ידי דוד לב

ומוכרח לומר דהכוונה דאז לא מפרשי לה כפשטא דהוא מפרש לה עכשיו אלא באופן אחר ועיין במה דמפרשי לה התוספות ועוד ראיתי פירוש' אחרים דאתו לפי מה דמפרשינן דאינו מגלח בנזירות בנו ועיין במה שפיר"שי ז"ל לקמן וק"ל אלא מדקא מיפלגי לקמן ר' יוחנן ור"ל בנטמא בימי בנו דר' יוחנן אמר סותר חדא נזירות אריכתא היא משמע משום דלא מגלא בנתיים. וכמו שפיר"שי והתו' ז"ל דכיון דלא מגלח בנתיים מקרי נזירות אריכתא. ויש לישב דכיון דפסק נזירותו באמצע ומנה את של בנו ונטמא דעדיין לא השלים של נזירותו ג"כ מקרי נזירות אריכתא כיון דליכא תגלחת בנתיים וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות נזירות שאע"ג שהוא ס"ל כפירוש המורה כתב וז"ל פוסק נזירות שלו ומונה את של בנו ואח"כ חוזר ומשלים את שלו והרי שתיהן כנזירות אחת לפיכך אם נטמא וכו' דהיינו כיון שהוא בתוך מניינו הרי הוא כנזירות אחת וכמ"ש. ואגב ראיתי להקשות על דברי מר"ן בכ"מ במה שיישב לדעת רבינו על מה שהשיג עליו הראב"ד ז"ל וכתב אחר שכתבתי זה מצאתי שכך פירשו התוספות. דמהיכן משמע מדברי התו' כדברי רבינו דהתו' מפרשי למתני' בנזירות סתם שהוא ל' יום ומפרשי דמה שאמר רבי יוחנן חדא נזירות אריכתא שהרי אינו מגלח אלא אחר שישלים שלו ושל בכו ועל זה אמרו שודאי אם נטמא בימי השלמה שלו אינו סותר אלא אותו שלו ולא של בנו דהם איירי לומר שלא יסתור של בנו אע"ג שלא גלח על של בנו אבל על שלו נראה שיסתור בין בתחילה בין בסוף אבל אין זה נמי כדברי הראב"ד דהוא איירי בשגלח לנזירות בנו ואיפשר לדבריהם דאם הייתה נזירות מרובה דגילח לנזירות בנו דאינו סותר למה שמנה בראשונה ומ"מ אין בדבריהם הכריח לפירוש רבינו כמו שכתב מצאתי שכך פירשו בתוספות שלא דברו בזה התוספות כמ"ש. ואיפשר לומר דדייק דברי התו' שכתבו אינו סותר אלא אותו שלו דמשמע אותו השלמה אע"ג שלא גלח ומכ"ש הכא שגלח על של בנו דהוא מפסיק ומ"ש ולא של בנו לאו דווקא אלא מן בנו ולמעלה:

בעי רבא אמר הריני נזיר וכו' ותבעי לך נזירות מועטת וכו' פיר"שי כגון דאמר הריני נזיר לאחר כ' יום וכו' או דילמא לאלתר חיילין מגלח אחד על כולן לכאורה קשה דמאי מקשה ותיבעי לך נזירות מועטת כיון דצד שני שעשה בבעיא הוא או דילמא כיון דאית ליה גידול שער לבסוף חיילא משמע דלא נסתפ' דלימא דחיילי אלא משום דאית ליה גידול שער לבסוף משום דס"ל דעכ"פ בעי דליגלח אחר נזירות דלאחר כ' יום כמו שאמר הריני נזיר ונזיר שצריך לגלח בין זו לזו אבל בנזירות מועטת כיון דהוא מגלח לא פשו ל' יום ולא חיילא וליכא ספיקא קמיה. ונ"ל דלפי פירושו במתניתין דאינו מגליח בנתיים דקתני מניח את שלו ומונ' את של בנו ואח"כ משלים את שלו ואע"ג דלא מייתרי משלו אלא עשרה א"כ מאי דבעי או דילמא כיון דאית ליה גידול שער לבסוף חיילי עלא פריך אמאי נקט בהאי גוונא דמשמע משום דמגלח ואיכא אח"כ גידול שער ואמאי גם בנזירות מועטת תבעי לך נמי דמגלח אחת על כולן ומהני כמו בנזירות מרובה דמגלח דפשו ליה שיעור גידול שער או דילמא כיון דל' בכ' לא שלמי לא חיילי. דהוא צד ראשון אשר ממנו הוא מסתפק. והשיב לו חדה מגו חדה קא מיבעיא ליה וכו' דהיינו דאע"ג דאיפשר דלא ליגלח מ"מ כיון דעשרה ימים דמייתרי לית בהו שיעור גילוח אע"ג דלא ליגלח בהשליות נזירות שנייה מ"מ לית בהו שיעור נזירות דהא באה נזירות שנייה והפסיק לראשונה ולא מייתרי אלא עשרה דלית בהו שיעור גידול שער אע"ג דלא גילח שזה שאמר את"ל נזירות מועטת וכו' ואתי שפיר דלא תיפשוט ממתני' כמו שכתב רש"י ז"ל בד"ה לא סלקין ליה הלין עשרה וכו'. אבל לפי פירוש המורה שכתוב בגיליון דמתני' איירי בנזירות מרובה דבעי ליגלח א"כ מאי קא פריך ותיבעי לך נזירו' מועטת הא ודאי לא הוי נזירות כלל כמו שכתוב בגיליון בפירוש דבודאי לא תחול הבעיא כי אם בנזירות מרובה דאית ליה גידול שער לבסוף:

ונ"ל דהכא שאני שאמר מעכשיו דמשמע דהוא מקבל הנזירות מעכשיו ואם בשביל דלא נשאר אחר תגלחת נזירות שלאחר כ' יום אלא עשרה ימים ולית בהוא גידל שער ימנה ימים יתירים ומגלח והבעיא היא אם אמרינן דלא חייש להפסקת נזירו' אע"ג דבעי ליממני יומין יתירין או דילמא כיון דבעשרה יומין לא סליק ליה נזירות ובעי ליממני יומין יתירין ודאי כוונתו במה שאמר מעכשיו הוא מעכשיו מקבל כאשר יגמור הנזירות של אחר כ' יום הוא יהיה נזיר אח"כ ל' יום והשיב לו חדא מגו חדא קא מבעיא ליה וכו' את"ל וכו' דודאי אמרינן דבנזירות מועטת חייש להפסקה כיון דבעי לימני יומין יתירין משום דעשרה יומי לית בהו גידל שער אבל אכתי מיבעי ליה לנזירות מרובה דפשו ליה כדי גדול שער אם נאמר דלא חייש להפסקה בכי האי גוונא או דילמא דגם בזה אין רצונו להפסיק. וכוונתו במה שאמר מעכשיו הוא מעכשיו מקבל נזירות מאה יום לאחר גמר נזירות של אחר כ' יום:

וראיתי להרמב"ם בפ"ד מהל' נזירות שכתב בדין נזירות מועטת זו שמונה לנזירות שמעכשיו ל' יום. ומגלח וחוזר ומונה הגזירות שנדר לאחר עשרים ומגלח וכו' ודבריו קשים לכאורה כיון שהיא נראה שמפרש כמו פירוש