ידי דוד סז

דשאני קופה וכו' אבל כאן דמביאים ראיה לחזק מה שהיה טועים ב"ה בדעתם מאי תיובתא איכא כיון דהם אומרים דס"ל כב"ה דאינו הקדש ליכא תיובתא דמה שמחלקים הם גם ב"ה יחלקו כך:

בד"ה ת"ש ששה שהיו מהלכין בדרך וכו' ואפ"ה היי נזיר לפי שהיה סבור שהיה פלוני וטעה כבר וחייל עליה נזירות אפי' בטעות וכו' דיש לנו לפרש דבריו דמתחלה נתכוונו להקדש לא שנא שחור ולא שנא לבן וכו' כתבו כך שס"ל דודאי צריכין לומר דבתחלה נתכוון להקדש לא שנא שחור ולא שנא לבן דאם לא נתכוון להקדישו מהיכא יחול עליו הקדש ואזלי לשיטתייהו למה דמפרשי הך מתני' ששה שהיו מהלכין וכו' דכולן לנזירות נתכוונו וגמר בדעתו להיות בכל ענין דהיינו שאלו הנודרין בנזיר כוונתם להיות נזירין ותלו נזירותם בדבר שהם סוברים שהאמת אתם שהסבור שהבא מרחוק הוא ראובן אמר הריני נזיר אם הבא מרחוק הוא ראובן והסבור שאינו ראובן אמר הריני נזיר אם אינו ראובן ואע"פי שהם בטעות אעפ"כ הם נזירים כיון שנתכוונו לנזירות אבל לפי מה שפירש רש"י שראשון אמר הריני נזיר אם זה פלוני דודאי אינו איש פלוני והשני אמר הריני נזיר אם אין זה פלוני וכו' דנראה דאלו הב' אין כוונתם לנדור בנזיר אלא שכל אחד מהם כדי לאמת דבריו אומר הריני נזיר אם לא היה כמו שאמרו שהוא סבור שכדבריו שאמר כן הוא שלזה פיר' בדיבור שאחריו שכולן טועין שהיו סבורין שאינו כמו שהן אומרים דהיינו שלא נתכוונו לנדור בנזיר וב"ש ס"ל שכולן נזירים לפי שכשאמר הריני נזיר הוא נתפס בנזירו' מ"מ ואע"פי שנמצא כדבריו אלמא דחשיב דנזירות דאמר היא נזירות גמורה ונתפ' בה אע"ג דהיא בטעות ולא מהני מה שנמצא כדבריו לפי שבאמרו הריני נזיר הוא נתפס תכף אלמא דהקדש בטעות הוי הקדש כדי ליתפס בה ומה שאמרו ב"ה דהוא נזיר מי שנתקיימו דבריו לאו משום דנתפס באמרו הריני נזיר אלא משום דגמר דבריו אם יהיה פלוני ונמצא פלוני כולי האי לא עבדינן לפטרו אבל לב"ש דנתפס באמרו נזיר שמא נזיר בטעות הוי נזיר כן נראה דעת ר"שי ז"ל וכיון שכן קשה דלא דמי לא ללישנא קמא דקדוש הלבן ולא ללישנא אחרינא דללישנא קמא דהלבן הוא הקדוש אע"פי שלא נתקיימו דבריו דהוא אמר אם יצא שחור ראשון דווקא ולא כיון להקדיש הלבן ואין לו במה להתפס כמו בנזיר דנתפס וג"כ ללישנא אחרינא דקדוש השחור:

