ידי דוד נח

לשמן כדי שיוכשרו לפי שנא' שאינם כבשי עצרת אלא שלמי נדבה וא"כ לא תידק מהתם דאם נשחטו לשמן לא יוכל לזרוק דמן שלא לשמן. דהתם נמי נאבדו וגרע משחט שלא לשמן דלהכי קא בעי אם מהני להו זריקת דמן שלא לשמן כמו בנשחטו שלא לשמן אבל הכא אע"ג דשחטן לשמן כיון דבסתמ' נמי כשר כמו לשמן משום תיקון הקרבן נחשב כאילו נעשה בסתמא שלא פירש דאז בזריקת דמן שלא לשמן הוי כאילו גם בשחיטה שלא לשמן היתה ואע"ג דבשלא בסתמא היה כיון דשוים הם נחשוב לה כאילו בסתמא היתה וכיון דבזריקת דמן הוא שלא לשמן גילתה דבסתמא דשחיטה הוא שלא לשמן ואע"ג שהיא לא היתה בסתמא ואפי' לפי פירושם דלעיל דבזריקת דמן לא היה בפירוש שלא לשמן כיון דעומדין לשלא לשמן הוי כאילו פירש שלא לשמן:

וראיתי לדקדק דלמה להו לומר אבל הכא וכו' דהוה סגי להו בהך חילוקא דעבדי על הך ראייה דקא מייתו מאבד הלחם כמ"ש:

ונ"ל דאע"ג דעבדי חילוק בהך ראייה אבל מ"מ אכתי איכא למימר דשאני נשחטו לשמן כמו שאמרו מעיקרא אע"ג דראייה ליכא הסברא נותנת דיש חילוק בן זה לזה כיון דהכא נשחטו לשמן. על זה קאמרי כיון דבסתמא וכו' ומשום תיקון וכו' ודו"ק אין להקשות דא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי לא מייתי מעולה תקרב עולה וכו' דהא חשבינן לה כנשחטה שלא לשמה דהתם עומדין שלא לשמן כיון שהפר לה א"כ לא שינה בהם אבל הכא הם עומדין לשמן ושחט לשמן אלא משום תיקון חשבינן ששחט שלא לשמן ושינה כדי לזרוק שלא לשמן דדמי לכבשי עצרת ששינה בשחיטה שלא לשמן וזרק שלא לשמן ודו"ק:

שם גמ' אמרי אי שחט עולה או שלמים ה"נ אלא במאי עסיקנן כגון ששחט חטאת ברישא וכו' קשה לי על זה והא במתניתין קתני אחת מכל הבהמות דמשמע או עולה או חטאת או שלמים:

ונ"ל דלפ"ז הגירסא במתני' הכי נשחט עליה אחת מן הבהמות וכו' וראיתי מי שפירש דלפי זה מה שקתני מכל אתי שפיר דר"ל אותה שהיא אחת מכל כלומר ראשונה שקודמת בכל מקום ע"כ ולי לא נראה דאין דרך התנא לומר דבר כמו זה ברמז כמו זה:

האיש מדיר את בנו בנזיר וכו' כיצד וכו' כתבו התו' דלא גרסינן כיצד. הן אמת דלא שייך לישנא דכיצד דמשמע דכיצד הוא מדיר את בנו בנזיר וא"כ לא אתי עלה גילח או שגילחוהו קרוביו דהוא ענין בטול הנזירות וראית להרע"ב דפירש כיצד יעשה האב בקרבנות בזמן שגילח הבן שלא קבל הנזירות וכו' ונראה בקרבנות בזמן שגילח הבן שלא קבל הנזירות וכו' ונראה דכוונתו היא דהוא מה שפירש אח"כ היתה לו מופרשת וכו' ובפירוש הרמב"ם מבואר הכי ומ"ש כיצד ר"ל יעשה בקרבנות שהפריש לגזירות הבן אם לא נתקיים הנזירות וכו' כיצד יעשה באלו הקרבנות ואמרו היתה לו בהמה מפרשת וכו' יעו"ש שבודאי שג"כ כך דעת הרע"ב ז"ל אבל קשה לי על זה הפירוש שהו"ל לתנא להזכיר תחלה שיכול למחות ואח"כ יאמר מה יעשה בקרבנות אחר שמחה בנו ואע"ג שגם מזה נשמע שיכול למחות לבטל הנזירו' מ"מ דין זה שיכול למחו' או קרוביו שהוא מפי הלכה צריך לאומרו בפירוש קודם ואח"כ יאמר מה יעשה בקרבנות שהפריש עליו:

ואנכי איש צעיר נלע"ד לפרש כך דהיינו דודאי דכל כוונתו דתנא דאמר האיש מדיר את בנו בנזיר הכוונה דאע"ג דלא הגיע לעונת נדרים אביו מצי להדירו אבל מ"מ משמע דאם לא רצה הבן ומיחה אין אביו יכול להדירו בעל כרחו כיון דזה נדר הוא צריך להיות ברצונו ולא אצטריך תנא לאשמועינן דבעינן שלא ימחה ואח"כ תני כיצד וכו' דהיינו כיצד דינים המסתעפים מנזיר זה. בין אם גילח הוא או שגילחוהו קרוביו שאינו הוא המוחה אלא קרוביו הרי אם היתה בהמה מפורשת וכו' שנתבטל הנזירות ולהכי החטאת תמות שאין כאן נזירות וכל מגמתו דתנא הול לאשמועינן שקרוביו יכול למחות כמותו:

גילח או שגילחוהו קרוביו וכו' כתב רש"י ז"ל בתוך ימי נזירותו וכו' ואפי' ביום אחרון ע"כ משמע דאע"ג דשתק כששמע יכול למחות אפי' ביום אחרון וכן קרוביו ג"כ דלא כפירוש התוס' דאמרו דבעי כשמיחו מיד כששמעו דאם אח"כ מיחו אין בכך כלום אחר שהתחיל הנזירות. ונראה לי דרש"י דפירש כך הוא משום דאין קבלת קטן כלום כיון שאינו בר נדרים וא"כ אפי' שמע ושתק ואח"כ מיחה קבלתו ראשונה כמאן דליתא דמיא וגם קרוביו שהם גדולים כיון שהם אינם הנזירים קבלתם באותה שעה ששתקו אינו כלום שעל הקטן הם באים למחות ונ"ל להביא ראיה לדברי רש"י מהתוספתא דהביאו התוס' דקתני בהדי הני או שהביא שתי שערות דמשמע דהוא לאחר ששתק ג"כ הנך הוא אף לאחר ששתק ודו"ק:

איש אין אבל אשה לא מ"ט וכו' לשון זה משמע דאשה קא דייק לה מדקתני מתני' איש דמשמע אבל אשה לא והלא במתני' מפורש דאשה לא והתו' פירשו אשה לא דקתני מתני' אין האשה מדרת את בנה בנזיר וכוונת הש"ס כך היא האי דקתני מתניתין דאיש הוא דמדיר את בנו אבל אשה לא מאי טעמא דמאי היא הסיבה לחלק בניהם ואמר ר' יוחנן הלכה היא בנזיר דאיש יכול להדיר את בנו ולא האשה איכא למידק דלפי האי טעמא דר' יוחנן אמאי קתני מתני' האיש והאשה והו"ל למנקט האב והאם דבשלמא לדברי ריש לקיש דהוא משום לחנכו במצות נקט האיש דהיינו שעל האב שהוא איש וחייב