ידי דוד כג

על נזירות דאורייתא קאמר ולא לענין להיות עליו כקרבן קאמר הרי דבריו ולא כלום כלל:

מכדי חזקיה כמאן מוקים וכו' וקאמרי ב"ש הוי נזיר ע"כ פירוש כיון דמוקים לה כב"ש וטעמא דב"ש הוא משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ולנזיר איכון אלא דלאתשולי קאתי א"כ ג"כ בעדשים נאמר דדעתו היה למנחה גמורה כאשר אמר הרי עלי מנחה ובאשר אמר מן העדשים לאתשו' קאתי כמו שאמרו בשעורין דלפי טעמייהו אין חילוק בין שעורים לעדשים:

הדר ביה חזקיה וכו' פי"רשי דלא אמרי ב"ש מן הגרוגרות הוי נזיר וכו' דאית להו לב"ש דנדור ואינו נזיר וכו' וכי היכי דלהלן אמרי ב"ש דהוי גדור משום דבני נדר נינהו הכא נמי כי אמר מן השעורין הואיל דבני הקרבה נינהו וכו' להכי הוא דאמרינן דמביא מן החטים:

קשה לי על זה דבשלמא בגרוגרות ודבלה אנו מפרשי' מילת נזיר הוא מופרש ועבדינן כדבוריה דהוי נדור אבל בשעורים אע"ג דבני הקרב' נינהו הרי כי אמר מנחה הוא משמעות דבריו על השעורים וכיון דלא חזו למנחה אמאי יביא מן החטים שלא אמר עליהם שלא אמר אלא מן השעורים ומאי אה"נ דבני הקרבה נינהו:

וי"ל דחזקיה סבר דלאו משום במשמעות נזיר מופרש דלענין נדר קאמר אלא משום דבני נדר נינהו אע"ג דאין פירוש נזיר נדור כיון דבני נדר נינהו עבדינן ליה נדור ג"כ בשעורי' כיון דבני הקרבה נינהו כי היכי דלא לידחו דבריו יביא מנחה מן החיטים:

והא ר' יוחנן הוא דאמר באומר וכו' אלא כך ע"כ פי' כמו בגרוגרות דלא מהני אם אמר אילו הייתי יודע וכו' ג"כ עדשים לא מהני דבהו נמי לא טעי וק"ל:

דילמא לא מיבעיא קאמר וכו' איכא לימדק דאם כך כוונת רבי יוחנן לא אתי לישנא דקאמר אפי' מן העדשים דמשמע דשעורים עדיף ולפי לא מיבעיא קאמר וכו' משמע דעדשים עדיף:

וי"ל דמה שאמר ר' יוחנן אפילו משום דברי חזקיה דאמר דמן העדשים לא מייתי ולא כלום קאמר ליה ואפי' מן העדשים וק"ל:

תו' בד"ה באומר אילו הייתי יודע וכו' וכן בחצי עשרון לא ידע שצריך להביא עשרון שלם ע"כ משמע מדבריהם דטעות של חצי עשרון הוא כיון דמביא סלת כמו שאר מנחות איכא לימטעי שנראה לו שאינו צריך להביא עשרון שלם ולעד"ן דטעותו הוא משום דכ"נ דמקרי' מנחת חביתין חצי עשרון בבקר וחצי עשרון בערב ולא מיבעיא למ"ד בפ"ק דמנחות דקדושה לחצאין דהוא איכא למטעי אלא אפי' למ"ד התם דאינה קדושה לחצאין מ"מ כיון דמחלק אח"כ איכא לימטעי:

דף י' גמ' אמר אמרה פרה זו וכו' כתב רש"י ז"ל וז"ל בגמ' מתרצים וכו' אלא אני אלך ואעמידנה ע"כ פי' שעמדה מאליה ולכך הוי נזיר:

וצריכי דאי איתמר בהא גרוגרות ודבילה התם הוא דאמרי הוי נזיר משום דימחלפן בענבים וכו' פירו' דלא אמרינן דטעמייהו דב"ש בגרוג' משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכו' אלא טעמא הוא משום דמחלפן בענבים ואי איתמר בשר וכו' דכי אמר בשר כמו דאמר מיין דמי ולפירוש רש"י ז"ל הכא משום כינויי נזירות כנזירות וא"כ לב"ה דפליג עלייהו הוא משום דס"ל דלא הוו כינויי כלל ולדעת התוס' דבגרוגרות דתרוייהו פירי נינהו ושמא בדעתו היה לומר ענבי' ועלה בפיו גרוגרות ובשר וחמרא זו היא עיקר הסעודה ומיחלף בלשון בני אדם זה לזה ולפי זה טעמא דב"ה דאמרי דאינו נזיר דס"ל דלא מחלפי ואמר ואי איתמר הני תרתי וכו' אבל דלת אימא מודו ליה לב"ה דהיינו דאינו נזיר משום דדלת לית ביה כינוי נזירות ולא משום דמחלף להכי תני דלת ג"כ לומר דגם בדלת ס"ל ב"ש דהוא נזיר ואז מוכרח לומר דטעמייהו משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ולאיתשולי אתא וב"ה סברי כר"ש דלא התנדב כדרך הנודרים ואמר ואי תנא דלת וכו' דהיינו דהוה אמינא דהתם שאני דפטרי ב"ה משום דלא התנדב כדרך הנודרין אבל בהך תרתי מקרי כדרך הנודרים דגרוגרות מחלפן בענבים ובשרא וחמרא בהדדי נינהו להכי קתני כולהו דאז הוי טעמא דב"ש בכולהו משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכמו שאמר הש"ס לעיל וכן בב"ה טעמייהו כמו שאמר הש"ס לעיל:

אבל אכתי צריך לדעת כיון דרבא בא לומר דצריכי משום זה למה צריך לומר וכן תני רבי חויא תרי תלת וכן אמר רבי אושעיא תרי תלת וכי לא סגי דלא אמר אמתני' וצריכי וכו' וג"כ כיון דרבא עצמו מוקי' להא דהפר' דמחלוקתם בהעמדה ג"כ הרי צריך לומר ג"כ לההיא דהפרה משום דמחלוקת בהעמדה ג"פ ולא משום זה:

וראיתי כתוב דבברייתו' דר' חייא ור' אושעיא תנו להדיא מבשר פרה ומנסרי דלתי להכי מוכרח לומר צריכי אבל ממתניתין לבד לא מוקמינן לה מבשר פרה ומנסרי דלת וא"כ לא תנא בתרי תלת להכי הביא ראייה מברייתות דתנו תרי תלת גם במתניתין הכי מפרשינן לה והוי תרי תלת וצריכי ועל הקושיא השנית נלע"ד כיון דגם לדבריו במסקנא דעיקר מחלוקתם על הבשר אלא דמחלוקת