ידי דוד ה

ע"כ נראה דלפי פירושם זה לא בעי נזיר עובד דלא מצינן לאקשויי ודילמא הרי עלי ציפורי מצורע קאמר כיון דדעתיה דאיניש אציפורין הסמו' לשיער ולא קא מקשה הש"ס לקמן אלא אליבא דר' יוחנן דלא כפי רש"י דפירש דקא מקשה גם לר"ל דרש"י ז"ל דפירש משום סמיכות גרידא תחול הקושיא גם לר"ל אבל לפי פירושם ליכא קושיא זו ולא בעי נזיר עובר לפניו:

אבל מדברי הש"ס לקמן משמע דגם לדברי ר"ל בעי נזיר עובר לפניו מדקאמר מאי בנייהו כגון דאמר צפורין הסמוכין לשיער עלי וכו' לרש"בל אע"ג דאין נזיר עובר לפניו הרי משמע דבציפורין סתמא בעי נזיר עובר לפניו:

וצ"ל דאע"ג דדעתיה דאיניש אציפורין הסמוכין לשיער קאמר מ"מ כיון דמלתא דנזירות טריחא ליה לאיניש וחמירא עליה לקבל ועוד נוסף דלשון צפורין כתבו אצל מצורע אמרינן דציפורי מצורעאי קבל עליה אי לאו דנזיר עובר לפניו:

ד"ה מכדי חיישינן קאמר וכו' דכל כמה דאיכא לפרושי דיבוריה דלאו נזירות קבל עליה וכו' וטריחא ליה עכ"ל ומאי דקאמרי לעיל דמסתברא דעתו אנזירו' היינו דווקא היכא דליכא למתלי בנדר אחר אלא דברים דעלמא אמרינן מסתברא דדעתיה אנזירות אבל בהיכא דאיכא למתלי בנדר אחר ולא בדברים דעלמא אמרינן דדעתיה אנדר אחר דנזירות חמיר עליה:

ע"ב ג"מ כגון שהיה נזיר טהור עובר לפניו ע"כ אין להקשות כיון דטעמא הא משום דנזיר עובר לפניו ג"כ אליבא דר"ל למה אמר דהוא משום דמתפיס איניש במדי דסמיך ליה והלא לאו משום זה אלא משום דנזיר טהור עובר לפניו דהא ר' יוחנן דס"ל דלא תפוס איניש במדי דסמיך מ"מ משום דנזיר עובר לפניו הוי נזיר:

דהא דנקט האי טעמא ר"ל הוא היכא דאמר בפירוש ציפורין הסמוכין לשיער עלי דלר"ל לא בעי נזיר עובר לפניו ישום דתפיס איניש וכו' אבל לר' יוחנן לא מהני אלא באם נזיר עובר וכמו שאמר אח"כ מאי בניהו וכו':

תו' בד"ה ציפורי מצורע קאמר וכו' וגם דציפורי שייכו שפיר גבי מצורע ע"כ. כתבו זה משום דהקושיא גם לר"ל דס"ל דאיניש אציפורי הסמוכין לשיער קביל עליה דאי לר' יוחנן לא צריך האי טעמא אלא היה מספיק הטעם משום דלא ניחא ליה לאיניש לקבולי עליה מלתא דנזירות דטריחא ליה כמ"ש לעיל בד"ה מכדי חיישינן קאמר יכו' דר"ל בעי טעמי אחריני עם האי טעמא דנזירות חמיר עליה דבהאי טעמא לחודיה לא סגי דדעתיה דאיניש אציפורין דסמוכין לשיער קאמר:

אלא דקשה לי דא"נ לקמן שכתבו בד"ה כגון שהיה נזיר עובר לפניו וכו' כגון שהיה בלבו וכו' והוקשה להם על מה שלא תרץ על הקושיא ודילמא ציפורי מצורע כגון שהיה בלבו וכו' ותרצו דלא מהני מה שיאמר שהיה בלבי וכו' כיוון נזירות חמירא וכו' וגם ציפורים משמע על ציפורי מצורע וכו' דאם בעינן כל הני טעמי כמ"ש א"כ אכתי תקשה דלמה לא תרץ הש"ס כד פריך ליה ודילמא נזיר טמא ולפוטרו מן הקרבנת וכו' הוה מתרץ כגון שאמר שהיה בלבו וכו' דהשתא כיון דליבא טעמי אחריני עם האי טעמי דנזירות חמיר ליה וכו' ודאי משתמע דיבוריה אנזירות דלא דמי למצורע דלא משתמע דאיכא טעמי אחריני כמ"ש:

וי"ל דלא הוה מצי לשנויי כגון שאמר בלבו כיון שהנזיר שהיה עומד לפניו הוא טמא הרי הוכחה אחרינא נמי דעל הנזירות דידיה הוא קאמר שיביא עליו קרבנותיו עם האי טעמא דנזירות חמירא ליה וכו' ולהכי אצטריך לומר כגון דנזיר טהור עובר לפניו דאז אין סברא לומר שיקבל עליו נזירות ציפורים טמא שדבר זה אינו בעולם עדיין והדבר שקול לכך מיהניא מחשבת הלב כמו שכתבו שם האי טעמא על שהיה נזיר טהור לפניו דמשמע דלא מהני מחשבת הלב אלא כשהיה נזיר טהור עובר לפניו דווקא ולא כשהוא טמא ודוק:

בד"ה מאי בינייהו וכו' וא"ת ולישני דאיכי בינייהו וכו' כדפירש ר"ל ציפורין סמוכין לשיער קביל עליה ע"כ לעיל בד"ה ציפורין וכו' פשיטא דר"ל איירי אע"פי דאמר ציפורין סתמא אבל בהאי דיבורא דהוא דברי ההגה ס"ד לומר ד"ל איירי כדפירש כדאמר במלתיה ציפורין הסמוכין לשיע' קביל עליה ולהכי אמרו וא"ת ולישני וכו' ואסיקו דאיירי בסתמא כמו הדיבור דלעיל:

וקשה לי על קושייתם זאת דאם ר"ל איירי בדאמר ציפורין הסמוכין לשיער בפירוש א"כ לא בעי נזיר לפניו דאם לא כן למה נקט טעמא משוב דמתפיס איניש וכו' וכיון שכן מאי קא מקשו לישני דאיכא בינייהו היכא דאמר וכו' ולר' יוחנן דלא הזכיר במלתיה סמוכין לשיער כשיקבל עליו ציפורין סתומא בלא סמוכין לשיער הוי נזיר והאי הא דאמר ר' יוחנן הוי נזיר הוא איירי בשנזיר עובר לפניו כדאמר הש"ס ובכגון זה גם לר"ל אם נזיר עובר לפניו אף בסתמא דלא הזכיר בפירוש הוי נזיר דהא בשהזכיר בפירוש כבר הוכרחתי דלא דעי נזיר עובר לפניו מדנקט טעמא דמתפיס איניש וכו' וא"כ בדאמר סתמא בדנזיר עובר לפניו ודאי דמהני דהא לר' יוחנן דס"ל דלא מתפיס איניש אע"ג דפירש דבריו ציפורין הסמוכין לשיער אפ"ה בדאמי בסתמא אם נזיר עובר לפניו הוי נזיר כ"ש לר"ל דס"ל דמתפי' איניש וכו' ולא בעי נזיר עובר לפניו דודאי דמהני