ידי דוד מ

דאית ליה דעולה לאו דורון היא והויא כחטאת. ואי לא הוה תני לה בהדיא הוה אמינא דמאי דנקט חטאת הוא הדין עולה דמאי שנא דכולהו חובה דנזיר נינהו להכי אצטריך תנא לומר דעולה לא לייתי ולפי לשון אחר שאמר המורה ההוכחה דרב חסדא היא עד דקאמר ומאי קסבר וכו' וכמו דפירש ליה אח"כ דאי מיגז גייז מכאן ולהבא לא מחייבא בנזירות אבל על מה שעבר צריך להביא קרבנות הצריכים וא"כ גם עולה לייתי אלא ודאי דמעקר עקר. ומאי דמייתא חטאת הוא משום דס"ל כרבי אלעזר הקפר וכו' וא"כ בדין דלייתי חטאת כיון דהשתא מיהא כבר ציערה עצמה מן היין אבל העולה דהיא לאו לכפר על שצערה עצמה אלא משום נזירות אתיא והרי זאת בעלה עקר לה הנדר בדין דלא מתייא משום איסור חולין בעזרה דשפיר מתניתא לדברי ר' ישמעאל דלרבנן ודאי לא אתיא דאי בעל מיעקר עקר גם אם ס"ל כר"א הקפר ולהכי מייתא חטאת משום דציערה עצמה מן היין. אמאי קתני ואינה מביאה עולת העוף דמשמע דאינה מביאה בכל גוונא משום חולין בעזרה ואמאי והרי רבנן סברי דעולה דורון בעלמא וא"כ מצי למייתי לה דלית בה חולין בעזרה הרי ודאי דר' ישמעאל היא והוכחה גמורה היא:

אלא דקשה לי כיון דטעמא דמביאה חטאת הוא משום דנזרה מן היין א"כ בנדרה ולא נטמאת צריכה להביא חטאת משום דגזרה מן היין ואמאי לקמן דף כ"ד קתני מתניתין דאינה מביא חטאת:

אח"כ ראיתי להתו' שנתן טעם לזה. יעו"ש ושפיר אבל לפירוש המורה שלא הזכיר מזה כלל קשה:

וי"ל אעפ"י שנזיר טהור נמי מקרי חוטא מ"מ כיון דכתביה רחמנא בנזיר טמא ששנא בחטא להכי באשה שהפר לה בעלה דעקריה לנדר מעיקרו לא חייבו למייתי חטאת. כי אם בשנטמאת דביה כתביה רחמנא:

וראיתי להרמב"ם בפ"ט מהל' נזירות דין יא' שכתב וז"ל האשה שנדרה בנזי' ונטמאת בתוך ימי גזירות ואח"כ שמע בעלה והפר לה הז' מביאה קרבן טומאה ע"כ משמע דכל הקרבנות מביאה דלא כהאי ברייתא ונראה משום דהוא ס"ל דבעל מיגז גייז ולהכי צריכה להביא כל קרבנות טומאה:

ולכאורה קשה שהוא שם דין ט' כתב שאשה שנדרה בנזיר והפרישה קרבנותי' ואח"כ הפר לה בעלה וכו' החטאת תמות. דאינו יכולה להקריבה ואמאי והרי משמע דאיירי באשה שגמרה ימי נזירותה והפרישה קרבנותיה אלא עדיין לא הקריבה שהוא יכול להפר לה כל שלא נזרק עליה א' מן הדמים וכיון שהוא ס"ל דבעל מיגז גייז שאינו עוקר הנדר מעיקרו היה לה להביא כל קרבנותיה מדין חיוב נזירות וכמו שאמרי הכא בש"ס אי קסבר בעל מיגז גייז עולת העוף נמי לייתי:

אבל אין זה כלום דאע"פי שהשלימה ימי נזירותה הרי עדיין אסורה בכל דקדוקי גזירות עד שתקריב קרבנותיה וכיון דהפר לה באותה שעה הרי פסק ממנה נזירות ואינה נקראת גזירה וכיצד תביא קרבנות נזירות והרי היא אינה גזירה אלא שקדושה חלה על הקרבנות בשעת הפרשה. והא דמייתי כל הקרבנות בנטמאת והפר לה בעלה הוא משום דהקרבנות באים על הטומאה שנטמ' ובאותה שעה הייתה חייבת קרבן טומאה ואהני מיגז דבעלה לשלא תמנה עוד נזירות אבל אי אמרינן מיעקר עקר אינה מחייבת קרבנ' טומאה כיון דהפר לה הדר למפרע שאינה נזירה ואינה חייבת על הטומאה וכן להדיא בש"ס לקמן דף כ"א ע"ב דקא בעי לימפשט מהאי דבעל מיגז גייז מדקתני החטאת תמות דאי ס"ד מיעקר עקר תיפוק לחולין אלא דקא דחי ליה דאימא מיעקר עקר וכו' אבל כיון דבמסקנא אוקים דמיגז גייז הדר ודאי דהאיך מתני' משום דמיגז גייז וכפשטא דמתניתין ולקמן אבאר יותר ודו"ק:

לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא יצא אלא אפי' נכנס עולין לו מן המנין פירו' עולין לו מן המנין דליחול עליה נזירו' טהרה דאי לא נטמא היה ראוי לעלות לו מן מנין טהרה:

תו' בד"ה אמר רב חסדא ר' ישמעאל וכו' אלמא עולת נזיר לאו דורון הוא וכפרה תלויה בה ע"כ. הנה ודאי דזה פשט הש"ס ומה שכתבו לעיל בד"ה ורבנן עולה לא בעיא וכו' דטעמא דר' ישמעאל אע"ג דעולה דורון היא כיון דאקדמיה קרא לוקדש ראשו וכו' אין הכוונה על עולה זו אלא אע"ג דבעלמא עולה דורון היא הכא כיון דאקדמיה קרא הוה ס"ד דלא חיילא עליה גזירות טהרה עד דמייתי לעולה נמי להכי אתא קרא דההוא לומר אע"פי שלא הביא עולתו והכוונה דהכא ודאי לא דורון הוא דיש בה כפרה נמי וזהו שאמר אח"כ דעיקר כפרה בחטאת. דהיינו אע"ג דהכא לא דורון הוא מ"מ עיקר כפרה בחטאת והכא קאמרי דעולה דהכא לאו דורון הוא כמו דעלמא דכפרה תלויה בה נמי אע"ג דלא דמיא לחטאת:

בא"ד וי"ל משום דבסמוך מוקמינן לה כר"א הקפר דבריכה כפרה על שהפרישה עצמה וכו' גם כאן בעלילה כל דהיא מביאה חטאת העוף ע"כ איכא לימדק ולמה ליה לטעמא משים דחטאת העוף בא על הספק והוא חייבת להביא חטאת משום דהוא בא על שציערה עצמה וא"כ גם בהיפר לה השתא מיהא דציערה עצמה מתחייבת להביא חטאת לכפר על שציערה עצמה מן היין:

וי"ל דס"ל התו' כיון דהפר לה בעלה ועקר הנדר מעיקרא הו"ל באדם דעלמא דאפי' ציער