ידי דוד לה

ע"ב גמ' ודילמא משום דקסבר מכאן ולהבא הוא מטמא כך גרים רש"י ז"ל והקושיא כך דהוא בא לסתור מה שרצה לומר מעיקרא דר' יוסי ס"ל מקצת היום ככלו אלא דטעמא הוא משום דמכאן ולהבא הוא מטמא וחזר להעמיד דבריו דטעמא הוא משום דמקצת היום ככלו ואמר ומי סבר ר' יוסי הכי והתניא וכו' דהיינו דמוכרח דלאו משום מכאן ולהבא הוא מטמא דהא ר' יוסי מטמא למפרע אלא מוכרח דטעמא הוא משום דמקצת היום ככלו דאז אפי' דס"ל דלמפרע הוא מטמא כיון דזה תלוי במניינא ואמרינן מקצת היום ככלו להכי פטורין מלעשות פסח שני זאת סברת הש"ס דאמר דהוא משום דס"ל ר' יוסי דמקצת היום ככלו וחזר ודחה לו הדוחה דאימא דטעמא הוא משום דמכאן ולהבא הוא מטמא ומה שמצינו שר' יוסי בהאיך ס"ל דלמפרע הוא מטמא הוא מדרבנן כך פירוש הסוגיא לדברי רש"י ז"ל שדבריו מבוארים להדיא כך:

וקשה לי על פירוש זה דא"כ מאי מכריח להאי סברא דאי ס"ד מדאורייתא אמאי פטורין מלעשות פסח שני כאילו לא ידע לה הש"ס מעיקרא והלא כל ראייתו דש"ס מזה כיון דר' יוסי ס"ל דמטמא למפרע מדאורייתא וקאמר דפטורין מלעשות פסח שני דודאי טעמא הוא משום דס"ל דמקצת היום ככלו דכל מדי דתלי במניינא לית לן למיחש דמטמא למפרע דתרי גווני נינהו ואם הדוחה לא ניחא ליה בהאי חילוקא דעביד הש"ס דס"ל דאם אמרינן דטעמא למפרע מדאורייתא גם במדי דמניינא נימא הכי משום דאיגלאי למפרע דבההוא שעתא דשחט טמאה הוי היה לו להדוחה לעשו' זה בדרך דחייה ולא לעשות לה בתורת ראיה דאמר הכי נמי מסתברא וכו':

אבל לדברי התו' דלא גרסי ודילמא אתי שפיר דלא עביד הש"ס חילוק בין מקצת היום ככלו למכאן ולהבא הוא מטמא דנראה דהכי גרסי אלמא דמכאן ולהבא הוא מטמא. ואח"כ קא פריך אדברי ר' יוסי אהדדי ואמר ומי סבר ר' יוסי הכי והתניא וכו' אלמא לא אמר מקצת היום ככלו וקושיא דר' יוסי אדר"י ותרץ לקושיא זו מאי למפרע מדרבנן ואמר הכי נמי מסתברא וכו' דמהאי ברייתא גופה מוכרח כך. וחזר ודחי דאימא לך טומאה דאוריית' תהום דזיבה התירו אבל מ"מ מה שאמר הש"ס מעיקרא רב כרבי יוסי קא מוקמא משום דיום שני ליהוי שמור ליום שאתמול וכמו שפירשו בד"ה אלמא וכו' שהדוחה לא עסיק אלא לדחות תירוץ דמדרבנן ולהכי קאמר הש"ס אח"כ ורבי יוסי מכדי סבר מקצת היום וכו' דהכי קא מוקים לה הש"ס לעיל אבל לפי פירוש רש"י ז"ל אצטריך משום דשינויי דחיקי וכו' כמו שפירוש שם יע"ש דנראה מה שאמר דקא משנינן דמכאן ולהבא מטמא שנויי דחיקי נינהו לאו דווקא דהאי שינוייא לא קם ליה אלא שינוייא דתהום דזיבה התירו דהאי שינוייא קם ליה ולהאי שינוייא לא שייך מה דקא מקשה הש"ס מכדי וכו' זבה גמורה דמייתא קרבן היכי משכחת לה וכו' דתהום דזיבה התירו כדי להיות פטורה מפסח שני אבל זבה דעלמא שייך בה ג' ימים דר' יוסי לא אמר בה מקצת היום ככלו שעל זה נמי הוא שאמר שינויי דחיקי ואי לא דמסתפינא אמינא דט"ס וצ"ל דהא דקא משנינן לעיל תהום דזיבה התירו שינויי דחיקי נינהו ודוק:

תו' בד"ה אלמא דיום שני זה וכו' וזו שכתוב בספר ודילמ' משום דקס' לא גרסינן ליה דאי לאו הכי מה מהני שאינו מטמא למפרע עכ"ל פי' דאי גרסינן להאי גירסא ודילמא וכו' דהיינו דמשום דאינו מטמא למפרע הוא דפטורה מלעשות פסח שני ולא משום דס"ל דמקצת היום ככלו דקא דחי להא דאמר דר' יוסי ס"ל מקצת היום ככלו מאי קושיא זו. דמאי מהני הא דמכאן ולהבא הוא מטמא ולא למפרע הרי ראייתה באותו יום סותרת יום השמור דליכא שימור ליום של אתמול אלא ודאי דלא גרסינן להאי גירסא דעיקר הוא משום דמקצת היום חשבינן ליה יום טהור דליהוי שימור ליום שאתמול וכאשר שחטו וזרק עליה בטהרה היה. ומקצתו אחר ראייתה חשבינן ליה יום טומאה. דליהוי יום של מחר שימור לו דס"ל דמקצת היום ככלו וגירסתם היא כמו שכתבתי בדיבור הקודם ודו"ק:

דף ט"ז ע"ב גמ' אפי' היה שם ל' יום אין עולין לו מן המנין וכו' פיר"שי כלומר אין עולין לכך שתהא חלה עליו אותו נזירות שקיבל כשנטמא ואין מביא קרבן טומאה ע"כ פירו' הא דאמר אין עולין לו מן המנין אין כמשמעות הלשון דודאי דאין עולין אלא דלא חשבינן אותה נזירות כמו שנטמא אח"כ בתוך טהרת נזירות דהוא מביא קרבן טומאה אלא אינו מביא קרבן טומאה. והנה משמע מדבריו אבל נזירות מיהא חלה עליו דאסור לשתות יין ובתגלחת וליטמא למתים וזה אינו לא כדברי ר' יוחנן לפי מה שפי' הוא ז"ל בדברי ר' יוחנן דמשמ' דגם לר' יוחנן אינו אסור עכשיו ומכ"ש דלא כדברי ר"ל. ועוד קשה לפי פירושו בדברי ר' יוחנן והא הוא קא מותיב לריש לקיש מי שהיה טמא ונזר אסור לגלח ולשתות יין ועוד לפי פירושו זה למה נקט תנא אפי' היה שם שלשים יום דשלשים מאי מהנו וגם לפי פירוש התוס' אכתי תקשה קושיא זו למה נקט תנא שלשים. וראיתי דסד"א דכיון דשהא ימים הראויים. לנזירות יביא קרבן טומאה אפ"ה אין עולין לו מן המנין ועיין מה שכתבתי לקמן בד"ה רבי יוחנן אמר וכו':