ידי דוד מז

דמי שלמים יביאו שלמים כתב המפרש ואצ"ל דאין מועלין בהם. פירוש שאין מעילה בשלמים לפני זריקת דמים אלא באימוריהן לאחר זריקת דמים:

מאן תנא דבעל משתעבד לה וכו' כתב המפרש אמר רב חסדא רבנן היא דאי ס"ד רבי יהודא היא אמאי תצא הא כיון דמשעבד בקרבנותי' אשתכח דכי הקדישה שפיר הקדישה ע"כ הנה לא ביאר היאך אתיא כרבנן דס"ל דל' משתעבד לה והלא לא אמרו דתצא ותרעה שא בהיפר לה הא אם לא היפר ולקחה משלו והפרישה אותם הם קדושים ואמאי והרי לא משתעבד לה אלא ממה שכתב לקמן בד"ה ואלא הכי דמי דמשעבד ובעי לאוקמא כרבנן כגון דאקנייה ניהליה לנזירותה וכו' דהכוונה שאם אתה רוצה לאוקמא כרבנן מוכרח לומר כגון דאקנייה ניהליה לנזירותה דלפי זה הרי הדבר מובן מעצמו שמה שמוקי' להרב חסד' בלישנא קמא רבנן היא דהיינו דאם לא היפר לה דקדשי הקרבנו' הוא איירי בדאקני ניהלה לנזירות' ולא אקני לה אלא במלתא דצריכא לה כגון היכא דלא היפר לה אבל במדי דלא צריכא לה כגון דהיפר לה לא אקני לה וכמו שפירשו התוספות ודו"ק:

עוד כתב בד"ה דתניא ר' יאודה אומר וכו' שאם היתה ענייה ונתחייבה קרבן עני ולא הספיקא להביא קרבן עני עד שניסת לו וכו' וכן בכל קרבנות שהיא חייבת קודם לכן דבריו אלו דלא כדברי התוס' שהם מפרשים בשנתחייבה מנשאת ואילך ולא שנתחייב' קודם שנשא' הן אמת לפי הגירסא של המפרש כך הוא דאיירי שנתחייבה קודם שנשאת שכך גירסא שלו שכך כתב לה בכתובת' איהו כתב לה וכתב מן קדמת דנא דמשמע קודם שנשאת עלי יהא לשלם אבל התו' כתבו גירסת רש"י שכך כותבת ליה וכו' דהיינו שהאשה שגרשה בעלה לאחר ששולח לה כתובתה כותבת לו שובר התקבלתי כתובתי וכל אחריות דאית לי עלך וכו' יעו"ש:

אלא היכי דמי דמשעבד לה כגון דאקנייה לה כתב המפרש כגון דאקנייה ניהליה לנזירותה משמע דבפירוש אקנייה לה משום נזירות וכיון שכן קשה היאך יכול להפר לה הרי קיים נזירות דידה. ונראה דאין הכוונה כך אלא מקודם אמר לה שאם תהא צריכה כפרה תקח מבהמותי ותהיה שלך דכיון דאקני לה מקודם כך הוה ליה אקנייה ניהליה לנזירותה וכן נראה ממה שכתב אח"כ בד"ה רבא וכו' דאמר לה אם תהא צריכא לשום כפרה תהא בהמה שלך ע"כ דאין לומר דעכשיו רבא הוא שחדש לו זה אבל מקודם הוינא אמרי דמקני לה לנזירותה עכשיו. דמלבד דתקשי והא מקיים לנדרה כנז' אלא ג"כ לא אתי מה שכתב דאמר לה וכו' דהוה ליה לומר וכגון דאמר לה וכו' אם הוא עכשיו דמחדש לו כך אלא ודאי דרבא לא אתי לומר דאיירי בהאי גוונא דגם מקודם ידע דאיירי דאמר לה אם תצטרך לכפרה תקח מבהמותי ועל זה אמר רב חסדא כיון שהקנה לה בהמותיו כשתצטרך להם א"כ כשלקחה קודם שהפר והפרישם אותם הרי שלה היו והוקדשו שבשעת הפרשה היתה צריכה להם וקנתה אותם וא"כ גם אם אח"כ היפר הרי הקרבנות קדושים ששלה היו בשעת הפרשה ואמר לו רבא כיון דקנייתו לה הוא אם צריכה לכפר' הרי דעתו דווקא אם צריכה לכפרה דווקא וכיון דהוא היפר לה אח"כ ואינה צריכא לכפרה הרי לא הקנה לה באופן זה והם שלו עדיין ולהכי תצא ותרעה בעדר:

תו' בד"ה ואם משלה הבהמה וכו' אע"ג דהיפר לה כדמפרש לה טעמא דמתניתין כיון דבעיא כפרה ע"כ פי' דבעיא כפרה משום דר"א הקפר דאמר הנזיר חוטא וכמו דכתבו לעיל בדף י"ט ע"ב:

בד"ה והעולה תקרב עולה וכו' אטו פליג נמי אמתני' דהכא דתני בהדיא דעולה קריבה עולה אע"ג דהיפר לה בעלה ע"כ מדקאמר אטו פליג נמי אמתני' משמע דאי איפשר לומר כך. ונ"ל דר' ישמעאל כיון דלא אמר בפירוש דעולה לאו דורון היא אלא דהש"ס הוא דקאמר לעיל לה משום דההוא מאי קעביד לה דמוכרח אע"פי שלא הביא דמשמע דלאו דורון היא ולהכי הך ברייתא, דלעיל דאינה מביאה עולה ההוא קא מוקים לה אליבא דר"ש דכרבנן לא אתיא אתי שפיר בהש"ס קא עביד הכי לפי מאי דשקיל וטרי שם והך ברייתא הוא דקא מוקים לה אליבא דר"יש אבל הכא דמתניתין בהדיא קתני דמביאה עולה כיצד אנן מוקמינן דלא כר"יש כדי לאוקים הך שקלא וטריא דלעיל דודאי אין יכולין לעשות זה כיון דר"יש לא אתו דבריו בפירוש אלא משום שקלא וטריא דווקא דיכולין לומר דלא כמו הך שקלא וטריא אלא אימא דר"יש ס"ל נמי דעולה דורון היא וההוא עביד ליה לדרשא אחריתי כדי שלא נאמר דר"יש דלא כסתמא דמתניתין ודו"ק:

בד"ה שלמים נמי וכו' והא דקאמר בגמרא שלמי נזיר ששחטן שלא במצותן אין להן זרוע ומדמה ליה להכי וכו' לא ידעתי אמאי אצטריכין למימר ומדמה ליה להכי. דבלא דימוי נמי אלא מגופה דברייתא דקתני ונאכלין ליום אחד אלמא דנותנין עליו חומרי שלמי נזיר ואמאי אין להן זרוע דמשום זה מוכרח לומר אין להם זרוע כמצות שיטעון תנופה אבל מ"מ הזרוע מתסר כחומר שלמי נזיר:

בד"ה דמי חטא' וכו' וה"ה דלעיל גבי בהמה מצי למתני לא נהנין ולא מועלין עכ"ל פי' בהמת חטאת דקתני למיתה אזלא אין נהנין ואין מועלין כדין חטאות המתות אלא דקשה לי כיון