ידי דוד כז

יודע הייתי שהנזיר אסור בכל אלו אבל היה בדעתו שמותר לי לשתות אני היין וכו' הרי זה אינו נזיר מפני שאלו בכלל נדרי שגגות שאינם צריכין שאלה לחכם כמו שביארנו ע"כ:

והכוונה. שאע"ג שאם אמר להדיא חוץ מן היין שהוא נזיר ה"מ דלא אניס בקבלת היין דהיינו שלא סבר שמותר לו מפני שאינו יכול לחיות וכו' אבל הכא שהיה בלבו סובר שמותר לו לשתות ומפני זה הוא שנדר הא לאו הכי לא היה נודר מקרי נדרי שגגות וכמ"ש ולא דמי לרישא יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין דאוקימנא לה לעיל שאמר ואילו הייתי יודע כן לא הייתי נודר דהתם שאני שלא הייתה כוונתו אל היין שלא ידע שנזירות ג"כ מן היין וכיון שנדר באחד מן הנזירות הרי נתפס אבל הכא יודע שהנזירו' ג"כ מן היין וסבר שיתירו לו לשתות בשביל שאינו יכול לחיות ששגג בזה והוה ליה נדרי שגגות:

ע"ב גמ' אם היו פקחין מגלחין זה את זה פי' דקמ"לן דאע"ג דקדמאה כי אמר כך לא הוה בתראה קמיה אפ"ה מגלחין זה את זה משום דהכי קאמר אי משכחת דהוי נזיר אגלחיה וכמו שאמר בש"ס לקמן:

שם מינה מדקאמר ועלי לגלח ש"מ ואני על תחלת דיבורא משמע פירוש דאם ההפך ליתני ואני והריני נזיר וק"ל:

אימא לך ואני אכוליה וכו' ועלי בהא מלתא פיר"שי איהו ודאי לא אצטריך אלא פרושי קא מפרש למילתא דמשמע כמו דאמר עלי בהא מלתא ע"כ והא דלא אמר מלתא דנזירות כיון דבא לפרש משום דבמלת ואני הוא מפורש להדיא הנזירות דהכי משמע ואני כמותך שאהיה נזיר:

ואילו קן מפורשת דף י"ב ע"א גמ' אין לו תקנה וכו' פיר"שי ז"ל לפי שאין יודע איזו לחטא' ואיזו לעולה ע"כ פירוש וכיון דדין עולה היא נעשית למעלה מחוט הסיקרא והחטאת למטה אי איפשר ליקח גוזל לשני שהרי אינו יודע מי הוא הנשאר כדי להקריבו כדינו וק"ל:

ואילו שאר קינין בעלמא מי תקנן וכו' פיר"שי ז"ל לכל מאי דמייתי קינין היינו האי דפרח לפלוגי אתמול ונמצא מתכפר בקרבן חבירו ע"כ פירוש אבל לו עצמו ליכא שום חששא דאפילו היה זה שפרח אתמול כיון דלא קרא לו שם הרי עכשיו הוא קורא לו שם עם זוגו שמקריב לשם חובתו אבל לחובה אחרת לאדם זה גם בו איכא חששא שמא זו הוא שפרח והיה קדוש לדבר אחר ואינו מועיל לכפרה זו ור"שי ז"ל דנקט באחרים לאו דווקא וה"ה בהוא עצמו לחובה אחרת ודו"ק:

אמר ליה קאמינא אנא אשה דלא ניידא ואמרת לי את איסורא דנייד הנה רש"י ז"ל ממה שכתב בד"ה וכי תימא וכו נרא"ה להדיא דמפרש דהא דקאמר קאמינא אנא אשה דלא ניידא קאי אאשה דקדש המשלח ולא אשליח ומשמע דר' יוחנן דאמר אסור בכל הנשים שבעולם אפי' אם קדש כבר מדקאמר וכי תימא הכא נמי נייד אמור בשוקא אשכח וקדיש. ואתי שפיר דהוי דומיא דקן סתומא דקא פריך מינה ואלו קן מפורשת וכו' דעל מה שפרח קאי כנגדו הכא באשה שקדש הבעל המשלח שמא קרובת האשה שקדש השליח:

והשתא הוא דומה לדעלמא דהאיסור הוא כבר אסור ובשביל להתיר אחרים דלא ידענו אם הוא האיסור אמרינן דבדבר דנייד כל דפריש מרובא פריש ולפי ריהטא דש"ס דיש לפרש דקאי אאשה שקדש השלי' ואתי שפיר שהאיסור הוקבע ואנו כדי לאסור אחרים אמרינן דאשה לא ניידא והיא קבועה בביתה הילכך חשובה בין כל הנשים שבעולם כמחצה על מחצה דמי וכל אשה שהוא רוצה לקדש הבעל לא אמרינן בה כל דפריש מרובא פריש שאינם קרובות כיון דהאוסר קבוע הוה ליה כמחצה על מחצה ואלו קדש כל חצי נשים שבעולם ודאי שאינו יכול לקדש שום אשה בעולם משום ספק קרובות. כיון שהוא מחצה על מחצה ואתי שפיר ג"כ דקאמר וכי תימא הכי נמי נייד אימור בשוקא אשכח וקדיש דהיינו שבשעה שקדש השליח היה האיסור נייד ואינו קבוע כדי לאסור כל נשים שבעולם משום מחצה על מחצה. אלא דקשה על האי דאע"ג דהיא ניידא הרי קרובותיה קבועות הן דבבית היו וכיון שכן היה לנו לאסור שאר נשים שבעולם בשבילם שהן אסורו' ויאסרו כל נשים שבעולם משום כל קבוע כמחצה על מחלה דמי:

ומוכרח לומר דהוא קאי על האשה שמקדש הבעל והכי קא פריך דכמו האשה זו שאנו אוסרים אותה שמא אסורה היא שהיא קרובת האשה שקדש השליח כך היא לנו לאסור כל עוף שמא זה הוא האסור אשר פרח והשיב לו אנא קאמינא אשה דלא ניידא שאין לומר בה שאין זו קרובה דכל דפריש מרובא פריש כיון דהיא קבועה היא כמחצה על מחצה דמי אבל בעוף כיון דהוא נייד לא אמרינן ביה שהוא זה הוא האסור דכל פריש מרובא פריש. וכי תימא הכא נמי נייד דקדשה בשוק דהוא דומה לעוף דנייד דהשתא לא קאי על האוסר הקרובו' כי היכי דתקשה עליו והא קרובות קבועות אלא על הנאסר קאי דומיא דקן שפרח ממנה גוזל התם הדרא לניחותא וכו' דאשה הדרא לניחותא ולקביעותא כשתחזור אל ביתה חוזרת לקביעו' ותאסור כדין כל הקבוע אבל גבי קן תמיד הוא נייד דבעוף לא שייך קביעות:

כי משוי שליח במלתא דקיימא קמיה וכו' פיר"שי דסתמא דמילתא כי משוי