ידי דוד ד

בשאמר לו דבשלמא אם מפרשינן דקאבעי אם שמואל ס"ל דידים שאינן מוכיחות לא הוין ידים אמרי אין דשמואל הכי ס"ל אתי שפיר דהתם קא מקשא מהכא וקא מסיק כמו הכא:

וי"ל דרש"י ז"ל לא ניחא ליה בהאי פירושא לומר אמר אין דשמואל ס"ל הכי דידים שאינן מוכיחות לא הוין ידים דא"כ הוה ליה להקשות הכא אח"כ והא איפכא שמעינן ליה בפ"ק דקידושין כמו שמקשה התם. ועוד דא"כ האי לימא עומד שלא בדרך לימא שאומר תמיד בש"ס. ועוד אחרת דלמה לא להאריך ולומר בזמן שהנזיר עובר לפניו וכו' דמי לא ידע בכל אלה. דודאי דמשום זה הוא דקאמר לימא וכו' ומשום זה פי' לימא וכו' דהא איפכא שמעינן ליה כמו קשיא דהתם. ודהאי לימא אינו עומד וגם אריכות לשון צריכא דהוא בא לחלק בין הא לההיא דקידושין וכמו שפירוש הוא ז"ל והש"ס הבא לא ניחא ליה בהך תירוצא מה שתרץ התם דאיירי בדאמר לי ולישני בתראי קמ"ל. דודאי כפשטא היא בדלא אמר לי ועל הקושיא קא מתרצי אמרי וכו'. דלא אמר שמואל דידים שאין מוכיחות הוין ידים אלא התם דאיכא הוכחה במקצת. אבל הכא ליכא הוכחה כלל דליכא למיקם עלה דמלתא וכמו שפירש ז"ל ודוק:

שם אהיה נאה נזיר ודילמא אנאה לפניו במצות ה' וכו' כתב רש"י ז"ל האומר אהא נאה הרי זה נזיר דמשמע הכי קאמר שיהא שערו גודל ונאה וכו' מי הויא נזירות מילתא דנוי באמרין ליה זיל ותהי נזיר והנהא ע"כ משמע דהא דאמר הש"ס נזירא מילתא דעבירה וכו' אע"ג דהשיער הוא נוי כיון דהוא מלתא דעבירה ולא מילתא דגוי לא אמרינן ליה זיל ותהוי נזיר והונאה ששמואל דאמר שתפוס בשערו דהיינו שרוצה לומר שיהוא שערו נאה על ידי גידולו בנזירתו. דלא נייד ממשמעותא דש"ס מעיקרא שהנוי הוא בגידול שער אבל מדברי התו' נראה דשמואל נייד ממשמעותיה דש"ס מעיקרא דהנוי הוא גידול שער אלא דהנוי הוא במצוה דנזירות וא"כ איכא למידק דלמה נייד שמואל שהנוי הוא גידול שער וכיוון דתפס בשערו משמע דהוא על הנוי דשער שהוא נזירות:

ונ"ל דהתו' לא מפרשי כדברי רש"י דאהא נאה דקאמר על הנוי בשער שיהא שערו מגודל ונאה אלא שיהא נאה במצות נזירות. ועל זה הקשה הש"ס ודילמא אונאה לפניו בשאר מצות ולא על מצות דנזירות דכך דייקי בדבריהם דפירשו על מה שאמר הש"ס ודילמא אהא נאה לפניו במצות אמרו בשאר מצות דמשמע דמעיקרא היה סבר דטעמא דמתני' דמפרשינן לדיבוריה אהא נאה במצות נזירות ועל זה הקשה הש"ס ודילמא אהא נאה בשאר מצות ולא מצות נזירו'. ועל זה תירץ שמואל שתפס בשערו ופירשו דלומר אימא תורה דכתיב סלסילה וגו' מאי מקשה דהא כל כמה דמצינן דלומר קאי על לשון השער שפיר אתא נאה במצוה התלויה בשער כגון נזירות דהשתא גם לדברי התוס' לא נייר שמואל ממשמעותיה דש"ס דהנוי הוא על המצוה דהיא נזירות:

תו' בד"ה הרני כזה וכו' אכן טעות הוא וכו' ונ"ל שצריך לגרוס בבית הריני בזה לא אמר ואתו דברי רש"י ז"ל על נכון דגרסינן נמי בדבריו בבית והוא לא אמר הריני בזה דאי בזה אמר הכי משמע להו הרני בזה שיער לגדלו ודבריו מבוארים אבל הכ"מ בפ"א מהל' נזירות הכי גרם הרני כזה נהי נמי דתפוס בשערו הרני נזיר לא אמר. אמר שמואל וכו' והיא גירסא נכונה:

ד"פ ג' תו' בד"ה תנא פרע פרע יליף וכו' והכא הכי פירוש תנא פרע פרע יליף בעלמא וכו' פירוש דאינו כמו פי' רש"י דפ' משום דתנא דהכא יליף פרע פרע מכהן הדיוט דמה התם גדול שיער ג"כ הכא פרע גדול שיער דנראה דקשה להם פירוש זה דא"כ למה ליה ג"ש כיון דבנזיר כתיב פרע וכתב יהיה אלמא משמע דפרע הוא לשון גידול שיער להכי פירשו דתנא בעלמא יליף פרע פרע אלמא דשלוח הוא לשון גידול דאיירי הש"ס על לשון שלוח דהוא לשון גידול שיער ועל זה אמרו ואם תאמר ולייתי מקרא דכתיב בכהן הדיוט ופרע לא ישלחו דמשמ' דשלוח הוא לשון גידול ולמה ליה ג"ש ותרצו ונראה וכו' פירוש דלא ישלחו דכהן הדיוט הוא משמע אפי' תרי יומי נקרא שלוח פרע וכי תימא הרי בנזיר אם אמר הריני נזיר תרי יומי הרי הוא נזיר שלשים כדתנן לקמן סתם נזירות ל' יום ומשמע דבין שאמר סתם הריני נזיר יום א' או עשרה ימים לפי שאין נזירות פחות משלושים יום על זה אמרו כיון דלא אמרו בפירוש הריני נזיר תרי יומי אלא שילוח פרע אין כאן קבלת נזירות אבל כי גמרינן בג"ש אתי שפיר דשלוח הוי גדול שער ל' יום ומשתמע שפיר דנזירו' קביל עלי' ודק:

ד"ה משקין ליה מיא לפרי ורבי ואע"ג דקראי טובא לשון העברה שפיר ילפינן מחד קרא דהוי לשון ריבויא דמסתברא דעתו אנזירות הוא ע"כ משמע דאי איכא במה דלתלות אנזירות סגי וקשה לי דא"כ לעיל דאמר ילפינן כמו הכא וכן בהאיך דכלכיל והקשה ואימא מיזן עניי וכו' וי"ל דלא קאמרי אלא על לשון קרא אבל אנך דלעיל קא מייתי מעיקרא מלישנא דעלמא על זה קא פריך נאימא כלישנא דקרא ודוק:

ד"ה ציפורים סמוכין וכו' והפ' מצוה התלויה בציפורין. וכו' דטפי סמיכי לשערא