ידי דוד סד

דבתרוייהו רבא והבעיא קמייתא הוא יפרש לה כמו שפירש' לעיל דיכול להיות דרש"י ז"ל בקמיית' פרש כך א"כ לא שיכא הא בעיא כלל דהרי פירשתי דבעיא קמייתא אע"ג דהיא משום ירושה קא בעי לה כמ"ש שמא דלא נסתפק אי משום ירושה והיאך חזר ובעי אם היא משום ירושה או הילכתא. ואם נאמר דרש"י יפרש לקמייתא ג"כ אם היא משום ירושה או משום הילכת' א"כ כיון דלא פשיט בקמיי' היאך חזר ובעי בבכור ופשוט והלא כל עיקר הבעיא אם היא משום ירושה או משום הילכתא ולא שייך לומר דבאת"ל קא בעי לה דהא לפי פירושו דעיקר הבעיא הוא אם משום ירושה או משום הילכתא שלא פירש היכי דמי את"ל שנאמר בזה אלא או משום ירושה או משום הילכתא דבשלמא לפי דברי התוס' נראה דהם מפרשי בקמייתא כמו שפירשתי והבעיא השנית הוא באת"ל דאע"ג דשני פשוטי פלגי דלא אמרינן כל הקודם זכה אלא דפליגי זה נוטל החצי וזה נוטל החצי אבל מ"מ אינו כשאר ירושה וכו' או דילמא כדין ירושה לגמרי דכך נראים דברי התוס' ומה שכתבו התו' דהבעיא קמייתא רבה ובעיא בתרייתא רבא ולא ניחא להו לפרש דחד אימורא הוא דקא בעי להו כיון דבאת"ל הוא דקא בעי בתרייתא הוא משום דאם חד אימורא הוא דקא בעי להו לא הוה ליה להש"ס להפסיק באמצע הבעיות ולומר בעי רבא עוד כיון דאימורא חד הוא דקא בעי לתרוייהו אבל לפי פשט דברי רש"י ז"ל קשה כמ"ש. ואיפשר לומר דיש ט"ס בדברי רש"י דהוא ז"ל מפרש כדברי התו' ודו"ק:

ואת"ל ירושה היא ולפום דשקיל מגלח ובחולין הוא דאית ליה פי שנים וכו' או דילמא כיון דקני ליה לגלוח לא שנא כתב רש"י ז"ל אודי למ' כי היכי דקני ליה פי שנים לגלח בהן הכא נמי לענין חלוקה לאחר שהקריבו קרבנותיהן אע"ג דמוקדשין הן שקול בהן פי שנים ע"כ משמע דדווקא בזה קא בעי אם נוטל פי שנים משום דקני ליה פי שני' לגלח בהן להכי בהן עצמן לאחר שהקריבו אותן נוטל פי שנים ואע"ג שהן מוקדשין אבל כשאר מוקדשין אינו נוטל פי שנים בחלוקה אחר הקרבת הקרבן. וכיון שכן קשה לי על מה שכתב מר"ן הכ"מ בהל' נזירות דין ט"ו על מה שלא כתב רבינו שם האי בעיא דחולין וכו' דרבינו מפרש בפירוש הבעיא דאינה ענין לנזיר אלא להקד' דעלמא כמו פירוש המפרש דהיינו פירוש דרש"י הכא דהוא מכנה לו בשם המפרש דנראה דס"ל למר"ן דפירוש נזיר לאו פי' רש"י הוא וכתב ולפיכך לא כתבה כאן עכ"ל. והרי דברי המפר' הוא נראה דעל נזיר דווקא קאמר כמו שכתבתי ועוד אני תמיה על דבריו ז"ל דא"כ היה לו לרבינו להביא בעיא זו בדין מוקדשין ולפי מה שנראה מדברי הכ"מ שלא הביאה רבינו בשום מקום דאל"כ היה לו לומר וכתבה רבינו במקום פלוני וגם אנכי בקשתי ולא מצאתי ומה שנלע"ד דטעמא דרבינו דלא כתבה הוא דרבינו היה גריס לה בבעיא קמייתא וסיומא דמלתא היא אם ת"ל ירושה היא ולפום מאי דשקיל בשני פשוטין כל א' מגלח לפום מאי דשקיל ולא אמרינן כל דקדים מגלח אפ"ה בכור ופשוט לא מגל' לפום מאי דשקיל בשאר נכסים דבחולין הוא דשקיל פי שנים דקרינן ביה בכל אשר ימצא לו או דילמא לא שנא ואח"כ הביא הש"ס בעי רבא וכו' דהיא בלישנא אחרינא בעי לה הילכתא גמירין לה וכו' או דילמא ירושה היא ולפום דשקיל מגלח ואת"ל ירושה היא ולפום דשקיל מגלח אביו נזיר עולם והוא נזיר סתם וכו' דהשתא לדעת רבינו בבעיא בתרייתא קאמר אם ת"ל ירושה היא ולפום דשקיל מגלח וא"כ הופשטה דמגלח על מה דשקיל ולהכי פסק רבינו הכי בבכורי וכן ראיתי להרא"ש ז"ל בפירושיו דגריס לה הכי דהיא סיומא דמלתא וכמ"ש הובאו דבריו בשיטה דנזיר יעו"ש ודו"ק:

דף לא ע"א כיצד שור שחור שיצא מביתי ראשון וכו' כתב רש"י שיצא מביתי ראשון בשחרית יהא הקדש וכו' מה שכתב בשחרית דעדיין לא יצאו לרעו' ולהכי אמר מה שיצא שור שחור ראשון אבל אביי מוקים לה בש"ס לקמן דלא דקס"ד דקאי' בצפרא אלא דקאים בטיהרא וקאי על מה שיצא כבר ולהכי רש"י ז"ל פירש בשחרית דהוא דקס"ד וכך רב פפא סבר והש"ס קא שקיל וטרי אליבא דהוא בצפרא וק"ל:

עוד כתב ויצא לבן הרי זה הקדש וכו' כלן הקד' הואיל ויצאו בראשונה וכו' דהשתא מפרש דהלבן הוא דהקדש ודיבור שאחריו כתב לישנא דשחור שיצא אחר הלבן הוא דהוי הקדש והתחיל לפרש הסוגיא לפי לישנא אחרינא לפי הגירסא שלפנינו וכד גמר חזר לפרש הסוגיא לפי פירוש ראשון דפירש במתני' ומה שצריך לגרוס בש"ס לפי פירוש זה אלא דאיכא למידק דאמאי לא פירש לפי לישנא אחרינא האי דאמרי בש"ס דב"ש דילפינן תחלת הקדש מסוף הקדש מה תמורה וכו' דלא פירש לה אלא לפי פירוש א' דפירוש במתני' הן אמת דענין דתמורה אינו דומה אלא לפי פירוש ראשון. כמו התם דאם סבור לומר זו תמורת עולה ואמר תמורת שלמים דנתפס במה שאמר שלמים. ג"כ הכא דהיה בדעתו להקדיש השחור ויצא לבן דנתפס הלבן כיון שאמר ראשון כמו הכא דהיה בדעתו לומר עולה ונתפס בשלמים אבל אם הוא כפי לישנא אחרינא דנתפס השמור ואע"פי שלא יצא ראשון אינו דומה לתמורה ואי לאו דמסתפינא אמינא דלפי לישנא אחרינא לא גרסי בש"ס מאי טעמייהו דב"ש וכו' להכי לא הביא אותה לפרש הכא עד לבסוף דמפרש לה לפי לישנא ראשונה דמשמע דלפי האי לישנא הוא דגריס לה. אבל נראה שגם לפי לישנא אחרינא אתיא האי ילפותא דכמו דבתמורה מצינו דטעות תופסת אף בתחלת הקדש בטעות תופס דהטעות הוא דבסבור דיצא ראשון ויצא אח"כ מ"מ תופסת בו קדושה דאמר שור שחור ודוק: