ידי דוד ע

בשר הלבן מן השחור כולי האי דיהיה עדיף ממעלת שורו השחור על של לבן ע"כ פירוש דלכאורה קשה דמאי קא מקשה הש"ס והאמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקי שאע"פי שעור השחור הוא מעולה על הלבן מ"מ כיון דבשר הלבן הוא מעולה כמו שאמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקי הוא שוה יותר מן השחור אע"פי שעורו מעולה מעור הלבן לזה אמרו שס"ל המקשה שאי איפשר שיהא מעולה בשר הלבן כל כך עד שיהא שוה יותר מבשר השחור עם מעלת עורו המעולה דאם בשר הלבן יותר שוה מן בשר השחור לא יהיה כל כך שוה עד שאינו נחשב מעלת עור השחור דלפחות יהיו שוים דהלבן בשרו יפה מן השחור והשחור עורו יפה מן עור הלבן יהיו שוים בסכום אחד ולמה אמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקי דנגרע סכום הלבן משום השחור דהוא עמהם. ומשני כי אמר רב חסדא למילתא בתורא דקרימנאי שהלבן חשוב על השחור גם בענין העור ולא אמר רב חסדא דעור השחור עדיף אלא דשאר מקומות וקאמרי עוד ולכך נמי במתני' וכו' דבכלל זה הלבן עכ"ל נראה להדיא שהם מבינים מה שאמר הש"ס ואמר רב חסדא וכו' והאמר רב חסדא וכו' הוא כמביא ראיה לתירוצו שאמר מעיקרא כי אמר רב חסדא בתורא דקרימנאי שהרי אמר רב חסדא אוכמא דמשכיה וכו' ותקשה אדבריו שאמר אוכמא בחיורא לקי אלא מוכרח לתרץ דאיירי בתורא קרימנאי וכו' דלכך נמי במתני' ס"ל דשחור עדיף דאפי' הלבן מעלי לרדיא מ"מ מעלת העור השחור היא גדולה כל כך דלהכי הוא ניחא ליה להקדיש הלבן ולא השחור דהוא שוה יותר דבעין רעה היא מקדיש וכמקדיש השחור בכלל הקדש זה הלבן דהוא ניחא ליה להקדיש הלבן. ומה שמקדיש השחור הוא משום שבדעתו יצא השחור ראשון וכמו שכתבו לעיל כן נ"ל ודו"ק:

בד"ה מי שנדר בנזיר וכו' וע"כ מיירי בשעבר דאל"כ פשיטא הוא דמונה משעה שנדר וכו' פירוש דבמתני' אינו מבואר שעבר ושתה יין קודם שבא לישאל לזה אמרו וע"כ מיירי בשעבר וכו' ולהכי קא פריך הש"ס מתני' לא ר' יוסי ולא רבנן וכו' דהך בריית' היא להדיא בשעבר על נזירותו וק"ל:

דף ל"ב ע"א גמ' אי רבנן קשיא נזירות מועטת אי רבי יוסי קשיא נזירות מרובה פרש"י והאי דקאמר נזירות מועטת לאו דווקא דהא נמי לנזירות מרובה אלא איידי דלא מצי למיפרך מדר' יוסי אלא מנזירות מרובה נקט נמי לגבי רבנן נזירות מועטת ע"כ נראה הא דקאמר דלר' יוסי לא מצי למפרך אלא מנזירות מרובה הוא משום דמשמע ממה דקאמר רבי יוסי דדיו שלשים יום דמשמעות דיו הוא לומר דאינו צריך למנות כל הימים אשר שתה בהן יין שלא כדברי ת"ק דקאמר דאף אם שתה מ' יום או חמישים יום צריך למנות' עוד פעם אחרת דהא הבריית' קאי על נזירות מרובה ג"כ כמו שפירש הוא ז"ל דפליג עליה ר"י ואמר דסגי שלשים יום דווקא אבל בנזירות מועטת מצינן למימר דס"ל כמתניתין דימי איסור עולין לו ולהכי לא מצי למיפר' על ר' יוסי אלא מנזירות מרובה וכמו שמפרש אח"כ בדיבור שאחרי זה דהיינו שמתניתין קתני דבנזירות מרובה עולין לו ימי איסור דהיינו דאפי' קבל עליו נזירות מרובה של מאה יום ועשה מהן עשרה בטהרה ועשרה באיסור ואח"כ נשאל צריך להשלים עד מאה כמו שנדר ואינו צריך לסתור ימי האיסור ואלו לרבי יוסי קאמר הכי בברייתא אדברי ת"ק דדיו שלשים יום משמע דעל כ"פ בעי שלשים יום בטהרה דהיינו שלפעמים סותר כגון שעשה שמנים יום באיסור ועשרים יום בטהרה שצריך להוסיף עשרה ימים בטהרה כדי להשלים ל' יום בטהרה דבזה פליג ר"י את"ק וכיון שכן הרי לא אתי כתנא דמתניתין דמתני' ס"ל דבכל גוונא ימי האסור עולין וקאמר הש"ס ואיבעית אימא ר' יוסי וכו' ופירש"י דמתני' בנזירו' מרובה וברייתא בנזירות מועטת וכו' דהיינו דמתני' בין בנזירות מרובה בין בנזירות מועטת אבל הברייתא איירי בנזירות מועטת דווקא וכיון שכן מוכרח לפרש דמה שאמר ר' יוסי דיו שלשים הוא בא ליפלוג את"ק דסבר דבעי להשלים הנזירו' עכ"פ בטהרה הוא אומר דשלשים דיו למנות דגה ימי האיסור עולין כתנא דמתני' דאל"כ במאי פליג רבי יוסי את"ק כיון דבנזירות מועטת איירי:

עוד כתב לישנא אחרינ' והכי תניא בתוספתא וכו' ומשום הכי קשיא להו נזירות מועטת דמתני' איירי בין בנזי' מרוב' בין בנזי' מועט' וקתני משעה שנזר ואי ר' יוסי וכו' כדמפרש ע"כ הנה לישנא דא דר' יוסי ביאר דעתו דבנזירות מועטת בעי דינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר א"כ לא שייך לפרש דמה שמקשה לרבנן מנזירות מועטת משום דלר"י לא תקש' מנזירו' מועט' וכמו דפירש"י בלישנא קמא דודאי דלר"י תקשה בין מנזירו' מרובה בין מנזירות מועטת דהא נראה דר"י מסכים לדברי ת"ק וכיון שכן קשה לי דהו"ל להקשות בין לרבנן בין לר"י מנזירות מרובה ומועטת דכחדא נינהו:

ועוד קשה במה שאמר ומשום הכי קשיא להו נזירות מועטת דמתני' איירי בין בנזירות מרובה בין בנזירות מועטת וקתני משעה שנזר דמשמע דהוא מבאר בודאי דכן הוא דלא תקשה אלא מנזירות מועטת ולא מנזירות מרובה ואמאי לא תקשה מנזירות מרובה וג"כ קשה דללישנא דא דר' יוסי מפרש לת"ק איך שייך להקשות אי רבנן וכו' אי ר' יוסי וכו':

ונראה לי כיון דר' יוסי קאמר דת"ק לא דבר כי אם בנזירות מועטת להכי לא פריך לת"ק אלא מנזירות מועטת אשר דבר בפירוש דבעי דיסתור ימים אשר שתה בהן. ובנזירות מרובה