ידי דוד לד

משמע אחר המיתה הוה מפרשינן דבריו כמשה שנפטר בשבעה באדר שיום מותו ודאי לא נתעסק בצרכי גופו ולא שתה יין שהיה עוסק בצרכי נשמתו וכיון שאמר כך יש להסתפק אם לשון זה לשון נזירות או לא:

תו' בד"ה אמר כמשה בז' באדר וכו' וק"ק למ"ד נדרים ונדבות לא קריבין בבמה וכו' דקרבן נזיר נודר ונדב הוא ולא היה היתר גם בשילה וכן קשה מנזירות דאבשלום ע"כ גירסא זו אין לה שחר דלכ"ע דבר הנידר והנידב קרב בבמה ואי משום דאמר שם ר"ש אף ציבור לא הקריבו אלא פסחים וחובות שקבוע להם זמן דמשמע דליחיד אף הנידר והנידב. זה אינו דר"ש הכי קאמר אף ציבור עצמם לא הקריבו בגדול' יותר מיחיד בקטנה כמו שפירש שם רש"י דמוכח כך מהסוגיא וכן מדברי התוספו' שם נראה להדיא דדבר הנידר והנידב לכ"ע קרב בבמה ונ"ל שצריך ליגרוס הכי למ"ד דמנחות ונזירות לא קרבי בבמה וכו' ולא יכול להקריב קרבנהם דנזירות חובות נינהו ולא נידר ונידב הוא ולא היה היתר אלא עד שילה ע"כ דשם רבנן ור"ש ס"ל הכי עיין היטב בסוגיא ותמצא כך וגם מקשו מאבשלום דהוא היה נזיר והיאך הביא קרבנותיו אף אם תאמר דהוא עשה בבמה גדולה דהיא גוב וגבעון דהתם משמע דגם בבמה גדולה אינו יכול להביא:

ושם בזבחים דף קי"ז ע"ב התו' בד"ה הקשו קושיא זו של אבשלום בד"ה מחלוקת בעולה וכו' והניחו בתימה אבל בתמורה דף י"ד ע"ב ד"ה סמי דמתרצי תמיהה זו יעו"ש:

דף ט"ו ע"א גמ' לאחר ע' סותר פיר"שי אבל אם נולד לו לאחר ע' דלא מייתרי להו שלשים דלית בהו גידול שער וכו' ואח"כ מונה מאה שלו וכו'. הנה משמע דיחזור למנות מאה יום וקאמר טעמא משום דכיון דמגלח בנתיים לא חדא נזירות אריכת' היא דהכי משמע מדבריו מדקא יהיב טעמא לנזירות מועטת משום דלא מגלח בנתים כחדא נזירות אריכא היא דמשמע אבל בזה דמגלח לא נזירות אריכא ולהכי מונה מאה. ודבריו אלו קשים אצלי דאין התגלחת סותר הכל אלא דווק' בנטמ' במת דהתגלחת מעכב כדי גידול שער אבל לסתור הקודמין לא ליסתור. ותדע דהא בבעיא דרב דלעיל בצד שני כיון דאית ליה גידול שער לבסוף חיילי ופירש שם רש"י ז"ל הילכך מתחיל מעכשיו ומונה כ' יום ואח"כ מונה ל' יום ואח"כ מונה פ' יום כדי להשלים נזירות ראשונה ע"כ משמע דאע"ג דמגלח משום נזירות דלאחר כ' אעפ"כ כ' יום הראשונים לא יסתור אותם וישלים עליהם. ואין לומר דהתם נמי לא ליגלח אלא תגלחת אחת לבסוף והבעיא היא כיון דאית ליד חשיבות דגידול שער אע"ג דלא מיגלח. דאי זה משמעות דברי רש"י מדפי' אח"כ בד"ה ותיבעי לך נזירות מועטת וכו' או דילמא לאלתר חיילין ומגלח אחת על כולן משמע אדפירש כאן ומגלח חת על כולן משמע דבנזירות מרובה מגלח לאחר נזירות בנו. ועוד דמדבריו כאן משמע הא דלא מגלח בנתיים דווקא בנזירות מועטת אבל כל שהוא נזירות מרובה מגלח בנתיים. ומכ"ש דהדבר מפור' לקמן דף מ"ד דהתגלחת אינה סותרת אלא שלשים דהוא באף בנזירות מרובה וכמו שפירש שם רש"י ז"ל. ועלה בדעתי לומר שמ"ש רש"י סותר את הכל הכוונה דמה שמנה יותר על ע' וכן מ"ש אח"כ ואח"כ מונה מאה שלו הכוונה לתשלום מאה שלו אלא שראיתי להתי"ט שהבין בדברי רש"י שסותר הכל:

שם איתגורי מתגר פיר"שי דעולה לו לכאן ולכאן שאינו צריך להשלים אלא למאה בלבד ועוד שנזירות של בנו מתחיל מבו ביום צריכה למימר דלא הפסיד כלום ע"כ. משמע מזה כיון שעולה לו לכאן ולכאן הוא שאינו צריך להשלים אלא למאה בלבד אבל אם היה שאינו עולה לכאן ולכאן היה סותר הכל ואמאי אף אם עולה לנזירותו דווקא ולמחר ביום ע"א מונה לנזירות בנו הרי עד מאה איכא שלשים יום דגידול שעא:

ונראה לי דהכוונה כיון דיום ע' עולה גם לנזירות בנו א"כ מה שצריך להשלים מה שמנה בעד בנו הוא הוא מה שחסר לו מן המאה שלו וצריך להשלימו וכיון דעולה לכאן ולכאן הרי הרויח יום א' בהשלמת המאה שלו שאינו מונה אלא כ"ט יום כמ"ש רש"י ז"ל בדיבור הקודם:

ת"ש מסיפא אחר שבעים סותר ע' פיר"ש ואי איתא כדקאמרת אמאי סותר כיון דמתחיל למנות מבו ביום לבנו ויום ל' דבנו עולה לכאן ולכאן אכתי פשו להו ל' יום בדי גידול שער ע"כ. קשה לי על דבריו אלו דלמה צריך לומר דיום שלשים דבנו עולים לכאן דאע"פי שאינן עולין לכאן ולכאן כיון דיום ל' דבן כלים ביום ק' הרי איכא גידול שער וכמו שכתבו התו'. ואיפשר לומר דהכוונה דיום ל' דבנו הם בתוך המנין שלו חשיבי כיון דמתחיל למנות מבו ביום ואע"פי שלא נשאר לו הו אממנינו כי אם כ"ט דלית בהו גידול שיער אותו יום עולה לבן שהוא ל' ועולה לאו שמקרי יום ל' כיון דהוא לבן יום ל' הוא ובאמצע נזירתו הוא גם לאב עצמו מקרי שנותרו מנזירתו ל' יום כדי גידול שער.