ידי דוד מה

אחר שהפר לה שהיא הפך רישא אבל אם בעל מיעקר עקר ורישא בלא היפר לה וסיפא בהיפר לה מאי איריא ששתתה אחר שהיפר אפי' קודם שהיפר אינה לוקה:

ונ"ל דנקט הכי כדי למתני עלה ר' יהודא אומר דסופגת מכת מרדות וגם ת"ק מודה בזה דר"י בא לפרושי דלא קאמר ת"ק אלא דלא לילקא דווקא ואח"כ ראיתי שכך דעת הרמב"ם שר"י לפרושי אתא דלא כדברי התוספות:

תו' בד"ה אלא ש"מ בעל מיעקר וכו' ותרץ הר"ר אליהו דה"פ אא"ב וכו' אא"א מיגז גייז א"כ אינו תלוי בדיבורו וכיון שאין תלוי בדיבורו ממילא הוי מופר עכ"ל פירוש דאם מיעקר עק' ודאי דקים לה נדרה כדי להתפס בהו א יבטל דיבורו של נדרו אם אח"כ יפיר לה כיון דמיעקר עקר להכי ודאי מקיים לה קיום גמור דאז לא יכול ליבטל נדרו אבל אם אמרת מיגז גייז א"כ קיום נדרה אינו תלוי בדיבורו במה שנתפס בנדרה שאפי' לא יקיים לה הוא נתפס בה במה שהוא גזירה עכשיו וגדרו שקבל לא יתבטל אם יפיר לה אח"כ דמיגז גייז ולמכאן ולהבא הוא דמיפר וכיון שכן אם יפיר ממילא הוי מופר בודאי ואמאי קתני דאינו יכול להפר:

דף כ"ב ע"א גמ' ת"ש האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואחר כך היפר לה ואי ס"ד בעל מיגז גייז תייתי נמי עולת העוף פירוש משום דכי נטמאת היתה נזירה ולהכי צריכה להביא קרבנות טומאה ולעיל דקאמר הש"ס על הך מתני' שדרה בנזי' והפריש' את בהמתה וכו' דהחטאת תמות דש"מ בעל מיגז גייז אלמא דאי מיגז גייז החטאת תמות ולא תקרב התם שאני שהיא נדרה בנזיר והיפר לה קודם שתביא קרבנותיה כיון שבאותה שעה גייז לנזירותה אינה מביאה החטאת שעכשיו אינה נזירה וכיצד תביא חטאת נזירות אבל בנטמאת קודם שהיפר לה שבאותה שעה היתה נזירה ודאי שתביא גם החטאת לכפרה על טומאת נזירות:

אבל מדברי רש"י נראה דחד דינא אית להו אלא דלעיל מיירי בחטא' בהמה דלמיתא אזלה אבל בעוף לא אשכחן דתיזיל למיתה דמשמע דלהכי יקרב. וקשה לי על דבריו כיון דאין צריכא כפרה למה יקרב. ועוד. דהא קא פריך ואלא מאי מיעקר עקר חטאת העוף נמי לא מייתי. ואיפשר לומר דדבריו הם על מה דמוקים אח"כ הא מני ר"א הקפר וכו' דצריך כפרה. ולהכי מביא חטאת העוף דחטאת בהמה לא תביא דהוה ליה כחטאת שמיתו בעליה דהיינו דלעיל דנדרה והיפר לה וכו' אע"ג דהיא ציערה עצמה ג"כ מיין ודאי דלא מחייבא קרבן גם לר"א הקפר כיון דהיפר לה בעלה. והוה ליה כחטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלא אבל בנטמאת דהוא חטאת העוף לא אזלא למיתה אע"ג דאינה מחייבה להביא קרבן וכן נראה מדבריו לעיל בד"ה ואית דגרסי וכו' וז"ל בסוף הדיבור משום דבחטא' בהמה גמרינן דתמות אבל בחטא' העוף לא גמרינן דתמות עכ"ל דאיירי לרמוז על כאן ומ"מ עדיין דבריו קשים כיון דלא מחייבא קרבן למה תביא חטאת חבל התוס' נתנו טעם לדבר משום דחטאת העוף בא על הספק כן נ"ל לפרש דבריו ודוחק ומה שנלע"ד כבר כתבתי דבנדרה והפר לה בעלה החטא' תמות דהיינו דדינא הוא שאין מביאה הקרבנות כיון דהפיר לה בעלה אע"ג דמיגז גייז אלא כיון דכבר הפרישה אותם החטאת תמות כדין חטאת שמתו בעליה ועולה ושלמים יקרבו בתורת נדבה ואין טעונין לחם כמו שמבוא' במתני' לקמן מדינים שלא יעשו כדין נזירות הטהרה אבל בנטמא' ואח"כ הפר לה בעלה חם אמרינן דמיגז גייז צריכא להביא כל קרבנות טומאה כיון דטומאה זו בימי נזירותה היא. וכן ראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' נזירות דין י"ח דפסק בנטמאת ואח"כ היפר לה בעלה דמביאה קרבנות טומאה דהוא ס"ל דבעל מיגז גייז וכמסק' דהכא ובנדרה בנזיר והפרישה קרבנותיה ואח"כ היפר לה בעלה דהחטאת תמות והעולה תקרב עולה והשלמים יקרבו שלמים דמשמע דהוא בתורת נדבה שהרי כתב אין טעונין לחם וכסתמא דמתני' ודו"ק:

ת"ש דתניא בהדיא וכו' ש"מ בעל מיגז גייז ע"כ ולפי זה הך ברייתא דנטמאת דהיא מוכרח ס"ל דבעל מיעקר עקר דאי בעל מיגז גייז תיתי נמי עולת העוף פליגא האי בריתא וק"ל:

ע"ב גמ' מר זוטרא וכו' כתב המפרש הא דמיבעיא לן וכו' אפי' למ"ד בעל מיגז גייז היינו דבעי וכו' לשון זה טעות וצ"ל הא ברייתא דמייתנן לה הכא אשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה וכו' לימפשט מינה דבעל מיגז גייז היינו דבעי רמי בר חמא בפ"ק דמס' נדרים ע"כ דהיינו דהשתא דמייתי הך ברייתא מפשטינן מנה בעיא דרמי בר חמא מדקתני חבירתה אסירא משמע דבעיקרא מתפיס. דאי אמרת דמיתתסא בציננא הויא לה כלאחר הפרה ושריא. ודחי ליה מי דמי וכו' דהיינו דודאי דלא דמו וליכא לימפשט מינה בעיא דרמי בר חמא דהכא טעמא דבעיקרא מיתפיס משום דבסופא ליכא שום נזירות דהיפר לה בעלה ומאי אתיא ליאתפוסי אם לא דבעיקרא אתיא ליאתפוסי. אבל בעיא דרמי בר חמא גם בצננא איכא ליאתפוסי דזבחי שלמים לאחר זריקת דמים מיקדש קדיש דאינו נאכל אלא לשני ימים ולילה אחד וכיון דאיכא ליאתפוסי גם בציננא להכי קא בעי אם בעיקרא קא מתפיס או בצננא דהיינו אם נאמר דבעיקרא קא מיתפיס וא"כ יהא