ידי דוד נ

מעצמו דמה שנקט קרא דרק משום דמשמע נמי עשה לאפוקי קרא דאשם הוא דלהכי נקט קרא דרק משום במשמע ביה מיעוטא דהקרבה וגם נמי אית ביה עשה אי אקריב ליה ומאי קאמר ליה אינו צריך הרי צריך לעשה. ומה שנלע"ד דלמה דלא משני הכי לאו משום דליכא עשה בהוא אלא דאין סברא לומר דאתא הוא משו' עשה דאשם כיון דכתיב רק דממנו יצא עשה דולד חטאת ומשמ' נמי אאשם דמהילכתא גמרי לתרוייהו דאינם נקרבין גם אם בא עשה לחיובי ודאי דתרוייהו נפקי מחד קרא להכי קא משני אין הכי נמי וכי אתא קרא לדרב וכו' דהיינו דר"ע מטעא קא טעי במילתא דר"יש וכמו שפירשו התוספות:

תו' בד"ה ניתק אין לא ניתק לא וכו' פי' מהוא משמע מדלא קאי להכי אתא הוא לאשמועינן דבעי דבעי ניתוק ע"כ פי' מדלא קאי להכי לאשם אתא הוא לומר דבעי ניתק ליה דהיינו שאע"פי באינו עומד ליקרב לאש' בעי ניתק דכל כמה דלא מנתקי ליה עדיין שם אשם עליו אע"פי שאינו עומד ליקרב אשם:

בא"ד ותו' דבפ"ק דשבועות וכו' והא הלכה היא דבעי ניתק ע"כ פי' דהתם קאמר על אשם זה וליקרב הוא גופיה עולה ואמאי ירעה עד שיסתאב וכו' אלא לאו גזרה לאחר כפרה אטו לעני כפרה משמע דלאחר כפרה שרי ליקרב איהו גופיה עולה ולא בעי ניתוק דירעה וכו' אלמא דניתוק והוא גזרה מדרבנן והכא מפיק לניתוק מקרא דהוא ואהתם נמי קשה והא הלכ' היא דבעי ניתוק דאמר באשם רועה ומשום זה פירש ר"ת דהלכתא היא ובאשם עולה דלא בעי ניתוק כמו התם דניתוק הוא מדרבנן ומאי דאמרי הכא בש"ס אשם רועה לאו מהלכתא היא אלא הוא מדרבנן דגזרו רעייה. ולדברי ר"ת לא גרסינן הכא ניתוק אין לא ניתוק לא מהוא דודאי לא מקרא הוא דבעי ניתוק אלא מדרבנן והא דקאמר הכא וכי אתא קרא לדרב וכו' הכוונה קאי שאם שחטו הוא גופיה לשום עולה כשר אבל קשה לי דלדברי ר"ת דמהלכתא הוא גופיה עולה א"כ למאי אתא קרא דהוא ועוד היכי משמע מאשם הוא שאם שחטו לשם עולה כשר אדרבה משמע בהווייתו יהא ששם אשם עליו כל זמן שלא נתקו ואם הכוונה על מה שמביא אח"כ הך דפסחים איכא למ"ד ואיכא למ"ד דלתרוייהו צריכי להאי דרשא דהוא הא לא הזכיר הש"ס מזה כלום ועוד שבדבריהם לא ביארו זה. ועוד דהכא משמע דהוא אתא למעט מהקרבה ולא לאכשורי להקרבה דהכי משמע כמו שאמר ר"ע לא צריך אשם הוא קרב ואין תמורתו קריבה דהוא לימעט מהקרבה והקשה עליו בש"ס הא מהלכתא גמירי לה וכו' ושני ליה הכי נמי וכי אתא לדרב הונה וכו' משמע דהוא בא למעט מהקרב' דומיא דר"ע דאמר לא צריך וצ"ע:

דף כ"ו ע"א גמ' תנא נזיר ו חייבי קינין דדמו ליה כתב המפרש דנזיר טמא מביא קינין והואיל דקי"ל גבי נזיר טמא הכי אמרינן גבי נזיר טהור שאם מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה ע"כ נראה דהכי פירושו תנא נזיר לדמותו לדין קינין מכח הלכה הואיל ויש לו דמיון בקנין מצד נזירות טומאה. אלא דקשה דאין זה משמעות הש"ס דקאמר תנא נזיר וחייבי קינין דדמו ליה דמשמע דנזיר נשנה דנשנית הלכה לו וכל דדמי ליה. ועוד קשה דמשמע דנזיר טעמא הוא הואיל דקי"ל גבי נזיר טמא הכי נמי אמרינן לגבי נזיר טהור ובדיבור שאחריו כתב וקמ"ל דהכא הוא גבי נזיר ודדמי ליה דחייב בחטאת ובעולה דהתם הוא דאמר הלכה דיפלו לנדבה אבל על היכא דלא נתחייב בחטאת ובעולה על מעשה אחד לא אמרינן הכי אלא ילכו לים המלח ע"כ אלמא לאו משום דאית ביה קינין בנזיר טמא הוא אלא משום דחייב בחטאת בעולה בבת אחת הוא כמו קנין. וגם התו' נראה דהמפרשים משום דדומים לנזיר שמביאם גם הם על דבר אחד ב' קרבנות:

עוד כתב ע"א וכו' רצתה להסיף ולהביא חטאת בהמה לא תביא דהא אינה מחייבת חטאת בהמה ע"כ דבריו אלו קשים דבכל גוונא אינה יכולה להביא חטאת בהמה ומאי קמ"ל הכא:

גם שאמר רצתה להביא עולת בהמה לא תבא שהיא לא נדרה אלא עולת העוף:

קשה דמאי נפקא מינה כשנדרה עולת העוף כיון שהיא עשירה וצריך להביא עולת בהמה א"כ מה שאמרה הרי עלי עולת העוף כמאן דליתא דמי ותביא חטאת העוף ומה שנשאר הוא מותר חטאת ותביא עולת בהמה מביתו:

לאפוקי מהא דתניא מי שהיה מחוייב חטאת וכו' חטאת בהמה לא יביא עולת בהמה לא יביא:

הנה הא דאמר ולאפוקי כו' הוא כמו שפירש התו' דר"ל דלא דמי נזיר למלתיה דהא תנא וכו' והכוונה כמו שפירשו בדיבור הקודם שני פירושים יעו"ש. וראיתי להרמב"ם בפ"ה מהל' פ"ה שכתב בדין י"ג וז"ל מי שהיה מחוייב חטאת ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר הרי אלו לחובתי רצה להביא כהן חטאת בהמה יביא עולת בהמה יביא מת והניח המעות ילכו לים המלח עכ"ל וזה הפך ברייתא זו והראב"ד שם השיגו יעו"ש וכתב מר"ן בכ"מ כתב ואיפשר שגי' רבינו רצה להביא חטאת בהמה יביא עולת בהמה לא יביא והטעם מבואר דלא שבק איניש מלהביא מה שהיה חייב מקודם ומביא מה שנתחייב אח"כ וכ"ש בהיות זה מה שנתחייב תחלה חטאת ומה שנתחייב