ידי דוד ו

בסתמא היכא דנזיר עובר לפניו הן אמת דעלה על דעתם לומר דלר"ל היכא דאמר סתמא לא מהני בשהנזיר עובר לפניו משום דהם סוברים דלא אמר הש"ס בשהנזיר עובר לפניו אלא לר' יוחנן דעליה קא פריך וקא משני וכמו שאמר אח"כ וא"ת וכו' הוה ליה להש"ס להזכיר נזיר עובר לפניו במלתיה דר"ל כמו במלתיה דר' יוחנן דמשמע דמשום זה הוו סברי דלא אמרו בנזיר עובר לפניו אלא לר' יוחנן אבל איך שייך לומר כך דלא מהני בשהנזיר עובר לפניו לר"ל בדאמר סתמא וכמו שכתבתי:

וי"ל כיון דקס"ד דר"ל איירי בדאמר בפירוש הרי עלי צפורין הסמוכין לשיער ודאי דלא תקשה לר"ל ואימא צפורי מצורע משום דהוא אמר בפירוש ציפורין הסמוכין לשיער דהוא על נזירות קאי וכיון שכן מה שתרץ דאיירי בשנזיר עובר לפניו הוא דווקא לר' יוחנן דעליה קא פריך ועוד כיון דאיירי ר"ל בדפירוש לא צריך נזיר עובר לפניו וכמו שכתבתי לעיל ומשום ס"ד דל"רל היכא דאמר בסתמא לא מהני נזיר עובר לפניו דלא אמרו זה אלא לר' יוחנן וכי תימא דמאי שנא דכמו דמהני לר' יוחנן נזיר עובר לפניו גם לר"ל מהני בדאמר בסתמא וכ"ש הוא כמו שכתבתי יש לדחות זה משום כיון דר"ל נקט בדאמר בפירוש משמע דאם לא אמר בפירוש לא יהיה נזיר בשום אופן שבעולם אף אם נזיר עובר לפניו אבל אכתי קשה דאיך שייך לומר דר"ל איירי בדאמר הרי עלי צפורין הסמוכין לשיער דא"כ מאי קא בעי מאי בינייהו דהוא נראה להדיא מה שאיכא בינייהו דר"ל בעי שפירש ובסתמא לא מהני ולרי' מהני בסתמא דבשלמא אם נאמר דר"ל איירי גם בסתמא והקושיא גם לר"ל והתרוץ לתרוייהו דבעי נזיר עובר לפניו אתי שפיר מאי דקאמר מאי בינייהו דהכוונה כיון דלתרוייהו בעי נזיר עובר לפניו מה לי משום דציפורין הסמוכין לשיע' מה לי משום נזיר טמא וכמו דפירש רש"י ז"ל אבל לדבריהם מאי קא בעי ועוד מדקא משיב לו כגון דאמר ציפורין הסמוכין לשיער וכו' דמשמע כגון הוא ענין דלא איירי ביה ר"ל אלה כגון זה. ונראה לי דזה הוא מה שאמרו אח"כ והשתא ניחא דפריך מאי בינייהו וכו' דנתכוונו למ"ש דמעיקרא אמרו ולישני וכו' ולא נחתי לדייק ממה שאמר מאי בינייהו דודאי לפי מה שאמר הש"ס מאי בינייהו לא שייך לומר דר"ל איירי בדאמר בפירוש ציפורין הסמוכין לשיער וכמ"ש אלא דנחתי לסתור האי פירו' ממה דמתני' קתני סתמא ואח"כ אמרו דלפי האי פירו' דמפרשי אח"כ דהוא בסתמא איירי ניחא דמה דבעי מאי בינייהו דלפי מה דס"ד לא אתי הא דקבעי מאי בינייהו והוא משום מה שהקשתי כנ"ז ודוק:

רש"י בד"ה אמר קרא מיין וכו' דמשמע דאפי' לא נזיר אלא ביין לחוד הוי נזיר מכולם עכ"ל פירוש דמשמעות יזיר דקאמר קרא הוא על הנזירות דאם הכוונה הוא מאותו דנדר למאי אצטריך קרא כיון שהוא קבלו עליו בנדר אלא ודאי דאתא לומר דאפי' לא הזיר עצמו כי אם מאחד מהם הוי נזיר מכולם וזה מיתורא דקרא דכבר כתיב מכל ואשר יעשה מגפן היין למה ליה למכתב עוד מיין ושכר וכו' אלא למשמועינן האי:

דף ד' ע"א ג"מ איבעית אימא ר"ש לית ליה איסור חל איסור ע"כ פי' רש"י דהאי איבעת אימא קאי אטעמא דר"ש מעיקרא, דאמר עד שיזיר מכולן דלאו מקרא קא מפיק ליה כמו שאמר הש"ס מעקרא אלא משום דהוא ס"ל אין איסור חל איסור וז"ל וה"נ כי אסר עצמי מן החרצנים ומן הזגין וחיילה עליה נזירות לא אתי אידך פלגא דתגלחת וטומאה וחיילא עלויה אי נמי כי הזיר עצמו מן היין לא אתי איסור תגלחת וטומאה וחייל איסור יין לשווייה נדר גמור ע"כ וקשה לי על דבריו דאם כך הוא דבא ליתן טעם דר"ש. א"כ לפי זה מה שאסר עצמו בפירוש נזירות חיילה עליה מ"מ אלא דלא חייל עליה הנך דלא מדכר להו והרי מדברי ר"ש נראה דלא חיילא עליה נזירות כלל גם על שהזכיר בפירוש וכמ"ש רש"י ז"ל לעיל בד"ה מכל אשר יעשה וכו' שאינו נזיר אלא א"כ נזיר מכולם ע"כ וכי תימא דלא פירוש כך אלא לפי מה שהיה אומר דמפיק ליה מקרא דמכל אשר יעשה וכו' דכן משמעות הפסוק אבל עכשיו דאמר איבעית אימא ישתנה הפירוש של ר"ש דאינו אסור אלא על מה דלא מדכר אבל על מה דמדבר אסור בודאי זה אי אפשר דמשמעות איבעית אימא הוא דלא נפקא מינה לדינא אלא דמהכא קא מפיק ליה ולא כדמעיקרא:

ונראה לי דכוונת רש"י דאמר כי אסור עצמו מן החרצונים ומן הזגין וחיילה עליה נזירות הוא שהתחילה לחול עליו הנזירות בהן לא אתו אידך פלגא וחיילא עלויה כדי להיות כל דין נזיר נדר שנשאר לא נדר גמור הוא וכמאן דלא נדר מקרי וזהו מה שדייק דבריו שכתב לבסוף לא אתי איסור תגלחת וטומאה וחייל אאיסור יין לשווייה לדר גמור דהיינו דלהכי לא חייל כדי שלא ליקרא נדר גמור ודוק:

אלא דאכתי קשה לי פירוש זה דרשי' ז"ל דא"כ היה לו להש"ס לומר מקודם מה דפריך לרבנן דאמר ולרבנן נמי הכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין דהיא קושיא על הטעם הראשון דלפי פירוש התו' אתא שפיר דטעם ראשון קיים ובא לומר איבעית אימא ולא תימא כדקאמר רבא וכד גמר טעם ר"ש חזר לומר ולרבנן נמי וכו':