ידי דוד סג

לבת בהבאת קרבן אביה כלל ואע"ג דהיא יורשת להכי פירש דבאה הלכה בן וכו' ואין אנו למדים ממנו לבת אלא מה דנמסר בידינו דהוא משמע דבן דווקא דלא אמרה בפירוש בת לא אלא דמ"מ משמע דאצטריך הלכה נמי לזה באומר בן ולא קתני אדם על זה פריך למאי אצטריך בן משום זה והא בכל מקום בת במקום בן לאו כלום הוא ובודאי דהאי פירכא לאו המקשה קא פריך לה אלא דהש"ס קא מפרש הכוונה של דברי ר' יוחנן, ועשה אותה כדרך קושיא ותירוץ ודו"ק:

ע"ב גמ' ואם תימצי לומר פליגי ארישא או אסיפא פירש רש"י הוא דפליגי. רבנן שאף מגלח ולא שני להו לרבנן בין רישא לסיפא שבכולן ה איש מגלח על נזירות אביו וכו' פירוש דברישא דאמר ר' יוסי שאינו מגלח על נזירות פליגי רבנן ואמרו שיכול לגלח גם בזה דבסיפא מסכימים שיכול לגלח כמו רבי יוסי דלא פליגי שא ברישא ואם אנו אומרים אסיפא פליגי דבמה שאמר ר' יוסי יכול לגלח אמרו אינו יכול לגלח ובמה שאמר ברישא דאינו יכול לגלח הם אמרו יכולים לגלח דאיפכא מר' יוסי לגמרי וקשה לי על זה דמנין לו לפרש כך דהא משמע דדווקא אסיפא דפליגי אבל ארישא גם הם מסכימים דאינו יכול לגלח וכמו שפי' בפליגי ברישא ומסכימים בסיפ' גם בשאמר פליגי בסיפא הכוונה אבל ברישא מסכימים:

ועוד קשה לי על מה דמפרש על מה שאמר פליגי ארישא הוא דבסיפא מסכימי' דבאו לומר דגם ברישא יכול לגלח. והלא בפישוט דקאמר ליה ת"ש וכו' דמבואר דפליגי בסיפא דברייתא דהיא רישא דמתני' דסברי דיכול לגלח קא פשיט ליה דבסיפא דמתני' דהיא ריש' דברייתא פליגי נמי דאין יכול לגלח וזה לא עלה על דעתו של המבעי דפשיטא ליה דהוא מסכים:

וי"ל דכן משמעות ארישא פליגי משמע דלא פליגי אלא ארישא. דבסיפא מסכימים דהמבעי ס"ד כיון דבאו רבנן לומר דמה שאמר ר' יוסי לא יכול הם ס"ל יכול כ"ש דבסיפא דאמר ר' יוסי יכול דהם ס"ל יכול אבל בצד שאמר או אסיפא אי איפש' לפרש הכי נמי דבסי' פליגי ורישא מסכימים דנמצא דבתרי גווני לא יוכל לגלח על גזירות אביו והא הלכה היא בנזיר דיכול לגלח על נזירות אביו ובמאי מוקמי לה רבנן אלא מוכרח לפרש דמה דקאמר או אסיפא דהכוונה דגם אסיפא דעבדי איפכא מר' יוסי דאז באה הלכה לרישא. ופשיט ליה מהברייתא דמבואר להדיא דלא כמו דס"ד דהמבעי דאם אנו אומרים ארישא פליגי אבל בסיפא מסכימי' אלא דפליגי ברישא ובסיפא דאיפכא מר' יוסי ס"ל דבנזיר לאחר מיתת אביו יכול לגלח על נזירות אביו אבל בנזיר בחיי אביו אינו יכול לגלח אבל התוספות מפרשי לפי גירסתם במתני' דבנזיר בחיי אביו הוא דקאמר ר' יוסי דאינו מגלח אבל בנזיר אחר מיתת אביו יכול לגלח דהיא סיפא דמתני' אם אנו אומרים דברישא פליגי דהוא בנזיר בחיי אביו דס"ל רבנן דיכול לגלח מכ"ש בנזיר אחר מיתת אביו דבזה גם רבי יוסי מודה או אסיפא דקאמר ר' יוסי דיכול לגלח אמרי רבנן דאינו יכול ומכ"ש רישא דגם ר' יוסי מודה דס"ל רבנן דליכא הלכה כלל ופשיט ליה מהברייתא דארישא דמתני' פליגי דלרבנן בכל גוונא יכול לגלח על נזירות אביו לפי גירסתם בברייתא דרישא דברייתא היא סופא דמתני' דהוא נזר אחר מיתת אביו דקאמר ר' יוסי הרי זה יכול לגלח על נזירו' אביו כמו דאמר בסיפא דמתני' ובסיפא דברייתא דהיא רישא דמתני' אמר רבי יוסי דאינו יכול לגלח על נזירות אביו ופליגי עליה רבנן דיכול לגלח ומכ"ש רישא דברייתא דגם ר' יוסי מודה ומה שאמרו זה שמגלח לא תידוק כמו שדייק רש"י דמשמע דזה דווקא ולא רישא אלא הכוונה דגם בזה יכול לגלח. וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' נזירות דין ט"ו שכתב דבתרי גווני יכול לגלח על נזירות אביו דודאי דהוא מפרש כפירוש התוס' כמ"ש דפשיט ליה דארישא פליגי ובכל גוונא ס"ל רבנן דיכול לגלח על נזירות אביו והוא ז"ל פסק כרבנן ודו"ק:

בעי רבא יש לו שני בנים נזירים וכו' כתבו התו' לר' יוסי שנדרו אחר מיתת אביהן ולרבנן גם בחיי אביהן ע"כ אזלי לשיטתייהו דהפישוט הוא דארישא פליגי וכתבו לעיל מניה דאם אמרינן דארישא פליגי הוא דמגלח בכל עניין וק"ל:

או דילמא ירושה גמירין לה ופלגא הוי ע"כ ומה דקאמר לעיל מהו דתימא יורשין גמירין לה קא משמע לן הלכה. אין הכוונה דלאו ירושה גמירין לה אלא הכי מפרשינן אע"ג דהוא משום ירושה באה הלכה דזה דווקא בן ולא בת אע"ג דהיא ירושת אבל בבנים הוא משום ירושה והכא קא בעי אע"ג דהוא משום ירושה בבן אי אמרינן הילכתא גמירי שלא כדין חלוקה בשוה וכל הקודם זכה או ירושה גמירי לה דכל מאן דהוי בר ירושה כולהו זכו בה וחולקים אותו בשוה. בעי רבא בכור ופשוט למאי הילכתא וכו' או דילמא ירושה היא וכו' פיר"שי הילכתא גמירי לה שמגלחין על נזירות אביהם ולא מחמת ירושה והילכך לא בעי לגלוחי לפום מאי דשקיל אלא בפלגא או דילמא ירושה היא שמגלחין בנזירות אביהן וכו' משמע מדבריו אלו דאם אמרינן הילכת' גמירי לה לאו משום ירושה היא וכיון שכן דמה שאמר לעיל מהו דתימא יורשין גמירי לה קמ"ל הלכה דהיינו שאינה משום ירושה עד שאכניס ג"כ הבת היורשת אלא הלכה היא דבן מגלח על נזירות אביו ולא הבת. אלא דקשה לי דאם חד אמורא הוא דקא בעי לקמייתא ולבתרייתא לפי הגי' שלפנינו