ידי דוד כט

דהיינו דקא מפרש לדבריו א' וכמ"ש על פירוש הש"ס:

בד"ה בת טומטום ואנדרוגינוס אינו נזיר וכו' ור"ש לא פליג אהא דנולד לו בת טומטום וכו' דליכא לספוקי דכשאמר כשיהיה לי בן ודאי לא היה דעתו אלא לבן ודאי ולא לטומטום. פי' דלכאורה כיון דר"ש ס"ל ספק נזירות להחמיר וא"כ היה לו להחמיר בילדה טומטום דשמא בן הוא כמו שנדר לזה אמרו דר"ש לא פליג בזה משום דליכא ספיקא בהאי שכשיאמר אדם לכשיולד לי בן אין דעתו אלא לבן ודאי ולא לטומטום וק"ל:

דף י"ג ע"א גמ' בעא מיניה ר' אבא מרב הונא וכו' ואלא אליבא דר' יהודא דאמר ספק נזירות להקל וכו' מאי נפקא מינה לגיזתו ולעבוד בו פירשי ז"ל מי אמרינן כיון שהפרישו בשעת הפילה ולא חיילא עליה נזירות כלל לא הוי קדוש כלל וכו' והכי קא מבעיא לי אי אמרת משעה שהפריש תחלה כשהפילה הוה ליה קדוש וכו' אלא משעת שחזרה וילדה הוה ליה מותר בגיזה ובעבודה מאי תיקו ע"כ:

קשה לי על פירוש זה דמאי קא מבעיא ליה כיון דבשעת הפרשה לא היה חייב נזירות מהיכא תיתי שיהיה קדוש ואם משום כיון דאח"כ נתחייב אמרינן דליקדש אע"ג דבאותה שעה היה פטור. אמאי נקט האי בעייא בהאי דהפילה וחזרה וילדה לינקט בדעלמ' על אחד שהפריש קרבן ובאותה שעה פטור ואח"כ נתחייב אם קדוש מאותה שעה או לא. ומכ"ש דפשיטא לע"ד דבכי האי גוונא אינו קדוש כיון דבאותה שעה פטור:

ונראה דלהכי פירשו התו' דאיירי שילדה מאותו הריון וכו' דפשיט להו דאם היה דילדה מהריון אחר דאינו כלום כיון דבאותה שעה פטור מקרבן זו. דפשיטא להו דגם שתחשוב זה הוא כמו שאמר הריני נזיר כשיהיה דבר זה והפריש קרבן מעכשיו כשיהיה דבר זה והיה דבר זה אינו קדוש הקרבן כיון שבאותה שעה לא חייב בו:

ואיפשר לומר לדעת רש"י ז"ל כיון דהוא הפרישו בשעה שילדה אשתו זה הנפל שהו' היה בדעתו שהיא לידה גמור' אלא שאח"כ מת בתוך שלשים יום שהוא מקרי נפל וזהו שכתב כיון שהפרישו בשעה שהפילה דהיינו בשעת לידת נפל זה אע"פי שלא חיילא עליה נזירות באותה שעה מ"מ כיון שאח"כ ילדה וזה הופרש לשם ולד כמו שנדר תפסה ביה קדושת קרבן מאותה שעה אע"ג שבאותה שעה היה פטור וזה אחד מצדדי הבעיא והצד שני' או נימא כיון דלא חיילא עליה נזירות אלא משעה שחזרה וילדה לא קדוש מאותה שעה ומותר בגיזה ועבודה:

ואח"כ ראיתי להמש"ל ז"ל שנכנס בזה. ומה שנלע"ד כתבתי ונראה לי דדברי הרמב"ם ז"ל הם כמו שפירש' לדברי רש"י ז"ל ומה שכתב והפריש קרבן והפילה אשתו הכוונה שבשעה שילדה הפריש קרבן ואח"כ הפילה אשתו דהיינו שמת הולד בתוך שלשים שאגלאי מלתא שהפילה אשתו ולא לידה מקריא דמפרש הבעיא כמו שפירשתי לדברי רש"י ז"ל ודו"ק:

בעא מינה בן רחומאי מאביי וכו' מהו אדיבוריה משמע או אגופיה משמע וכו' ואמר ואני מהו אנפשיה קאמר וכו' מי אמרינן שלא בפניו אנפשיה קאמר וכו' תיקו:

הנה מדברי רש"י מבואר להדיא דמה דקאמר הש"ס אגופיה משמע הוא מה דאמר אח"כ אנפשיה קאמר. ומה שאמר הש"ס אח"כ רחימנא ליה כוותך הוא אדיבוריה דקאמר הש"ש מעיקרא אלא דקא מתרץ לדברי הש"ס דלמה לא מבעיא ליה בהאי לישנא דרחימנא ליה כוותך בחלוקא דועלי משום דלאו לישנא מתרצת הירא דילמא ועלי לאוהבו כמותך אבל בין אגופיה. ובין אנפשיה לא דייק דמשמע ליה הכל לשון אחד הוא ולפי פירוש זה מה שאמר הש"ס את"ל מגופיה משמע אמר הריני נזיר לכשיהא לי בן ושמע חבירו וחמר ואני מהו אנפשיה קאמר או דילמ' ה"ק רחימנא ליה כוותך דהיינו דבשלמא כשאמר ועלי יפה משתמע אגופיה דהכי משתמע ועלי נמי להיות נזיר כשיהיה לי בן אבל בשאמר ואני אכתי יש להסתפק דילמא אדיבוריה דחבריה קאי כאילו אמר ואני רחימנא ליה כוותך דזה שקול יותר ממה שאמר ועלי דועלי לא שייך למימר דועלי להיות רחימנא ליה כוותך וכיון שכן מה שאמר אח"כ ואת"ל כל באנפיה כסיפא ליה מילתא הוא דווקא בשאמר ואני חבל בשאמר ועלי לא אי איפשר לומר עוד כל באנפיה כסיפא ליה מילתא משום דלא שייך לומר ועלי רחימנא לך כוותך וכיון שכן קשה לי על דברי רש"י שפירש' ואת"ל כל בחנפיה בין אמר ועלי בין אמר ואני כסיפא ליה וכו'. והלא אם אמר ועלי לא שייך ביה לומר רחימנא ליה כוותך:

ונראה שרש"י ז"ל דייק מה שאמר כל באנפיה וכו' דמשמעות כל הוא בכל גוונא בין אמר ואני בין אמר ועלי ואע"ג דבצד ועלי לא שייך למימר רחימנא ליה כוותך הכי מפרשינן דבוריה ועלי להיות נזיר כשיהיה לך בן כמו דנקט בתחלת הבעיא. אבל לא ידעתי דאיך שייך לומר כך כיון דאמר את"ל אגופיה משמע היאך אמר עוד כל באנפיה כסיפא ליה מילתא ואדיבור' משמע אפילו אם נאמר דלדעת רש"י ז"ל כל את"ל לאו פישוט הוא מ"מ משמע דעדיף הוא אגופיה משמע אע"ג דהוא באנפיה דאל"כ לא ליפסוק ולומר אגופיה משמע כיון דהוא באנפיה. ואם כונתו