ג"כ תקשה והרי לא נתקיימו דבריו דלא הקדיש השחור אלא דווקא היכא דיצא ראשון וא"כ לא הוי דומה לשהיו להלכין דהתם נתפס במה שאמר נזיר אע"פי שהוא בטעו'. ונ"ל דלישנא קמא סבר דחה שאמר ראשון הוא מקדיש לראשון היוצא תחלה משמע וכמו האומר הריני נזיר אלא שהיה בטעות שהיה סבור שיצא שחור שטעה בהכי דווקא ומה שלא נתקיימו דבריו הוא דווקא במה שאמר שחור אבל במה שאמר ראשון נתקיימו דבריו והוה ליה כמו התם. דמה שאמר נזיר הוא כסבור שאין זה הוא בבירור ולהכי אמר הריני נזיר וכו' ומיד נתפס ואע"פי שהוא בטעות כיון שאמר הריני נזיר ג"כ הכא במה שאמר ראשון קבל עליו הקדש בראשון היוצא ונתפס בראשון שיוצא ואע"פי שלא יצא כמו שהיה בדעתו שהוא שחור ויצא לבן שהוא בטעות דנתפס במה שאמר ראשון. ואתי שפיר לפי זה מה דקא פריך ליה הש"ס דאימ' דראשון לשאר שחורין שהיו ברפת ולא ליהוי לבן קדוש כמו שפי'רשי לפי לישנא דא. דהיינו דמניין לך לומר דראשון הוא ראשון ממש כדי שנאמר דנתפס לבן במה שאמר ראשון ואע"ג דהוא בטעות דאימ' ראשון לשאר שחורין שהיו ברפת וא"כ לא יתפס לבן במה דאמר שאשון דהשתא דמכריח הש"ס דב"ש ס"ל דהקדש כטעות הוי הקדש שהוא בטעות גמורה כמו ההיא דהיו מהלכין בדרך וכו' א"כ חזרנו לומר כדמעיקרא אע"ג דהוא טועה במה שאמר ראשון והקדיש הראשון משום דסבור שהוא שחור יוצא ראשון מ"מ נתפס בקדושת הראשון כמו הנזיר נתפס בנזירות שקבל עליו ואע"פי שהיתה בטוע' שהו' סבור שאין זה פלוני ג"כ הכא נתפס במה שאמר ראשון ואע"פי שהיה בדעתו שיצא שחור כיון דמ"מ הרי הקדיש ראשון:

ולישנא אחרינא ס"ל כיון דאמר שחור הרי מקדיש לשחור ונתפ' השחור בהקדש זו. כמו התם דאמר הריני נזיר. וכמו התם דלא קבל הנזירות אלא משום דהיה סבור שאין זה פלוני ואעפ"כ כשאמר הריני נזיר מיד נתפס בנזירות ואע"פ שהוא בטעות ג"כ הכא אע"פי שלא הקדיש השחור אלא משום שהיה סבור שיצא תחלה שהרי גילה דעתו שאמר שיצא ראשון אלמא דכך היה סבור. אעפ"כ נתפס במה שאמר שור שחור הקדש ולא אמרינן דזה בטעות היה שלא הקדישו אלא משום שסבור שיצא ראשון. דהקדש בטעות הקדש כמו התם דלא אמרינן דלא קבל נזירות אלא משום שסבור שאין זה בודאי ולא יתפס בהריני נזיר דלא חל הנזירות אלא אמרינן דנתפס בנזירות במה שאמר הריני נזיר וכו' ומשום דנזירות בטעות נזירות היא ג"כ נתפס בהקדש ואע"פי שהיה בטעות שסבור שיצא ראשון ולהכי מעיקרא קא מקשה הש"ס על דעת זו מה אילו וכו' הכא נמי גבי הקדש לכי מגליא דיצא שחור תחלה הוי הקדש ולא השתא כי נפק לבן ברישא דהא לא איגליא מילתא בדקאמר כמו שפי"רשי שם ורב פפא משום קושיא זו רצה לאוקמה ביש לו שחורין הרבה וכו וכד מכריח ליה הש"ס דב"ש ס"ל דהקדש בטעות גמורה הוי הקדש מההיא דהיו מהלכין וכו' א"כ חזרנו כמו שעלה על דעתו בראשונה שאע"פי שאין לו אלא שור שחור אחד