ידי דוד לט

כתב דמביא קרבן אחר גם בנטמא בו ביום והלא היא פסק כר"א דאמר לא בו ביום וכו' אלא ודאי דר"א לא איירי בנטמא וחזר ונטמא דודאי דרבינו פסק כר"א כמו שכתב בפירוש המשנה וגם למה שכתב מר"ן בכ"מ דדברי רבינו כרבנן דלדברי הכל בעי מכ"ש. ואתי. שפיר שהרמב"ם ז"ל אית ליה כדעת רש"י ז"ל דיש חילוק לדעת ר"א בין טמא שנזר וטהור שנטמא ביום ראשון ובין נטמא וחזר ונטמא שלא אמר ר"א לא בו ביום וכו' בנטמא וחזר ונטמא כמו שפירשתי לדברי רש"י ז"ל דהרי רבנן אית להו גמי לא בו ביום בטהור שנזר שנטמא ואעפ"כ אית להו בנטמא וחזר ונטמא אפי' ביום שמיני לאחר הבאת קרבנותיו מביא קרבן אחר. אלא שלא ראיתי לשום אחד ממפרשי דברי רבינו ז"ל שנתעורר מזה שנראה שהם מפרשים דבריו דלא איירי אלא לענין לסתור דווקא אבל קרבן מביא כפשט דבריו במה שכתב אינו סותר אלא משלים עליהם אחר שיביא קרבנו וכן ראיתי להלח"מ שכתב וז"ל ומ"ש רבינו אלא משלים עליהם אחר שיביא קרבנו. נראה מדברי רבינו ז"ל דאית ליה דמביא קרבן טומאה אבל התוס' כתבו שם בעלה יו' דלר"א אינו מביא קרבן אלא מונה ז' ימים וכו' ע"כ. אבל ממ"ש נראה מדברי רבינו וכו' משמע דלא פשיטא ליה להדיא דהכי הוא דעת רבינו אלא נראה מדבריו דווקא דמשמע דיש לפרש דבריו באופן אחר ולא ידעתי כיצד אם לא בהגהת דבריו כמ"ש דצ"ל ואחר יביא קרבנו ודו"ק:

בשלמא לר"א אמר קרא וקדש את ראשו ביום ההוא אע"פי שלא הביא קרבנותיו ע"כ הנה מכאן מוכח להדיא כדברי רש"י דמיום הח' מונה דהאי דרשא קאמר לה לעיל לדברי רבי דס"ל דמיום הח' מונה דלר' יוסי בר' יהודא דס"ל דמיום השביעי מונה הוא משום דאם אינו ענין לשמיני תנהו ענין לשביעי והתו' הורגשו מזה ודחקו עצמם לפרש לשון הש"ס יעו"ש ולא ידעתי דאיך שייך לפרש כך דפירוש אע"פי שלא הביא קרבנותיו הוי פירושא אע"פי שלא הגיע יום הראוי קצת להביא קרבנותיו דהיינו יום ז' ע"כ והא ממה שאמר אח"כ הש"ס ורבנן ההוא אע"פי שלא הביא אשמו משמע להדיא דתרווייהו ביום אחד איירי אלא דלר"א אע"פי שלא הביא שום קרבן מקרבנותיו אפי' קרבן חטאת ולרבנן דווקא אם לא הביא אשמו הא חטאת מעכב מלמנות ודו"ק:

מאי טעמייהו דרבנן דתניא והזיר וכולי לכאורה קשה מאי קא בעי מאי טעמוי' דרבנן. והא קאמר טעמא ביום ההוא אע"פי שלא הביא. ונראה דהכוונה דמאן פליג לך אשם מחטאת כיוון דתרווייהו בעלמא מעכבי כפרה כחטאת כאשם א"כ כאשר בא מיעוטא תרווייהו אימעוט דלא מעכבי מלמנות ומשני דתניא והזיר וכו' ופי"רשי ז"ל לפיכך הקדים הכתוב והזיר להבאת אשמו לומ' לך אע"פי שלא הביא הזיר ע"כ לפי פירושו א"כ ההוא לא צריכא ולעיל קא דריש לה לרבנן:

ונ"ל לומר דאי לא כתיב ההוא הוה דרשינן כרבי ישמעאל אימתי והזיר בזמן שהביא להכי אתא ההוא דהוא משמע ביום ההוא אע"פי שלא הביא דאז דרשינן והזיר והביא אע"פי שלא הביא ולא כדדרש לה ר"יש. ומההוא לבד לא סגי דהוה אמינא גם בחטאת אע"פי שלא הביא להכי צריכא נמי והזיר והביא דהוא קאי באשם ומש"ה צריכי תרתי:

דף י"ט ע"א גמ' רבי ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה וכו' אימתי הזיר בזמן שהביא לכאורה קשה דא"כ למה צריך קרא דכיון דדריש ההוא אע"פי שלא הביא עולתו דמשמע דווקא עולתו שאינה מעכבת הכפרה הא אשמו דבעלמא מעכב הכפרה גם הכא נמי מעכב מלמנות הנזירות. וי"ל דאי לא כתיב והזיר והביא הוה מוקמינן מיעוטא דההוא אע"פי שלא הביא הוא אפי' לא הביא כל קרבנו' להכי כתיב והזיר והביא אימתי הזיר בזמן שמביא אשמו וכ"ש חטאתו:

ולהכי מוקמינן ההוא לעולתו דווקא וכי תימא דא"כ למה צריך ההוא. והא לא קפיד קרא אלא על אשמו דווקא לזה נמי י"ל דאי לא כתיב ההוא הוה אמינא כיון דעולה כתיבא בחד קרא עם החטאת והדר כתיב וכפר עליו וקדש ראשו לא חייל עליה נזירות טהרה עד דמייתי נמי לעולה להכי כתיב ההוא אע"פי שלא הביא עולתו דהשתא תרתי צריכי כן נ"ל:

מאן תנא להא דת"ר וכו' אמר רב חסדא רבי ישמעאל היא פיר"שי דאי לרבנן לא איצטריכא ליה לימתני עולת העוף וכו' ופשיטא שאינה צריכה להביא ע"כ לפי פירוש זה הוכחה דקא מוכח רב חסדא דרבי ישמעאל היא הוא משום דאי רבנן לא צריכא לימתני. ומאי דקאמר אח"כ מאי קסבר וכו' הש"ס הוא דקא בעי לה ולאו מדברי רב חסדא הוא ולפי זה יש להקשות דאמאי לא צריך לימתני לדברי רבנן דאע"ג דאמרי רבנן דהיא דורון בעלמא ולא מיעכבא מלמנות מ"מ לכתחלה בעי להביא וכיון שכן גם לרבנן אצטריך תנא לומר דלא צריכא להביא בכאן:

ואיפשר לומר דכיון דלרבנן היא דורון בעלמא ולא דמיא לחטאת א"כ כד הוה תני לן תנא מביאה חטאת העוף אנא ידענא דעולת העוף לא לייתי מדנקט חטאת דדוקא משמע דעולה דלא דמיא לחטאת לא לייתי וא"כ אמאי אצטריך לימתני לה אלא ודאי דר' ישמעאל הוא