ידי דוד מח

דחטאות המתות ג"כ לא מועלין אמאי אצטריכו למיהב טעמא דדמי חטא' דאין מועלין משום דלים המלח אזלי ולא קרינן ביה קדשי ה' דבלאו הכי כמו חטאת המתות דאין מועלין גם דמיהן כך:

ע"ב גמ' דתניא המפריש מעות לנזרותו וכו' מפני שהן ראויין להביא בכולן שלמים פירוש המפרש דבכל מעה ומעה שלהן יכול להביא בהן שלמים ע"כ:

קשה לי על זה דאם נהנה בכלן הרי מ"מ דמי חטאת ועולה מעורבין בהן ואמאי אין מועל בהם אבל התוספות פירשו דכיון שלא פירש דכלום א יתרמי לו בהמה שמינה יביא בכלן שלמים אם ירצה והשאר יביא מביתו ולכך אין מועלין בהם:

והכוונה דאזלי לשיטייהו למטה בד"ה יפלו לנדבה וכו' או משום דמימל' או משום דאמר אלו מעות לנזירותי דמשמע אם ארצה וכו'. או אם ארצה אעשה מכלן חטאת או מכלן שלמים דלנזירות משמע שפיר למקצת נזירותו דלפי זה ראוי להביא מכלן שלמים אבל לדברי המפרש משמע דלאו משום זה אלא משום דבכל מעה ומעה שלהן יכול להביא בהן שלמים קשה כמ"ש:

ואח"כ ראיתי במעילה לר"שי שפירש כמו זה וכתב ומאי טעמא אזיל לקולא דאי אמרת נימא כלו ראויין להביא עולה ואיכא מעילה בכולהו מ"מ דמי שלמים איכא בינייהו דאינן בני מעילה ואי מייתי עלייהו קרבן מעילה אישתכח דקא מייתי חולין לעזרה הילכך לקולא דלא נהנין ולא מועלין עכ"ל דהשתא לפי זה ליכא קושיא כלל. תו' בד"ה היו לו מעות סתומים וכו' אבל אמתני' דהתם קושיא ליה דע"כ מיירי היכא דאמר לקרבנות נזירותי דאל"כ אמאי תנא מעות סתומין והא בסתומין אירי בהך דינא דלעיל ע"כ פירוש כיון דתנא סתומים ורישא איירי בסתומים משמע דלא דמי לרישא דרישא איירי דאמר לנזירותי דמפרשינן לה אם ארצה אעשה מכולן אחד מנזירותי אבל אם אמר לקרבנות נזירותי הרי על שלשתם אמר בד"ה יפלו לנדבה וכו' וא"ת ולשני מפני שראויין להביא בכולן עולה כדאמר לעיל מפני שראויין להביא בכולן שלמי' ע"כ דיבור זה איני מדיבור הקודם שלפי דברי דיבור הקודם ליכא קושיא וכמו התירוץ שכתבנו כאן ועי"ל וכו' שדיבור הקודם מדברי הגהה והיה ס"ד לומר דפירוש מה שאמר מפני שראויין כולם לבוא שלמים הוא משום דמימלך עליהם ולהביא בהמה שמינה שלמים:

אבל קשה דאיך ס"ד לפרש משום דמימלך והא כיון דכבר הוקדשו לעולה ולחטאת לושלמ' הרי הכל מעורבי' ואיך שייך לימלך ולעשות הכל שלמים דבשלמא לתירוץ ועי"ל ניחא משום דמשמע למקצת נזירותו אבל משום דמימלך הרי מ"מ הפרישם לשם כל הקרבנות. וי"ל כיון דלא בירר בהדיא לשם דבר המועל בו יכול לשנות לדבר שאין מועל בו שאין מעילה אלא בדבר שהיא מבורר לדבר הראוי למעול בו:

דף כ"ה ע"א גמ' ריש לקיש אמר לכל נדריהם וכו' מותר נדר יהא לנדבה נראה מדברי המפר' דהכוונ' דכל מותר מן הנדר שלא נצטרך בעליו להביאו יהיה נדבה ואע"פי שהוא דמי נדר ג"כ הכא דתני חטאת שכבר מת והוו להו מותר יעלו לנדבה דמה לי נדר ומה לי חטאת דתרוייהו חובה נינהו אבל התוס' כתבו וכל קרבנות נזיר בנדר הם באין ע"י שנדר בנזיר וכו' וסברא הוא להעמידם במותר סתום כי האי חטאת עולה ושלמים מעורבין יחד עכ"ל והנה לדברי התו' אלו אע"ג דאית לן בעלמא מותר חטאת בא בנדבה כדאמרו בתמורה פרק ולד חטאת זה מדרש דרש יהודע הכהן וכו' לא מפקינן הא מהך קרא דהך מותר חטאת לחוד והאי במעורבין כמ"ש אבל לפי דברי המפרש למאי אצטריך האי כיון דהאי מותר מקרי ומשום חטאת הוא דאצטריך להאי דרשא. וי"ל דגם להמפרש אצטריך קרא דכל נדריהם משום שלמים דמעורב עמהם דאמרינן דיקרב עולת נדבה ומה דפירש משום חטאת משום דקושית הש"ס היא מחטאת וגם משלמים תקשה כמו שכתבו התו' לעיל דבעדיפ' מינה פריך דהשתא מדרשא דיהודע לא נפקא דאתא האי קרא דכל נדריהם גם במעורבים בשלמים. והא דאצטריך דרשא דיהודע הכהן הוא דאם מקרא זה א"כ היכא דאמר אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי ומת ג"כ אמרינן כיון דבנדר דנזירות הם עבדינן כהאי דינא דיפלו לנדבה דלא שנא דהרי הם בנדר באים דיפלו לנדבה ג"כ ולא אמרינן חציו בעולה וחציו לשלמים כמ"ש הש"ס לקמן להכי מכח דרשא זו אמרינן דקרא איירי דוקא היכא דדמי חטאת נמי מעורב עמהם אבל היכא דנפרד חטאת מהם בא חציו לעולה וחציו לשלמים דהשתא מנדריהם לבד לא סגי לימעבד האי דינא אלא מכח דרשא דיהודע הכהן נמי דאזי מסברא מוקמינן קרא דכל נדריהם דאיירי בדמי חטאת עמהם ודו"ק:

תנא דבי רבי ישמעאל וכו' בוולדי קדשים ובתמורתם הכתוב מדבר כתב המפרש מי הן אותן קדשים וכו' שריבה הכתוב אשר יהיו לך הוי אומר ולדי קדשים ותמורתן וכו' משמע מדכתיב אשר יהיו לך הוא דרשינן הכי ואין משמע כן בתמור' דקאמר התם קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הולדות ומשמע דהא דדרשינן הכי הוא משום דלעולה ושלמים גופייהו לא אצטריך קרא שהרי כבר מפורש בויקרא וכמו שכתבי התו'