ידי דוד כ

ולמה אמרינן ואע"ג דבמחילה אמר הריני נזיר חזר בתוך כדי דבור ואמר מגרוגרות דאימא דלא חזר ועבדינן תרי דבוריו ותירצו דבמקום דליכא למימר דסיפא אתיא לפרושי רישא דהם סותרים זה את זה עבדינן תרי לישני דהם תרתי מלי קאמר אבל מקום דאיכא למימר דסיפא אתיא לפרושי רישא גמר דבריו עיקר דאזלינן בתר גמר דבריו דהם הגרוגרות ועליה קאמר הריני נזיר:

וקשה לי על דבריהם דמשמע דהכא הוא משום דלפרושי ראש דבריו קאמר דנזיר הוא מן הדבילה קאמר וזה הפך דבריהם הראשונים דאמרו דנזיר ממש קאמר אלא דחזר בתוך כדי דיבור:

ונ"ל. דודאי אדבריהם ראשונים קיימי דאמר דחזר תוך כדי דבור דכך משמעו' דברי הש"ס דקאמר נדר ופתחו עמו דמשמע דנזיר דקאמר הוא נדר דנזירות אלא דפתחו עמו והש"ס קאמר הכי כי היכי דלא נימא דב"ה לא אית ליהו אין אדם מציא דבריו לבטלה אלא כד מקשו והאמר ר' יוסי אף בגמר דבריו אדם נתפס וה"נ נתפוס נמי לשון א' ולא נאמר דחזר לזה תירצו דלהכי איכא למימר דסיפא לפרושי רישא אתא. ולא תימא דנתפוס לשון א' נמי ולא קשה מזה אבל אה"נ כיון דאין אדם מוציא דבריו לבטלה נימא דחזר תוך כדי דיבור וכמו שכתבו מעיקרא ודוק:

בא"ד וי"ל דלא ניחא ליה לאוקומי ההיא פלוגתא דר"מ ורבנן בפלוגתא דב"ש וכו' ומעתה אפי' דערכין יכול לסבור דב"ה דמתני' אטעמא דקאמר דבגמר דבריו אדם נתפס ע"כ פי' דדווקא ב"ש סבר כר"מ דמוכרח לומר דאית להו כמ"ד דאין אדם מציא דבריו לבטלה אבל ר"מ אע"ג דאית ליה בעלמא אין אדם מוציא דבריו לבטלה הכא יכול לסבור כב"ה דאינו נזיר משום דהוא יסבור דטעמא דב"ה לאו משום דס"ל דאדם מוציא דבריו לבטלה הפך סברתו אלא טעמייהו דבגמר דבריו אדם נתפס דבעלמא ס"ל ודאין אדם מוציא דבריו לבטלה אבל הכא שאני דאמרינן דלא הוי נזיר דהוי נדר ופתחו עמו משום דאם כוונתו להיות נזיר כיון דאמר הריני נזיר מה לו לומר מן הגרוגרות אלא ודאי דנדר ופתחו עמו ולהכי מקשה הש"ס ולב"ש הוי נדר ופתחו עמו דהיינו דאע"ג דאית ליה דאין אדם מוציא דבריו לבטלה הכא נדר ופתחו עמו הוא:

בד"ה לאתשולי קאתי וכו' שהחכם מוציא לו פתח וחרטה והוי נדר טעות ובטל ע"כ קשה לי על דבריהם אלו והא לעיל פרשו בהא דאמרינן נדר ופתחו עמו ובתוך כדי דיבור מצא פתח לו וחרטה דכיון שנדר ופתחו עמו לא חל כלל וכיון דלא חל לא שייך שאלה:

וי"ל דאותה חרטה תכף הוא מורה כאילו נדרו ראשון בטעות והקדש טעות הוי הקדש וה"ה לנזירות ואע"ג דבעלמא תוך כדי דיבור יכול לחזור בו תנא אינו יכול לחזור דחשבינן כהקדש בטעות דבעלמא תחכם מוציא לו פתח חרטה והוי נדר טעות ובטל ובהקדש אין בו שאלה:

בד"ה אין שאלה לנזירות וכו' ואית תיפוק ליה דאין בו חרטה ע"כ פירוש שלא אמר בפני החכם שהוא מתחרט ואנן בעינן דיאמר בפני החכם שהוא מתחרט ותירצו דשאני הכא דהא תוך כדי דיבור וכיון דהוא תוך כדי דיבור שהוא ניכר להדיא שהוא מתחרט אינו צריך חרטה בפירוש:

בד"ה וב"ה כר"ש דפוטר שלא התנדב כדרך הנודרים וכו' וא"ת למה הוצרך לומד ב"ה כר"ש לימא ב"ה לטעמייהו דאמרי יש שעלה להקדש ע"כ. דלפי מה שפירשו לעיל דגם בדברי ב"ה דסברי כרבי יוסי דבתחילה כשאמר הריני נזיר חזר בתוך כדי דיבור ואמר מגרוגרות דבתוך כדי דיבור מצא פתח וחרטה. א"כ אתי שפיר דקשה להו אמאי לא אמר וב"ה לטעמייהו דאמרי יש שאלה בהקדש:

אבל לפי דברי רש"י דפירש שם דאינו רוצה להיות נזיר אלא מן הגרוגרות דליכא נזירות דיין כלל לא שייך לומר וב"ה לטעמיהו דאמרי יש שאלה להקדש וכמ"ש לעיל ודוק:

בא"ד וי"ל משום דאכתי לב"ה וכו' להכי קאמר כר"ש דפוטר לגמרי וכו' הל"ל בלשון קונם כדרך הנודרים ע"כ פירוש דצריך להיות נמי כרבי יוסי דבגמר דבריו אדם נתפס. והוא נדר ופתחו עמו. דאם סברי דתפוס לשון ראשון א"כ כשאמר הריני נזיר הוא מיין קאמר דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וא"כ הוא נדר כדרך הנודרים להכי אמר מעיקרא כרבי יוסי ס"ל דבגמר דבריו אדם נתפס דהוא נדר ופתחו עמו. דחזר תוך כדי דיבור ואמר מן הגרוגרות ולהכי לא הוי נזיר ין היין:

אלא דכיון דאכתי ליהוי נדר מן הגרוגרות דהא בתוך כדי דיבור אמר מן הגרו' דאז הוי נזיר דקאמר מעיקרא על הגרוגרות לזה אמר וב"ה כר"ש ס"ל דפוטר לגמרי גם מהגרוגרות לפי שלא נדר כדרך הנודרין דהו"ל בלשון קונם כדרך הנודרין:

ע"ב ג"מ מתני' כי האי תנא דתניא ר' נתן אומר וכו' וב"ה אומרים נדור ואין נזיר ע"כ:

ראיתי להרמב"ם ז"ל בהל' נזירות בפ"א דין ר' דפסק נדור ואינו נזיר דנרא' דפסק כהאי תנא דר' נתן והרמ"ד השיגו דסתם מתני' דלא כר' נתן ומרן בכ"מ כתב שנ"ל שרבינו היה גורס מתניתין כר' נתן יעי"ש וסרב לח"מ השיג עליו דא"כ לר' יהודא במאי פליגי כיון דגם ב"ה ס"ל דנדור הוי והוא פירש משום דקאמרי בש"ס