ידי דוד נו

אומר שיצא במעות שהפריש לעצמו בין מקלה (וכו' דבכל גוונא יוצא שכן אם הפריש לעצמו וכו' שהרי מעל וכפר בשוגג גם במזיד כך הוא להכי אתא קרא על חטאתו וכו' לומר דבמזיד אע"ג דמעל שהוציא המעות לדבר אחר ששינה אותם כן פי"רשי אבל התוספות כתבו משם התוספתא דבמזיד לא מעל לפיכך לא כפר. וקשה לי על התוספתא כיון דאלו מעות ושינה אותם הו"ל כמפיק להו לחולין אמאי לא מעל דזה הוא מה בין בהמה למעות דבהמה קדשה קדושת הגוף ואי איפשר להוציאה לחולין אבל מעות לא קדשי קדושת הגוף ויכול להוציאם לחולין ולהכי מעל:

וראיתי להרמב"ם בפ"ד מהל' מעילה דין ח' דתלה המעילה בכפרה בהפך מן הש"ס והרב הכ"מ לא נתן טעם לזה. ולעד"ן דהרמב"ם ז"ל מכח תוספתא זו הוא דכתב כך דאם כך הוא דבמעות דיכול לשנות הוא מועל אמאי קתני בתוספתא דבמזיד לא מעל כיון דהם מעו' וכמו שהקשיתי על תוספתא. זו להכי הוא ז"ל מפרש דאין הדבר תלוי במעות אלא בכפרה דאם הוא מכפר הרי נהנה בהקדש ואם לא כפר לא נהנה ולהכי הוא מפרש להברייתא כך יכול לא יצא בבהמה שהפריש לעצמו וכו' משום דכתב על חטאתו וכו' שכן אם הפריש בהמה על החלב וכו' שהרי לא מעל כיון שלא כפר שהרי לא נהנה אבל יוצא במעות וכו' דלא מעט רחמנא מקרא זה אלא בהמה שכן הדין נותן דבשוגג אם הפריש לעצמו מעות מן החלב והביא על הדם או איפכא שהוא מעל כיון שכפר גם במזיד הכי נמי דמעל שהרי כפר ת"ל על חטאתו וכו' שאינו מכפר וכיון שכן לא מעל כיון שלא נהנה שלא כפר דזהו מה דקתני בתוספתא במזיד לא מעל לפיכך לא כפר דהיינו שלא מעל במזיד לפיכך לא כפר דאם כפר היה מועל כיון דנהנה או איפשר דרבינו גריס הכי במזיד לא כפר לפיכך לא מעל וכן ברישא תוספתא גריס בשוגג כפר לפיכך מעל דהכי גורס מכח קושיא הנ"ל. ומפרש רבינו נמי בההיא דאמרו בכריתות כיון דלא מצי מעיל כפורי נמי לא מכפר הואיל וכך לא מצי משני אבל מעות כיון דאי משני מעל ומייתי קרבן מעילה אימא בתחלה נמי מייתי קמ"ל ע"כ כיון דזה קרבן בהמה דלא מצי לשנות אותה לחולין וא"כ לא מצי מעיל ליהנות ממנו להני כתב רחמנא דלא כפר לפי שאם כפר רהי הוא נהנה ממנה שלא הביא קרבן השני הצריך לו מחולין אלא הביא זו דהקדש אבל מעות כיון דיכול לשנות אותם לחולין דאין גופם קדוש אלא דמייתי קרבן מעילה אימא בתחלה דהוא במזיד נמי מייתי קרבן דנתחייב על החלב על הדם או איפכא שהרי בשוגג מצינו שכפר קמ"ל קרא דחטאתו דאינו יכול להביא מזה על זה דלא כפר וכיון שכן לא מעל כיון שלא כפה הרי לא נהנה מן הקדש ודו"ק:

תו' בד"ה ר"עק אומר אפי' נשחט וכו' ומסיק בגמרא כשנשחטה החטאת וכולי שהיא אינה צריכה לחטאת ע"כ קשה לי דהא מה שמקשה ר' זירא הוא כדי לזרוק דמה שלא לשמה דהיינו בכל ג' בהמות אם יזרוק דמה לשם שלמי נדבה יאכל הבשר כיון שזרק דמן שלא לשמן דאף כחטאת דלמיתה אזלא כיון דיזרוק דמה שלא לשמה לא מקריא חטאת והשיב לו דשחט לחטאת ברישא דלא מהני בה שלא לשמה דהא הם עצמם כתבו אח"כ וגם לא יוכל לזרוק דמם לשם שלמים דחטאת שלא לשמה פסולה דמשמע דביזרק דמה שלא לשמה משום הכי הוא דפסול' הא לאו הכי כשרה וא"כ אמאי נקטי טעם זה. ועוד קשה דאי משום טעם זה אף קודם שחיטה משום דאם מפיר לה איכא הפסד קדשים דהו"ל כחטאת שכפרו בעליה דלשריפ' אזלא ומיהו לזה יש להשיב דלא מקרי הפסד קדשים אלא כשנשחט ונפסל אח"כ אבל הקושיא ראשונה קשה בודאי כיון דרבי זירא לא קא פריך אלא מיזרוק דמן שלא לשמן מאי קאמרי מדבר דאיירי בשלא יזרוק דמן שלא לשמן. ועוד קשה דלפי זה דווקא חטאת שיצא לבית השריפה אבל עילה ושלמים יקרבו וזה אי איפשר מדקא פריך דווקא שיזרוק דמן שלא לשמן משמע הא לאו הכי גם בעולה ושלמים לא יקרבו ויופסדו וכמו שמפרשי בד"ה משום הפסד קדשים שאם יפר לה קודם זריקה ושוב אינה צריכה לקרבנו' הללו ואסור לזרוק דם וכו' יעו"ש דמשמע דאם לא יזרוק דמם שלא לשמן גם בעולה ושלמים לא יקרבו הן אמת דרש"י דפירש בשינוייא דש"ס משום דחטא' כשנתכפרו בעליה ודאי דס"ל דמשום מה אף ביזרוק דמה שלא לשמה לא מהני אבל הם דכתבו דביזרו' דמה שלא שלא לשמה לא מהני משום דחטאת שלא לשמה פסולה משמע דס"ל דאי משום דלמיתה אזלה מהני זריקת דמה שלא לשמה כמ"ש וכן פירשו בש"ס דהוא משום חטאת שלא לשמה ודאי דקשה אמאי נקטו טעם זה הכא. ואיפשר דט"ס הוא:

בא"ד יש להסתפק אם היפר לה אם מופר או שמא יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה עכ"ל דבריהם אלו קשים דהא משמע דאינו יכול דקאמר ר"עק דומיא דת"ק ות"ק בודאי דאם הפר אינו מופר כיון דלדידיה ליכא ענוי נפש דמותרת ביין אינו יכול להפר. ועוד קשה לאידך גיסא דקאמרי דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה. דלא קאמרי הכי אלא בדבר שלא יבוא לידי מעשה של איסור אלא עוקרים דבר מן התורה בשב ואל תעשה אבל בזה שאם אנו אומרים אינו מופר אתי לידי מעשה של איסור שאם נטמא' אח"כ ותביא קרבנות טומאה שתביא חולין בעזרה שהיא