ידי דוד סה

אמר רב פפא לכך נאמר ראשון לכשיצא ראשון פירש"י דמשמע דאית ליה שורים שחורין הרבה וכו' ואיגלאי מילתא דעליה קאמר ולא אלבן ע"כ פירוש שרב פפא ס"ל שלא אמרו ב"ש בטעות גמורה אלא בכעין טעות ולא למדוה מתמורה שאין זה אלא במי שיש לו שוורים אחרים ומה שיצא א' דקאמר הוא ס"ל ראשון לחביריו השחורים וכעין טעות הוא שכשאמר שור שחור שיצא ראשון ולא מקרי טעות גמור דראשון לחביריו קאמר וכדלקמן והא שור שחור קאמר וכו' פיר"שי דמשמע בשחור שיצא תחלה קודם ללבן וכו' פירוש דקא דייק מדקאמר שור שחור שיצא מביתי ראשון משמע דשחור הוא יהיה ראשון קודם ללבן דהכי דייקנן שחור ולא לבן אלמא דעסיקנן דלית ליה אלא חד שחור וע"ז קאמר שאם יצא הוא תחלה. ולא אלבן. ותרץ לא צריכא דאית ליה תרין ותלת אין הכוונה דעכשיו דחדש לו דהא בתחלה ידע דכוונתו היא דאית ליה תרין ותלת ואעפ"כ קאפריך ליה מדיוקא דשחור ולא לבן משמע כמ"ש אלא הכוונה דהשיב לו דעדיין אני עומד במה שאמרתי שאית ליה תרין ותלת ומה שאמר לא צריכא וכולי הוא דבהפך מדברי המקשה דאמר מי לא עסיקנן דלית ליה אלא האי אמר לא צריכא וכו' דהיינו שלא כדבריך דלית ליה אלא חד אלא דאית ליה תרין ותלת וכיון שכן שחור דקאמר הכי קאמר שחור מן השחורים דיצא מהם תחלה יהא הקדש. ולא נחית לומר לאפוקי לבן דהכי עדיף לדייק. כיון דאית ליה שחורים הרבה קאמר מי שיצא מהם א' לחביריו יהא הקדש. כן נ"ל לפרש לפי דברי רש"י ז"ל ודו"ק:

וב"ה א"כ שיצא בראשון מבעי ליה ע"כ פירוש דלפי מאי דמפרשינן בדברי ב"ש א"כ אמאי אמרו ב"ה דאינו הקדש דהא קאמר שחור שיצא ראשון לחביריו והקדש גמור הוא ותרץ לו א"כ שיצא בראשון מבעי ליה דהוא משמע בתחלה לשחורין אבל מדתני ראשון ולא קתני בראשון משמע דראשון לכלהו שוורים לבנים ושחורין וכיון דנפק לבן תחלה לאו כלום הוא וק"ל:

וסברי ב"ש הקדש בטעות לא הוי הקדש וכו' אלא ב"ה הוא דקא טעו וכו' ואמרו לה ב"ש לאו משום דהקדש בטעות הוא אלא משום דאטעייה לדיבוריה קמא קשה כיון דאמרו להם כך ב"ש לב"ה א"כ מחי קא מהדרי להו לבית הלל ממעשר בהמה דבשלמא אי קאמר הש"ס דב"ה הוא דקא טעו ולא קשו לימהדר להו אלא דקא מהדרי להו לפי טעותם אתי שפיר אבל לפי הש"ס דמהדרי להו דאינהו ס"ל דהקדש בטעות לא הוי הקדש וטעמא משום דאטעייה לדיבוריה קמא מאי קא מותביה להו עוד ממעשר בהמה. וראיתי אא בד"ה וסברי ב"ש וכו' וא"ת והא מהדרי להו לב"ה ממעשר בהמה ומוכח דהקדש בטעות הוי הקדש דנראה דלא גרסי בש"ס ואמרו להם ב"ש וכו' אלא דלא חש להשיבם ואעפ"כ קא מקשו דאם האמת כך הוא דב"ש ס"ל דהקדש בטעות לא הוי הקדש מאי קא מותבו להו ממעשר ואם כך כוונתם לאו קושיא היא דמותבו להו לפי טעותם ולא חשו להשיבם ואם כוונת קושייתם כמ"ש הכי מפרשינן מלייהו והא ב"ש מהדרי להו וכו' ואם קאמרי להו דהם ג"כ סוברים דהקדש בטעות לא הוי הקדש היאך קא מוכחי ממעשר בהמה דהוי הקדש. ונראה דהכי כוונת דבריהם ממה שתירצו דב"ש קאמרי לב"ה למאי דטעיתו וסבירתו דטעמא דידן משום הקדש בטעות וכו' אלמא דאמרו להו דהם טעו בדעתם שהאמת דהם סוברי' דהקדש בטעות לא הוי הקדש ואעפ"כ אמרו להם דלפי טעותם הכי נמי מצינו במעשר בהמה וא"כ ליכא תמיהא עלן אם כך אנו סוברים לפי טעות כ' דהשתא הותרה הקושיא אבל אכתי קשה דאם כך הוא כיון דלא ידעו מה דהשיבו להם ב"ה משום דהשבט מקדשו אמאי לא אמרו דהקדש טעות הוי הקדש כיון דלפי דעתם ליכא חילוק בין זה לזה. וראיתי להרע"ב דפירש במתניתין דלקמן דב"ש לא חשו להשיבם עיקר טעמא אלא לדבריהם קאמרי להו ולכאורה נראה דעל טעמא דקאמר רב פפא קאמר ולפי טעותם השיבו להם ולא חששו להשיבם וזה הפך הסוגיא דהכא דהודיעם שהם טועים בדעתם. ואיפשר לומר דהוא ז"ל דמפרש דמה שאמר הש"ס וקאמרי להו ב"ש לאו ממש קאמרי להו אלא כך הוא דעתם שיש להם להשיב לב"ה ולא חשו להשיבם. אלא דאכתי תקשה לכל הפירושים כיון דב"ה קא טעו בדברי ב"ש וס"ל דב"ש טעמא הוא משום דס"ל דהקדש בטעות הוי הקדש א"כ מאי דפליגי עלייהו ב"ה משום דלא ידעו דעסיקנן דאית ליה תרין ותלתא שוורים שחורים אלא גם באחד ומשום דהקדש בטעות הקדש א"כ מאי מקשה הש"ס הכא וב"ה ותרץ לו א"כ שיצא בראשון מבעי ליה והלא לא ידעו מזה כלל דהם טעו בדברי ב"ש שהם כפשטם. ועוד דאם ידעו לטעמא דב"ש גם הם מודים להם כיון דהקדש בכוונה הוא אלא משום דאטעייה לדיבוריה קמא דאיפשר דגם הם מודים כזה דהקדש הוא. וי"ל דלפי הש"ס דאמר דאמרו להם לב"ש טעיתם בדברינו דטעמייהו הוא משום כך ולא הודו להם ודאי שב"ה סברי כך דלהכי הוא דאמר הש"ס וב"ה א"כ שיצא בראשון מבעי ליה דהיינו אחר שידעו דעתם אכל לפי פירוש הרע"ב קשה. ועוד קשה עליו כיון דרב פפא הדר ביה לבסוף ואמר דודאי דב"ש סבירא להו דהקדש בטעות הוי הקדש מהנך ראיות דדחי ליה הש"ס אמאי פירש דב"ש לא חשו להשיבם טעמא והא הך טעמא נסתר מחמתו.