ידי דוד כח

איניש שליח במלתא דקיימא קמיה בלא איסורא אבל במלתא דלא קיימא קמיה כגון זו דבההיא שעתא דקא משוי שליח להאי הוה מנסבא לגברא לא משוי איניש שליח ע"כ פירוש כיון דבאותה שעה הייתה אסורה כאילו לא היתה בעולם קמיה ולהאי לא מסיק אדעתיה למשוי שליח ועל זה קא פריך תנן הריני נזיר וכו' אלא קדמאה מי איכא בתראה קמיה וכיון דליתהו קמיה לא אסיק דעתיה לקבולי עליה כמו התם דלא מסיק דעתיה במאי דליתיה קמיה לשווי שליח אלא הכי קאמר אי משכחנא וכו' ומשני אמרי לא משוי איניש שליח אלא במלתא דמצי עביד השתא וכו' דהיינו דלעולם מסיק איניש דעתיה במאי דלא קאים קמיה דלא כמו דס"ד וטעמא הוא במלת' דלא מצי עביד השתא כגון אשה דהייתה נשואה לא משוי שליח כיון דהוא גופיה לא יכיל לימעבד השתא אבל גבי נזיר יכול למעבד השתא דימצא נזיר להביא עליו קרבנותיו ואע"ג דליתיה קמיה:

תו' בד"ה אסור בכל הנשים וא"ת וכ"ע יאסרו לישא נשים דשמא זאת היא שנתקדשה על ידי שליח ע"כ פי' דאיירי בששליח מת דאם לאו הכי ישאלו השליח למי קדש:

בא"ד וי"ל דלא אמרינן קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא כשהאיסור ניכר לעצמו וכו' פי' כגון דהיה האיסור שלא נתערב וההתר ניכר לעצמו בזה אם פירש אחד מהם ולא ידעינן אם מן האיסור או מן ההתר אמרינן דכל דפריש מרובא פריש ואם קבוע במחצה על מחצה דמי אבל אם האיסור הוא נתערב דלא ידעינן ליה כגון הכא דלא ידעינן לקרובות מי הם והם מעורבין עם נשים דעלמא לא אמרינן בהו כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי:

בד"ה קן סתומה וכו' ומ"ה נקט סתומה וכו' ולהכי קיצר בלשונו ואמר דפרח אחד מהם עכ"ל פי' דלא נקט מפורשת ואיירי בשהכיר הגוזל אשר פרח אם הוא עולה או חטאת וק"ל:

בד"ה ואילו שאר קינין וכו' וי"ל דמשמע ליה וכו' ולומר שזה פרח מקן ראשון והוקובע לזיבות ראשון עכ"ל קשה לי על זה כיון דהקושיא היא דווקא ממנו לא הוה ליה להש"ס. למנקט ואילו שאר קנין בעלמא וכך הוה ליה למנקט שאר קינין לדידיה מתקנן וכו':

ע"ב גמ' ת"ש האומר לאפוטרופוס שלו וכו' קס"ד כי אמר ר' יאשיה אליבא דרבנן לא מצי מיפר ע"כ הא דקס"ד דכי אמר ר' יאשיה הוא אליבא דרבנן הוא משום דאי כר"א ס"ל ליפר לה איהו ולמה משוי שליח אלא דצריך לדעת דאיך שייך לומר דר' יאשיה כרבנן ס"ל והא טעמיה דר' יאשיה הוא משום דכתיב אשה יקמינו ואישה יפירנו למעוטי שליח דבעינן הוא המיפיר ומשמע על האי גוונא דכל נדרים שתדיר מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני איירי הא דקאמר ח"ל אישה יקימנו ואישה יפירנו ולא שלוחו. דמשמע אבל הוא יכול להפיר:

ונראה דאע"ג דהכי משמע מ"מ כיון דמשוי אפוטרו' משמע דאיהו אינו יכול להפיר. דזהו קס"ד כמ"ש. ומשום זה יפרש דמה שאמר ר' יאשיה טעמא דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו דהיינו דבא הכתוב לומר דאע"ג דבכל מקום שלוחו של אדם כמותו בדין הפרה קפיד קרא דבעי שיהא הוא המפיר אע"ג שהוא עומד שם דהיה יכול להפיר אינו יכול למנות שליח להפיר וכיון שכן אינו יכול למנות שליח עכשיו שהוא הולך ור' יוחנן ס"ל דבכל התורה כלה שלוחו של אדם כמותו והכא נמי אפוטרופוס מצי מיפיר כיון שהוא עומד בשעה שנדרה ושמע אבל הבעל לא מצי לומר עכשיו יהיו מופרין כיון דאכתי לא נדרה אשתו ומר' יונתן הוה מותיב להדיא. אלא דניחא ליה לאותובי גם לר' יאשיה וכמ"ש התו':

אמר רבא הכל מודים כל היכא דאמר חצי קרבנו' נזיר עלי חצי קרבן מייתי וכו' וכי פליגי בלישנא דמתניתין פליגי וכו' ורבנן סברי נדר ופתחו עמו הוא ע"כ דהיינו דר"מ סבר דכי אמר הרי עלי לגלח הוא משמע תגלחת שלמה וכי אמר חצי נזיר דמשמע חצי קרבנותיו הרי הדר מדבריו ותפוס לשון ראשון ורבנן סברי נדר ופתחו. עמו דהיינו דלא הדר מדבריו א' אלא קא מפרש, מה שאמר לגלח הוא חצי נזיר וכיון שכן אם אמר חצי קרבנות עלי דלשון א' פתח בחצי קרבנות גם ר"מ מודה דחצי קרבן הוא דמייתי והכא דאמר קרבנות חצי נזיר עלי גם רבנן מודו דכוליה קרבן בעי אתויי דקרבנות משמע כוליה קרבן ולא שייך למימר דנדר ופתחו עמו דהוא מפרש קרבנות דקאמר הוא על חצי נזיר דקרבנות משמע, אכוליה קרבן ואם היה נזירות דפלגא היה קאי קרבנות כוליה קרבן דפלגא. אבל לא אשכחן נזירות דפלגא ולהכי יתחייב בכוליה קרבן דנזיר:

תו' בדה ושמע חבירו ואמר ואני בכדי נקט דהא בראשון נמי פליגי ע"כ אבל ללא' דכתב רש"י ז"ל צריך הוא יע"ש וקי"ל:

בד"ה כי פליגי בלישנא דמתני' וכו' אבל משמע להו במתני' דלישנא דחצי קאי עלי וכמו שאמר חצי קרבנות נזיר עלי ע"כ פירוש דלישנא דמתני' ודאי דחצי דקאמר לא קאי על נזיר שהוא ישמע חצי נזירות. אלא קאי אעלי דהיינו מקבל החצי ממה שיתחייב הנזיר כקרבנותיו וכאילו אמר חצי קרבנות נזיר עלי אלא דר' מאיר סבר כיון דאמר בתחלה הרי עלי לגלח משמע תגלח' שלמה וכי אמר חצי הוא והדר ביה ולאו כלו' דתפוס לשון ראשון ורבנן ס"ל דנדר ופתחו עמו