ידי דוד ס

אבל דברי התוספות לפי הגירסא שלפנינו אין בהם שום הבנה ונ"ל שצריך לגרוס כך ונראה לר"י דמיירי בזכר הבא על ספק זיבה ואקשייה אהדדי לומר מה זכר מביא על הספק אם בא עליה ולא ידע שהיא זבה שהוא מביא אשם אף הנקבה מביאה על הספק אם היא זבה או לא או ספק יולדת, שמא הפילה ולד או רוח ג"כ מביאה קרבן על ספיקה הנז' ומה זכר ממין שמביא על הודאי שהוא ממין בהמה מביא על ספיקו אשם תלוי שהוא מין בהמה אף נקבה מביאה עיף על הספק שלה הנז' כמו שמביאה על ודאה שהוא עוף ותשלום דבריהם מבוארים ופירוש דבריהם כך הוא שודאי דמה שמקיש קרא נקבה לזכר הוא דבר שאין מבואר בקרא ולהכי מוכרח לומר דעל ספק זיבה ולידה איירי קרא דלנקבה דקרא איירי בדבר שאין שייך אלא בנקבה שהיא לידה כמו שפירשתי לדעת רש"י ז"ל והוא הדין ספק זיבה דדמיין אהדדי בקרבן והשתא דילפינן הכי מקרא גם זכר יביא על ספק זיבתו חטאת העוף ואינו נאכל דהוא דמי בקרבן להם ועוד דלא גרע מנקבה ודו"ק:

ע"ב גמ' דרבי סבר הלכה היא בנזיר ואע"ג דהגיע לעונת נדרים מדיר ליה ואזיל וכו' פיר"שי ורבי דאמר עד שיביא שתי שערות קסבר דהלכה היא בנזיר שהאיש מדיר את בנו בנזיר ומשום הכי מדיר ליה עד שיביא שתי שערות ואע"ג שהגיע לעונת נדרים ע"כ משמע מזה דאם אנו חומרין דהלכה היא בנזיר משום הכי מדידו עד שיביא שתי שערות אע"ג דהגיע לעונת נדרים. וקשה לי על זה דאע"ג דהלכה היא שאיש מדיר את בנו הוא דווקא קודם שהגיע הבן לכלל חיוב אבל כשהגיע לעונת נדרי' ויצא מרשו' אביו אע"ג דהלכה דהאיש מדיר את בנו בנזיר לא יכיל להדירו כשיצא מרשותו. ועוד הרי כשאמרו אמרי לא דכולי עלמא הלכה היא בנזיר פלוגתייהו היא במופלא הסמוך לאיש אל דאורייתא או דרבנן דמשמע דלכולי עלמא אי הוי דאורייתא לא מצי מדירו אי הגיע לעונת נדרים אע"ג דהלכה דהאיש מדיר את בנו בנזיר:

וי"ל דרש"י ס"ל כפירוש התו' דהשתא דמופלא הסמוך לאיש דרבנן אליבא דכ"ע ולהכי למ"ד דהלכה דאיש מדיר את בנו. משום הכי מדיר ליה עד שיביא שתי שערות ורש"י קצר בלשונו דהו"ל לפרש משום דמופלא הסמוך לאיש מדרבנן אבל זה דוחק דלא הוה ליה לרש"י לסתום כ"כ ולכן נראה לי עיקר דמעיקרא הוה ס"ד בודאי דמופלא הסמוך לאיש דאורייתא אליבא דכ"ע כיון דמקרא קא ילפי' לה אבל ס"ד דאם אמרינן דהלכה היא דהאיש מדיר את בנו בנזיר באה הלכה לומר שכל זמן שלא נעשה איש מקרי בן ויכול האיש מדיר את בנו בנזיר וזה בן עדיין מקרי ואמרי לא דכ"ע הלכה היא בנזיר והכא במופלא הסמוך לאיש קמיפלגי דחדש לו דאע"ג דבאה הלכה דאיש מדיר את בנו בנזיר הוא לו' דאע"ג דבן זה אינו בכלל נדרים אביו יכול להדירו ואם מופלא הסמוך לאיש מדאורייתא כבר יצא מרשות אביו ואינו יכול להדירו ואם מדרבנן באה הלכה דהיא דאורייתא ודחי דרבנן ובהא פליגי רבי ורבי יוסי בר' יהודא:

ואיבעית אימא דכ"ע כדי לחנכו במצות וכו' דרבנן היא והא דקא מפקי ליה מקרא דכי יפליא וכו' היא אסמכתא בעלמא:

וראיתי להרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכו' נדרים דפסק דמופ' הסמוך לאיש מדאוריית' דלא כהאי מסקנא משום דבפ' יוצא דופן ר' יוחנן ור"ל תרוייהו ס"ל דמופל' הסמוך לאיש מדאורייתא ועוד להאי מסקנא אתיא דלא כרבי יוחנן דהלכה היא בנזיר אלא כר"ל ורבינו פסק כרבי יוחנן דהלכה כרבי יוחנן לגבי ר"ל בכל מקום ולהכי לא פסק כאמרי לא וכו' דרבי סבר מופלא הסמוך לאיש מדרבנן שא כמו שאמרו מעיקרא לימ' כתנאי וכו' דרבי סבר הלכה היא בנזיר ואע"ג דהגיע לעונת נדרים מדיר ליה ואזיל עד דמייתי שתי שערות. דפסק כרבי ומפרש כמו שפירשתי לעיל לדעת רש"י ז"ל דלפי האי דמופלא הסמוך לאיש מדאורייתא והוא כמו שסוברי' ר' יוחנן ור"ל כמ"ש לעיל:

ועוד טעמ' אחרינא דהרמב"ם לא פסק כמסקנא זאת דא"כ היכי עביד הקפה ומוכרח לומר דהקפת כל הראש לאו מדאורייתא וכמו שאמרו לעיל בש"ס דלמ"ד כדי לחנכו במצות ס"ל הקפת כל הראש לא דאורייתא ואנו קי"ל דהקפת כל הראש מדאורייתא וכן אם נטמא היכי מייתי צפורים ואכיל להו דאנן קי"ל יש שחיטה לעוף מן התורה ועו'ד רבי גופיה סבר דיש שחיטה לעו' מן התו' כמ"ש התוספות ומה שתירצו התוספות נימא דמייתי ולא יאכל כמו חטאת העוף שבא על הספק תירוץ בדוחק על כרחין להאי מסקנא דמכל זה שפיר שלא פסק כמסקנא ודו"ק:

אלא לרבי דאמר עד שיביא שתי שערות וכו' הא ברשותיה דאבוה קאים פירש"י הא אע"ג דהוי גדול דהגיע לעונת נדרי' ברשותי' דאבוה קאים להזירו וכו' פירוש דאע"ג דל"ר עד הבאת שתי שערות מקרי קטן דהוא ברשותי' דאבוה קאים להזירו מ"מ כיון דגם הוא מודה דאם הגיע לעונת נדרים מצי להזיר לעצמו א"כ בהאי מקרי גדול בהגיע לעונת נדרים וזה פירוש אם גדול אני דקאמר ועל זה קא פריך דאע"ג דהוא גדול שהגיע לעונת נדרים הא ברשותיה דאבוה קאים עד שיביא שתי שערות ותרץ לו אלא דאמר אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי ונראה דלדברי רש"י הכוונה דלא, אמר אם קטן אם גדל אלא אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי מדלא פירש כלל: