ידי דוד כא

וב"ה סברי כר"ש וכו' ולפי דברי התו' שכתבו דלהכי קאמר כר"ש כדי שלא יהיה נדור כלל. וכיון דהרמב"ם פסק כרבנן דפליגי אר"ש להכי פסק דהוי נדור דלא כמתני' דהך ר"ש היא יע"ש:

ואני אומר דאי איפשר לומר כך כוונת הש"ס כר"ש ולא כרבנן. דהא כל דבריו דש"ס אתו באופן דלא ליעבד דשום חד תנא לא ס"ל כב"ה וכמו שכתבו התו' לעיל והכא נמי דלרבנן דאמרי יביא מן החטים מודו הכא דאינו נזיר כר"ש בעלמא שלא התנדב כדרך הנודרין דזה לכ"ע לא גדר כדרך הנודרין דגרוגרות ודבילה לא שייכי כלל גבי נזירות דדווקא גבי מנחת שעורים דשייכי בעלמא גבי מנחת קנאות עומר ואיכא למימר דלמנחה מעלייתא איכיון אלא שטעה להכי קאמרי שיבוא מן החטין אבל הכא לא הוי נזירות דגרוג' ודבילה לא שייכי בנזירות ואם בא לומר להיות נדור מן הגרו' הוי לומר בלשון קונם כדרך הנודרין ולא אמר כר"ש אלא משום דדבריו הם להדיא וכמו שאמר לעיל כרבי יוסי ס"ל וזה אמר הש"ס בלא דברי ר' יוחנן. אבל אחר דברי ר' יוחנן ב"ה כרבנן ורבינו פסק כרבנן שהם כב"ה. ולעיקר הקושיא אני אומר שרבינו סובר דכל מאי דשקיל וטרי הש"ס לדעת ב"ה הוא שלמה לא יהיה נזיר כיון שאמר מעיקרא הריני נזיר דהוא משמעו' מיין קאמר וקאמר דכר' יוסי ס"ל דנדר ופתחו עמו ובאשר אמר דלב"ש דלאתשולי קאתי. משמע דגם ב"ה ס"ל דמעיקרא כי אמר הריני נזיר דעתו הית' מן היין אלא דלב"ש לאתשולי קאתי אבל ב"ה לאו לאתשולי אתא וכיון שכן יקשה דלמה אמרו אינו נזיר והרי דעתו היה כד אמר הריני נזיר הוא מן היין ולאו לאתשולי אתא דלהכי לא אמר וב"ה לטעמייהו דאמרי יש שאלה בהקדש דס"ל דלאו לאתשו' אתא ולהכי קאמר דב"ה ס"ל כר"ש וכו' דהיינו שדעתו היתה לנזירות מן הגרוגרות מעיקרא כד אמר הריני נזיר והוא דיבור אחד ואין נזירותו כשאר נזירות ומתוך כך אין דבריו כלום לענין נזירות אבל אה"נ שאסור בגרוגרות מתורת נדר. ואמר אח"כ מתני' דלא כרבי נתן דרבי נתן ס"ל דב"ש נזיר ונדור אבל מתני' ס"ל דנזיר דווקא שהרי מוקמינן דברי ב"ש דלאתשולי קא אתי ולטעמייהו דאין שאלה בהקדש דודאי לפי זה לא יהיה נדור ג"כ כיון דבנזירות היין הוא נתפס דלהכי האי מתניתין דלא כרבי נתן בצד ב"ש דווקא אבל לב"ה אתי מתני' כרבי נתן ולהכי פסק רבינו כסתם מתני' דאתיא גם לרבי נתן בצד ב"ה:

