ידי דוד לח

שמיני והלאה. ואח"כ בדין י"ב ביאר דאינו מונה עד שיביא חטאתו ומה דאמר רב חסדא אח"כ והא דתנן נזיר שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד מאן תנא ר' יוסי בר' יאודה היא אין הכוונה דלית ליה האי דינא כי אם ר' יוסי בר' יאודה דווקא אלא דדייק דלא אתיא כרבי דאי נטמא בשביעי לא אתי מאי דקתני טומאות הרבה דכולהו טומאה אריכתא. ואי בנטמא בשמיני הרי יצתה שעה שראויה להביא לקרבן אבל לרבנן בשמיני אתי להו האי דינא כיון דלא הביא קרבנותיו אלא דלא אתי להו לישנא דברייתא דקתני טומאות הרבה כמו דדייק על דברי רבי אם נטמא בשביעי אבל מ"מ האי דינא דברייתא בשמיני אתי לרבנן. ואע"ג דדיוקא דברייתא דקתני טומאות הרבה לא אתיא אלא כר' יוסי בר' יאודה וכיון שכן אע"פי שהרמב"ם ז"ל לא פסק כר' יוסי בר' יאודה דלמנות בשביעי פסק להאי דינא דמייתא דהוא אתי גם לרבנן היכא דלא הביא קרבנותיו עדיין כיון דהדין הוא גם לרבנן ומאי דנקט רבינו בלשונו טומאות הרבה הכוונה דטומא' מחולקות שבאו אחר התגלחת אע"ג דכטומאה אריכתא היא כן נ"ל לומר ודייק:

ע"ב גמ' מתחיל ומונה מיד דברי ק' א"ל פי"רשי מיד כיון שהגיע שמיני וכו' הנה לקמן דף נ"ד ע"א קאמר הש"ס איבעיא להו דקתני עד שיטהר בשביעי קאי וכו' ומני ר"א היא משמע דר"א ס"ל דמונה משביעי אלא דרש"י ז"ל שם מפרש דעביד הערב שמש בשביעי דהיינו שביעי ומיעל שמיני דאזל לשיטתיה בהכא דאינו מונה אלא משמיני והבעיא התם הוא דר"א ס"ל אע"פי שלא הביא קרבנותיו. אלא דאכתי קשה על האי פירושא והא ר"א ס"ל לעיל במתני' לא בו ביום וכו' ואם אינו מתחיל למנות אלא משמיני א"כ לא היה מתחייב קרבן טומאה והיאך אמר נטמא בשמיני וחזר ונטמא מביא קרבן על כל אחד ואחד. דמהאי דייקי התו' דלר"א דאמר מתחיל ומונה מיד הוא בשביעי. וגם על דברי התו' קשה דא"כ אמאי בנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי דאינו מביא אלא קרבן אחד קא מפרשי הטעם משום דעד שלא האיר השמיני שעה הראויה לקרבן נפטר בקרבן אחד על טמאות הרבה. דמשמע הוא לאו האי טעמא היה מביא קרבנות הרבה. והלא בלאו הכי כיון דליכא ב' ימים למניין נזירות טהרה אינו מביא קרבן טומאה. ועוד לעיל דאמר רב חסדא על הך מתניתין דקתני נזיר שנטמא טמאת הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד מאן תנא ר' יוסי בר' יהודא וכו' אמאי לא אוקמה גם אליבא דר"א ג"כ קשה דלדבריהם אתיא הך בעיא דלקמן שהבאתי לעיל דמה שאמר עד שיטהר בשביעי קאי דהוא שביעי ממש ודלא כפירוש רש"י וכיון שכן אמאי קאמר עד דעביד הערב שמש והלא למאן דס"ל דמונה מז' הוא מתחיל למנות מיד אחר מה שטבל דחל עליו נזירות טהרה שיום ז' הוא ממנין שלשים. וכמו שכתבו לעיל בד"ה ומשכחת טמאות הרבה וכו':

ונ"ל לומר דרש"י ס"ל דלא אמר ר"א לא בו ביום שאינו מביא קרבן טומאה עד שיעברו ב' ימים בטהרה אלא דווקא בטמא שנזר או בטהור שנזר אבל בזה שנטמא עוד אע"פי שהייתה הטומאה בראשון למנין נזירות טהרה מביא קרבן טומאה כיון דהוו ימים ראשונים של טומאה ראשונה ובודאי דסוגיא דלקמן הנז"ל מודה להדיא בדברי רש"י ז"ל דלר"א דאינו מונה נזירות טהרה אלא עד יום ח' מדקאמרי או דילמא בשמיני קאי ומאי עד שיטהר עד שיביא קרבנותיו ואם האמת הוא דר"א ס"ל דמתחיל למנות מז' אמאי קא אמרי או דילמא רבנן היה לו להסתפק או דילמא ר' דאמר עד יום שמיני ואע"פי שלא הביא קרבנותיו דהכי עדיף לימבעי אם בז' או בח' אלא ודאי דפשיטא להש"ס דר"א נמי בעי שמיני אלא דלא צריך עד שיביא קרבנותיו. ורבנן בעי עד שיביא קרבנותיו ועל זה קא מיבעיא ליה ודלא כהתוספות:

ועדיפא מזה ראיתי להרמב"ם ז"ל דמפרש להאי באמר ר"א לא בו ביום וכו' לאו לענין קרבן טומאה קאמר אלא לענין ליסתור דאם נטמא יום שחזר לבית הקברות והוא יום שטבל בשביעי או נזיר מתחלתו שנטמא ביום שנזר אינו סותר אותו היום אלא ישלים עליו המנין. דמשמע אבל קרבן טומאה מביא וכן כתב בחבורו פ"ו מהל' נזירות הל' ו' דלענין סתירה קאי קרא זה דוהימים הא' יפלו אבל קרבן טומאה דלא כהתוס' ודלא כרש"י נמי דמפרש לה לענין קרבן נמי וריהטא דסוגיא דש"ס אזלה כדברי הרמב"ם ז"ל דלענין סתירה קמיירי דווקא ולא לענין קרבן דלא נקטי בדבריהם אלא סותר או לא סותר אלא דאין משמע כן ממתניתין אלא דפליג ארבנן דאמרי בו ביום מביא קרבן טומאה אמר להו ר"א לא בו ביום מביא קרבן טומאה משום דאינו סותר ולהכי נקט הש"ס סותר. לכן נ"ל דכך צריך בדברי הרמב"ם ואחר יביא קרבנו שהוא קרבן טהרה דקרבן טומאה אינו מביא וס"ל דלא אמר ר"א אלא בטמא שנזר או בטהור שנזר ונטמא ביום א' וכדברי רש"י לפי מה שפירשתי דבריו. שהרי הוא פסק דאם נטמא אח"כ שהביא קרבנותיו ומשמע דאפי' ביום שמיני מביא קרבן אחר והוא ס"ל דבשמיני אחר שיביא קרבנותיו מתחיל למנות דנמצא דאפי' נטמא ביום טהרה מביא קרבן. ואם הוא הדין דמה שאמר ר"א לא בו ביום הוא קאי גם בנטמא וחזר ונטמא דאינו מביא קרבן כדברי התו' א"כ למה