ידי דוד כה

והלא כבר פירש ליה במשנה. ועוד למה לו להזכיר כאן מתפיס לכן נ"ל דחסר מן הדיבור וכך צריך להיות דיבור אחר אימא סיפא אמר ר' יודא וכו' מי קא מתפיס בה מדי דהוא לשון הש"ס ומפרש עליה דאם איתא דהכי אמר ת"ק הריני נזיר מיין אם לא עמדה וכו' האי פרה מי מיתפיס בה מידי לת"ק דמהדר ליה ר' יאודה הכי דהא הכי משמע דקמהדר ליה ר"י לת"ק לא כשאתה סבור דבמתפיס בפרה ליהוי נזיר כך אמרו ב"ש אלא אף כשאמרו ב"ש דמיתפיס בה לא אמרו אלא באומר הרי פרה זו עלי קרבן וכו' והדברים מובנים מעצמם דמפרש לקושית הש"ס אי הכי אימא סיפא וכו' דמדקאמר ר' יאודה הכי מכלל דת"ק איירי דמיתפיס בגופה דפרה שלא כפירוש התוספות ואע"ג דמשמעות הש"ס דקאמר מי קא מיתפיס בה מדי משמ' כפירוש התוספות. מ"מ כוונת התו' ג"כ הכי ר"ל אמאי פליג ר' יאודה. את"ק וכו' והכוונה וכיון דפליג ודאי דשמעיה לתנא קמא דאיירי במיתפיס בפרה ודו"ק:

תו' בד"ה אלא ה"ג כגון דאמר הריני נזיר מבשרה וכו' וא"ת והשתא כיון דאוקי רבא פלוגתייהו וכו' י"ל דאה"נ אלא ודאי לאו היו פליגי ב"ה לומר וכו' נ"ל פי' לפי זאת הגירסא כך דאה"נ דיחול אופן האוקמתא כזה אלא מדלא אוקים בהאי ודאי דפשיטא ליה לש"ס דלא הוו פליגי ב"ה לומר דלא ליהוי נזיר וכו':

בא"ד וא"ת ומאי קא עביד צריכותא לעיל מתרתין תלת וכו' י"מ דשמא כל התירוצים וכו' דהכי אשכחנא ביבמות וכו' וכן לקמן פ"ג ובלישנא דב"ש סברי תורפיה דההוא גברא וכו' לא שמעינן הא פלוגתא מגרוגרות ע"כ לפי האי גירסא צ"ל קודם ובלישנא דב"ש וכו' וא"ת ובלישנא וכו'. אבל קשה דהא כבר הקשו קושיא זו ותירצו לה וי"מ וכו' ומאי מקשו עוד ומתרצי תירוץ אחר לכן נ"ל דזה ט"ס וצ"ל בקושיא ראשונה תשלום הקושיא זה שאמרו ובלישנא דב"ש סברי תורפיה דהאי גברא וכו' לאשמעינן הא פלוגתא מגרוגרות דלא ליגרוס וא"ת אלא כלישנא דאית קמן דהיא תשלום הקושיא ראשונה ומתרצי לה וי"ל דע"כ פליגי נמי בנודר מן הבשר וכו' כמו שכ' לקמן דהיינו דהש"ס קא מצדד בדברי רבא ומוכיח מדברי ר' יודא דבנודר מן הבשר פליגי דהוא המסקנא דש"ס ואהא קא עביד צריכות' לעיל דהיינו דאע"ג דבעמידת הפרה נמי פליגי וכמו שכתבו אח"כ מ"מ מוכרח להיות צריכותא דלמה הדר תני פלוגתא דבשר דאם לאשמועינן פלוגתא בהעמדה הוה להם לימנקט פלוגתייהו בנודר מן היין בפירוש ותלה נדרו בעמידת הפרה אלא ודאי דאיכא צריכותא בהאי פלונתא דנודר מן הבשר. וכבר כתבתי לעיל דהוקשה לי קושיא זו ותרצתי לה מעין זה ואח"כ צריך להיות תירוץ וי"מ דשמא כל התירוצים שתרץ הש"ס בשם רבא וכו' ואתו דבריהם על נכון ודוק:

דף יא ג"מ מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר ע"כ משמע דגם לר"ש עד שיזיר מכלן כאן הוי נזיר ולכאורה קשה כיון דאמר ממנו הוא כאילו אמר הריני נזיר מיין דלא הוי נזיר לר"ש:

ונ"ל. דלא אמר ר"ש אלא היכא דאמר בפירוש שלא רוצה להזיר כי אם מחדא מנייהו דרחמנא אמר עד שיזיר מכלם אבל בזה לא אמר שאינו רוצה להזיר כי אם מהיין. אלא שעל זה שמזגו לו הכוס הוא דקאמר ממנו ואין כוונתו שלא ירצה להזיר כי אם מן היין שכוונתו היא שהוא נזיר מכל דיני נזירות ובכללם היין ולהכי הוא נזור ממנו ואין הוא שותהו:

וכי תימא לימ' הכי וכו' אימא ליהו הא מלתא דפסי' להו פי' אע"ג דאנהו משתמ' להוא דהוא לשון נזירות מ"מ היא כוונתה כי אם, לאסור עליה כקרבן כיון שהיא שיכורה ואינו יכולה לשתות עוד והם מפצירים עליה:

ונ"ל. דמה שלא הצריכו חכמים לשאול אותה כיצד כוונת' משום דהוא להדיא כוונתה כיון שלא הזכירה נזירות אלא עתה שהיא שיכרה:

שם. יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין הרי זה אסור. פי' דהוא אומר דאילו ידעתי שהנזיר אסור ביין לא הייתי נודר אפ"ה הרי זה נזיר בכולן שהרי ידע שהנזיר אסור באחרים וקבלן והנודר מאחת מהן הרי זה נזיר בכלן. ולכאורה נראה שזה מקרי נזירות בטעות שהרי אלו ידע שהוא יתחייב בכלן לא היה נודר בנזירות כלל והוא משום דאין שחלה לנזירות בטעות כהקדש:

אבל א"א זה דלעיל אוקמוה האי סברא לב"ש דווקא והאיך סתם רבי כב"ש ועוד דבש"ס אוקמוה לסיפא לדעת ת"ק דאיתשיל מחדא וכו' אלמא דמהני שאלה בנזירות לדעת ת"ק:

וראיתי להרמב"ם ז"ל בהל' נזירות פ"א דין י"ד שכתב כך כמ"ש שאמר ואילו הייתי יודע כן לא הייתי נודר ה"ז נזיר וחייב בכלם ע"כ והשיגו הראב"ד שאם בא לפני חכם ואמר כך שהחכם מתיר לו. וכתב מרן בכ"מ דכיון דמתניתין סתמא מי תנייא משמע בכל גוונא אסור אפי' אם בא לפני חכם דאל"כ הו"ל לפרושי וכבר נתן רבינו טוב טעם ודעת למה לא יהיה בזה פתח לנדרו משום דכיון שאף לפי דעתו אסר עצמו באחת הוה ליה כאומר הריני נזיר מן החרצנים לבד שאסור בכולן ואפי' יאמר אילו הייתי יודע שהייתי אסור בכלן לא הייתי נודר עכ"ז אסור