והשתא לפי זה דר' יהודא דמתניתין דבא לחלוק על ת"ק דהואי סובר שלא נחלקו ב"ש וב"ה לענין נזירות כלל שכלם מודים שאינו נזיר אלא שלדעת ב"ש נאסר מיהא בגרו' ודבילה שהוא כאומר עלי כקרבן ולדעת ת"ק כיון שהוא לשון נזירות הזכיר הרי הוא נזיר ומותר בגרוגרות ולב"ה לדברי ר' יהודא אין בדבריו כלום אף לאיסור גרוגרות ובהכי עדיף דלא לשנות הגירסא כמו שכתב הכ"מ דאין צריכין לשנות ואתי שפיר ג"כ מה שאמר ר' יהודא אף כשאמרו ב"ש לא אמרו אלא באומר הרי הן עלי כקרבן דמשמע שלדעת ת"ק דב"ש לא הזכירו מזה דהן כקרבן:

אבל מה שהשיגו הלח"מ דא"כ לדעת ר' יהודא במה פליגי ב"ש וב"ה אינו כלום דגם הכ"מ יפרש דלב"ה לדעת רבי יאודה אינו נדור כלל וכמו שפירשתי אני ויפרש הכי שלדעת ת"ק ב"ש סברי נזיר ונדור. וב"ה סברי נדור ואינו נזיר ולדעת ר' יאודה ב"ש סברי אינו נזיר אלא נדור ולב"ה אינו נדור כלל. ועכשיו אבא לדקדק בדברי הלח"מ הנז' במ"ש וכיון דהרמב"ם פסק כרבנן דפליגי דפליגי אר"ש להכי פסק דהוי נדור וכו' דמהיכן מוכח בכאשר אמרי רבנן דבאומר אלו הייתי יודע הייתי נודר כדהך שמקריבין הרי זה חייב להקריב כדרך שמקריבין דמשמע הא לא אמר הכי אינו חייב להקריב מוכח דבגרוג' בנזיר הוי נדור לרבנן לפי שלא אמר אלו הייתי יודע דכמו התם כשלא אמר הכי פטור מכלום ה"נ בנזיר בגרוג' פטור מכלום וכדברי ב"ה וכמו שמפרש לה ר' יוחנן ורבי' פסק כוותיה ומה שכ' התו' דאי לא ס"ל כר"ש הו"ל נדור ואינו נזור אין הכוונה לאפוקי רבנן דפליגי אר"ש אלא דאם כמו שאמר הש"ס מעיקר' וב"ה כרבי יוסי וכו' לבד הו"ל נדור להכי אצטריך לומ' כר"ש ס"ל וכו' לפי שאם ר"ל רבנן דפליגי אר"ש מאן דכר שמייהו ועוד אם רבנן דר"ש וכי נדור דווקא והלא אמרו יביא מן החטין דהיא דומה לנזיר וכמו שכתב חזקיה אח"כ דכן הוא פשט דבריהם:

ואם כונתו כך דלפי דברי התוספות דר"ש הוא דס"ל דאינו נדור וכיון שכן כיון דרבינו פסק כרבנן לקמן בהל' מע"הק ואפי' דרבינו פסק כרבי יוחנן דמוקים להו כדברי ב"ה מ"מ מוכרח לדעתו דלית להו לרבנן דאינו נדור דזאת הסבר' אינה מיוחסת אלא לר"ש דפליג עלייהו דגם דמוקמינן דברי רבנן באומר אלו הייתי יודע וכו' אפ"ה ודאי דלית להו הך סברא דייחסו אותה בש"ס דווקא לר"ש דלזה אמר טעמו של הראב"ד וכו' דהיינו שלא ייחסו אותה סברא בש"ס לר"ש אלא קודם שבא ר' יוחנן דהוה משמע דרבנן כב"ש דהוי אפי' נזיר קאמרי הכי בש"ס אבל אחר שבא רבי יוחנן ואמר דרבנן אתו גם כב"ה א"כ משמע כב"ה לגמרי דגם. אינו נדור סברי רבנן ולא דווקא ר"ש הוא דסבר הכי כמו שאמר הש"ס מעיקרא ולזה השיג על רבינו דפסק דהוי נדור זה אינו שהרי אמר אח"כ ורבינו ז"ל סובר וכו'. דאדרבה לר' יוחנן הוא איירי באשר נאמר דב"ה סבר דאינו נדור כלל הוא דמוקים להו אליבא