו' דקאמרי